זמנים
יש זמנים שבהם אני מרגישה, באיזשהו מקום בגוף שלי שמשהו לא בסדר, שכואב לו. תמיד, בעקבות ההבחנה בתחושה הזאת יש לי משפט אחד בראש- לדבר עם עצמי. הבעיה היא שלפעמים כששואלים אותי מה קרה אני תופסת את עצמי אומרת להם את המשפט הזה בדיוק. כמובן שהם מרימים גבה. אני אומרת את המשפט הזה כי אני יודעת שאני זאת שיכולה לעזור לעצמי הכי הרבה זה כל כך נכון... אני מכירה כל כך הרבה אנשים מעניינים, חכמים , תומכים... הם נמצאים בכל מקום אבל פשוט, מבחינתי, אני הטובה ביותר! ולא זה לא בגלל איזה אגו מנופח שיש לי, זה בגלל כמה סיבות. אחת- אין בן אדם שחי איתי וקרוב אלי כמו שאני. אפילו אם אני מסוכסכת עם עצמי, אני מבלה עם עצמי הכי הרבה זמן. אני מכירה את עצמי, אפילו אם אני לא רוצה. ברמה הכי בסיסית. הסיבה שאני באמת מפיקה תוצאות מהשיחות שלי עם עצמי היא שאני כבר בגיל מאוד צעיר החלטתי להיות כנה עם עצמי לחלוטין. אני מוכנה להודות לחלוטין בפני עצמי על כל מגרעותי על הגרועות ביותר, בהבנה ובקבלה מוחלטת. קשה לי, אין ספק אבל אני מעדיפה לעשות זאת מולי כי אני יודעת שנאי אבין את עצמי יותר טוב מכולם. אז אני שואלת את עצמי שאלות ופתאום אני רואה את התשובות, כי אני מוכנה להיות כנה עם עצמי לחלוטין. אני לא מפחדת מהתשובות, לא משנה מה הן יהיו, אני יודעת שאני לא אפגע בעצמי, כי עצם מה שאני עושה הוא לטובתי. אכפת לי מעצמי. אתמול דווקא הייתה לי סצנה שונה... הרגשתי ממש רע ורציתי שיהיה לי טוב, במיידי, אז קניתי לי גלידה, ולא הייתי רעבה. ידעתי שאני מתחמקת מעצמי. אכלתי את הגלידה, יותר נכון בלסתי אותה, כי לא סבלתי את הטעם שלה אפילו שהיא הייתה מאוד טעימה. אז ראיתי את עצמי ושאלתי- אוקיי, רע לך עכשיו, מאוד, עצם זה שאת אוכלת משהו כדי להתחמק מזה ומההרגשה הרעה לא יעלים אותה, חוץ מזה שזה רק יגרום לך להרגיש רע יותר- אז למה לעזאזל את עושה את זה לעצמך? אני עד עכשיו לא בטוחה מה קורה לי (למרות שיש לי השערה מאוד מבוססת וכל פעם שנאי חושבת עליה יותר רע לי) אבל זה גרם לי לעצור את עצמי ולהחליט ש" אוקיי, אז נניח שרע לי, נניח שאני רוצה להמשיך עם זה כי זה לא עובר, אז אני אעצור עכשיו כי אני יודעת שמכאן זה לא יתפתח טוב, ואני פשוט אפתור את הבעיה, כי לגרום לעצמי במודע לכעוס על עצמי יותר לא יעזור לי בדבר". אז כל פעם שאני שוב מנסה לברוח, אני עוצרת את עצמי ונזכרת כמה שזה לא מועיל לי בדבר, שום התקדמות זה לא יביא לי. אני יודעת שאת התשובה אני אמצא, כי היא נמצאת בתוכי, בסביבה שלי, ויותר מכל- כי אני מוכנה ורוצה לראות אותה, את הבעיה ואת התשובה, ויותר מכל- אני עושה את זה כי בסופו של דבר- אכפת לי מעצמי.... אני הבן אדם שמכיר את עצמי יותר טוב מכולם. שבת קסומה! מגע הקסם.
יש זמנים שבהם אני מרגישה, באיזשהו מקום בגוף שלי שמשהו לא בסדר, שכואב לו. תמיד, בעקבות ההבחנה בתחושה הזאת יש לי משפט אחד בראש- לדבר עם עצמי. הבעיה היא שלפעמים כששואלים אותי מה קרה אני תופסת את עצמי אומרת להם את המשפט הזה בדיוק. כמובן שהם מרימים גבה. אני אומרת את המשפט הזה כי אני יודעת שאני זאת שיכולה לעזור לעצמי הכי הרבה זה כל כך נכון... אני מכירה כל כך הרבה אנשים מעניינים, חכמים , תומכים... הם נמצאים בכל מקום אבל פשוט, מבחינתי, אני הטובה ביותר! ולא זה לא בגלל איזה אגו מנופח שיש לי, זה בגלל כמה סיבות. אחת- אין בן אדם שחי איתי וקרוב אלי כמו שאני. אפילו אם אני מסוכסכת עם עצמי, אני מבלה עם עצמי הכי הרבה זמן. אני מכירה את עצמי, אפילו אם אני לא רוצה. ברמה הכי בסיסית. הסיבה שאני באמת מפיקה תוצאות מהשיחות שלי עם עצמי היא שאני כבר בגיל מאוד צעיר החלטתי להיות כנה עם עצמי לחלוטין. אני מוכנה להודות לחלוטין בפני עצמי על כל מגרעותי על הגרועות ביותר, בהבנה ובקבלה מוחלטת. קשה לי, אין ספק אבל אני מעדיפה לעשות זאת מולי כי אני יודעת שנאי אבין את עצמי יותר טוב מכולם. אז אני שואלת את עצמי שאלות ופתאום אני רואה את התשובות, כי אני מוכנה להיות כנה עם עצמי לחלוטין. אני לא מפחדת מהתשובות, לא משנה מה הן יהיו, אני יודעת שאני לא אפגע בעצמי, כי עצם מה שאני עושה הוא לטובתי. אכפת לי מעצמי. אתמול דווקא הייתה לי סצנה שונה... הרגשתי ממש רע ורציתי שיהיה לי טוב, במיידי, אז קניתי לי גלידה, ולא הייתי רעבה. ידעתי שאני מתחמקת מעצמי. אכלתי את הגלידה, יותר נכון בלסתי אותה, כי לא סבלתי את הטעם שלה אפילו שהיא הייתה מאוד טעימה. אז ראיתי את עצמי ושאלתי- אוקיי, רע לך עכשיו, מאוד, עצם זה שאת אוכלת משהו כדי להתחמק מזה ומההרגשה הרעה לא יעלים אותה, חוץ מזה שזה רק יגרום לך להרגיש רע יותר- אז למה לעזאזל את עושה את זה לעצמך? אני עד עכשיו לא בטוחה מה קורה לי (למרות שיש לי השערה מאוד מבוססת וכל פעם שנאי חושבת עליה יותר רע לי) אבל זה גרם לי לעצור את עצמי ולהחליט ש" אוקיי, אז נניח שרע לי, נניח שאני רוצה להמשיך עם זה כי זה לא עובר, אז אני אעצור עכשיו כי אני יודעת שמכאן זה לא יתפתח טוב, ואני פשוט אפתור את הבעיה, כי לגרום לעצמי במודע לכעוס על עצמי יותר לא יעזור לי בדבר". אז כל פעם שאני שוב מנסה לברוח, אני עוצרת את עצמי ונזכרת כמה שזה לא מועיל לי בדבר, שום התקדמות זה לא יביא לי. אני יודעת שאת התשובה אני אמצא, כי היא נמצאת בתוכי, בסביבה שלי, ויותר מכל- כי אני מוכנה ורוצה לראות אותה, את הבעיה ואת התשובה, ויותר מכל- אני עושה את זה כי בסופו של דבר- אכפת לי מעצמי.... אני הבן אדם שמכיר את עצמי יותר טוב מכולם. שבת קסומה! מגע הקסם.
