זן, מעצב התודעה

capital

New member
זן, מעצב התודעה

אתיחס אל מה שאני חווה (לא כמאמר פילוסופי) בהתבוננות פינימית ממושכת אני הופך להיות מודע לטופוגרפיה של המיינד. כסייר המנתב דרכו בשבילים המתפתלים עובר מאזורים צחיחים לאזורים עם צמחיה עבותה. אבל אני לא הסייר, אני גם לא המיינד, אז מה לעזאזל עשיתי שם??? מתבונן בנוף המחשבות, נרטב בסילון של אימה ומתכרבל בנוצות של שימחה... "זרם" של עונג מתפרץ לו סתם כך ללא סיבה "כמאה פרחי אביב ריחניים" אך לאן נעלמה לה החמלה, נדמה לי שאבדתי אותה ...
 

drall

New member
צא לדרך קפיטל

ותן לעצמך בתחת בעיטה כברכת פרידה. חבל על כל הדיבורים , עזוב את כל ההירהורים. לך רחוק , לך עמוק , זנח הכל. וכשתגיע לאנשהו כבר תמצא מה לעשות או מה להיות דרול
 

drall

New member
אני אגיד לכם מה

תיפגשו שניכם ותבעטו אחד בתחת של השני. וברצינות , לפחות במקרה שלך , קפיטל , זה מה שאני מנסה לעשות דרול
 

capital

New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif ../images/Emo29.gif../images/Emo26.gif../images/Emo42.gif

 

capital

New member
אני יודע דרול,

אני תקוע באיזור ביניים אני משוחרר מהצמדויות, אבל לא מכולם. אני לא לגמרי רוצא להשתחרר. למד אותי
 

drall

New member
ככה באינטרנט?

יש שני טיפוסים לעיניינינו. הטיפוס הראשון הוא הסובלים. הסובלים הם קלים מאוד בגלל שהסבל שלהם משמש להם לאינדיקציה על ההתקדמות הפנימית. הם "מד סבל." גואטמה לדוגמא , היה סובל גדול. לא שמישהו עמד והרביץ לו כל הזמן, אבל הבנאדם לא היה מסוגל להשאר שמח בחלקו. הוא היה מוטרד , הוא היה נסער ולא היה מסוגל להרגע. כזה הוא הסובל הממוצע או הלא ממוצע ובזכות הסובלים יש לנו את הואדות והדהמפדות ועוד המוני סוטרות , שלא לדבר על הברית החדשה , ליקוטי מוהר"ן ויתר יצירות מופת. הסובלים הם עם קל לטיפול כי ההזדהות שלהם עם הסבל מוחלטת. כשפותרים להם את הסבל הם נעלמים מהסיפור. איך פותרים סבל בימינו? פעם היו מנזרים , היום יש טכניקות. ג'ייבריש , חושך , הממ, אווו , ויתר מאתיים או שלוש מאות טריקים נוספים. כשהסובל מתרגל אותן הסבל שלו נפסק. חד וחלק. טכניקות. אחרי שהסבל נפסק , הסובל מוצא עבודה , מוצא אישה , מוצא דירה ונעלם מסיפורינו. חוץ מהסובלים ישנם הלא סובלים. אלו אנשים שפעם היו סובלים והפסיקו לסבול או שאף פעם לא סבלו. האנשים האלו בעייתיים יותר להתיחסות כי אין להם אינדיקציה להתיחסות פנימית. הם צריכים אינדיקציה חיצונית. מיותר לציין שזה המקרה שלך. אינדיקציה חיצונית היא דבר מסובך מאוד , כי למעשה המאסטר צריך להגדיר את האדם ולשכנע את אותו האדם שההגדרה נכונה. השגנוע הזה אינו איטלקטואלי , הוא קיומי , הוא חושי. זהו מצב שונה של ההכרה וזה.... קשה להפליא. עד כאן? דרול
 

אינקה

New member
אהבתי

"ואז הם נעלמים מן הסיפור..." מקסים. אז בעניין אינדיקציה חיצונית ללא סובלים... האם הלא סובלים פשוט סובלים מחוסר מודעות לסבל של עצמם, או שזו מערכת שונה לחלוטין? וכאן באה הבעיטה בתחת?
 

drall

New member
אפשר להגדיר את זה בשני האופנים

וההגדרה לא בהכרח קריטית. המערכת אינה שונה לחלוטין אצל הלא סובלים , אבל היא גמישה יותר ומסתדרת בתוך עצמה טוב יותר. מצד שני הלא סובלים נמצאים במצב שאין להם סיבה לפתח את ההכרה שלהם. אני מסתכל על הנושא בצורה סופר שיטחית וסימפטומאלית. לסובלים ישנה מוטיבציה , ללא סובלים אין את המוטיבציה הזאת ולכן הם צריכים לפברק מוטיבציה מלאכותית. העבודה הקשה היא לייצר כזו מוטיבציה שתהיה מספיק משמעותית כדי להזיז אותם. דרול
 

capital

New member
אני למדתי להשתחרר מהסבל שלי

כאשר הכרתך היא כמראה - נעלם הסבל - המושג "מוטיבציה" אינו שייך לענינינו. למד אותי - אבל במובן דוגמתי - ובכך תלמד בעצמך
 

drall

New member
????

אתה צריך להבין שלי מאוד קשה להבין הצהרות כאלו
 

capital

New member
"סבל סמוי"

האם אני צריך את הסבל לצורך "השתחררות מלאה"? זה מזכיר לי מערכון גששי --- פסיכולוג - "תפקידה של הפסיכולוגיה הוא להסביר לכם כמה לא טוב לכם" פציינט - "אבל טוב לנו דוקטור" פסיכולוג - "אפילו שטוב לכם, זה נותן לחיים רמה פסיכולוגית, ו... לפסיכולוג רמת חיים"
 

אינקה

New member
אתה מתכוון ל NMS?

מה שקוראים לו Need Mor Suffering? האם ניתן באמת לעזור לאלו?
 
למעלה