זמנים ומספרים

[קשר חדש]

זמנים ומספרים

עשיתי חשבון, שאם מישהי מעוניינת לרדת מ-90 ל-60 ק"ג.
בהנחה שכל ק"ג גוף צורך 30 קלוריות. הרי שבמשקל מקורי היא אוכלת 2700 קלוריות ובמשקל היעד היא תאכל 1800 קלוריות.
אם מחליטים לאכול לפי רעב ושובע של הגוף, בהנחה (לפי גישת ה"נון דייאט") שהגוף ידע לבד שהוא אמור לאכול 1800 קלוריות.
ומכיוון שלצורך כל ק"ג הפחתה, יש צורך בהפחתה של 7000 קלוריות מהתפריט,
הרי ש-10 ק"ג ראשונים (עד משקל 80) ירדו תוך 3.5 חודשים.
10 ק"ג שניים (עד משקל 70) ירדו תוך 5.5 חודשים.
ו-10 ק"ג אחרונים (עד משקל היעד של 60) ירדו תוך 22 חודשים.

זה בהנחה של ירידה רציפה, בלי מצבים של "התקעות", שאולי יאריכו את הדרך.
סה"כ לפי גישה זו, כדי להגיע למשקל היעד, נדרשים לפחות 31 חודשים, שהם יותר משנתיים וחצי!.

ו-10 הק"ג האחרונים לוקחים המוןןןן זמן.

בגישה הזאת צריך הרבה מאד סבלנות...

לחלופין, בגישה של הפחתה קבועה של 500 קלוריות מהכמות הנאכלת באותו המשקל, הרי שיש הפחתה קבועה של כמות האוכל בין שבוע לשבוע, ככל שמתקדמים בירידה במשקל, ויש תקופה שבה בשלב "הדיאטה" ולא "השמירה", אוכלים פחות מהכמות הנדרשת לגוף לשמירה על משקל תקין (בשבוע האחרון אוכלים 1330 קלוריות).
משך הירידה ל-10 ק"ג ראשונים (אם אין התקעות) הוא 4.5 חודשים.
משך הירידה ל-10 ק"ג שניים (עד 70 ק"ג) הוא 4.5 חודשים.
משך הירידה ל-10 ק"ג האחרונים (עד 60 ק"ג) הוא 4.5 חודשים.
סה"כ 13.5 חודשים.
נשמע לא מהיר, אך סביר. ומחייב הבדל בין שלב הדיאטה לשלב השמירה.

 

[ורדה דודי]

אני לא אוהבת את מה שכתוב למעלה

אני מתנגדת לגישה,
מתנגדת לרעיון,
ההודעה נוגדת את רוח הפורום.
הגוף שלנו לא מכונה,
חישובים כאילו מטרתם אחת ויחידה לעבוד כמו רובוט.
חישובים כאלה עושים לי רע.
הם דיאטה פרורפה.
מחזירים אותנו לימים של חישובים וקלוריות.
נוגדים כל תיאוריה וגישה עכשווים שמסתכלים על האדם
בראייה רחבה וכוללת.

 

[קשר חדש]

אם היא נוגדת את רוח הפורום, את יכולה למחוק.

אבל,
אם תחליטי לא למחוק,
אשמח אם תעני לגופו של עניין. האם פרק הזמן שכתבתי, הוא פלוס מינוס, בסדר גודל, הזמן עד למשקל תקין,
או שיש לי טעות כלשהי. ואם אכן, זהו סדר הגודל של הזמן, האם הוא נראה לך סביר.
ברור, שהמספרים הם לא כל העניין. יש גם ספורט. יש גם בחירה נכונה של מזון. יש גם עצירה בירידה. יש גם אמונות שמכשילות. הרגלים שיש לשנות.
המשקל כמובן שאיננו חזות הכל.

 

[ורדה דודי]

לא מוחקת ומשאירה למרות שלא אוהבת

כי הפורום של כולנו.
יש מספר הנחות יסוד בכתיבה שלך שאני לא מסכימה איתן.

למשל:
ק"ג גוף צורך 30 קלוריות.
תחפשי ותמצאי שהמספרים נעים בין 30 ל 40 בתלות ברמת פעילות, הרכב גוף, גיל, מין.
יתכן והטווח אפילו יותר גדול.
כבר מזה את יכולה להבין שאין משמעות למערכת מספרים מורכבת.

למשל:
בגישת ה non diet הגוף יודע לבד כמה קלוריות הוא צריך.
אם הוא יודע לבד אז אין שום ערך בחישובים מספריים כי כשהוא יודע לבד אז המספר משתנה בכל יום לפי הצורך והמצב.
בכל מקרה, החישובים לא ריאלים.

יש כלל אצבע שמדבר על חצי קילו בשבוע.
יש מידע מצטבר שירידה במשקל מתבצעת במדרגות והיא לא רציפה.
אצל כל בן אדם עצירה יכולה להיות לתקופה אחרת.
30 ק"ג אומרים 60 שבוע והייתי אומרת שזה מהיר מאד כי תוך כשנה וחודשיים יורדים 30 ק"ג.
שליש מהמשקל בדוגמה שנתת.
שנה וחצי - שנתיים נשמע הגיוני וסביר ונותן זמן לבן אדם לעכל את השינוי ולשמור עליו לכל החיים.

 

[קשר חדש]

גם לדעת מה הטעות זה חשוב בעיני.
אז תודה.

 

[avi5199]

גם מנסיוני זה ממש לא מדוייק ויש המון משתנים והסטיות גדולות

גם אם מאד מקפידים, רשמים וסופרים ושוקלים כל דבר, המשקל גם לא יורד בקצב אחיד יש שבועות שלא מרזים בכלל ויש שבוע שיורדים קילו שלם...
יש שלבים שהדייטה נתקעת ולא משנה כמה קלוריות תאכלי בזמן הזה לא תירדי בגרם אחד כמה שבועות, ופתאום בום...

 

[Ron W]

העיקר לסגל את ההרגלים וסדר היום של משקל היעד

בתוך קשר חדש ברוטו ישנה קשר חדש נטו

למה לא תאכלי בשבילה?
פעם הראשונה הגדולה שלי לא היה לי מושג כמה קלוריות אני צורך ו/או מוציא.(וגם היום) אכלתי לפי הרגלי היעד.
זכרתי כמה אכלתי כרזה ומה נחשבה מנה בצלחת בשבילי. הסולם של גרעון הקלוריות טבעי לו להיות בירידה,
ככל שמרזים גם הגרעון חייב לרדת כדי לא לפגוע בשרירים/חילוף חומרים
בניגוד גמור לספורט אירובי, שם מחויבים לסולם מאמץ מתון בהתחלה ולאט לעלות בקושי, להזהר מפציעות כל עוד במשקל גבוה.
כשאוכלים לפי משקל היעד יש ניצול מירבי לכושר פרוק השומן (לא מתיחס להמצאות של נון דיאט ודי לחכימא.)
הגרעון מצטמצם מאליו, התהליך הופך קל יותר מנטלית ופיזית לקראת היעד ובעיקר מתקבע כהרגל לחיים.
כדי לא "להתקע" יוצרים העמסה קלורית אחת לכמה ימים עד שבוע(אוכלים מנה תוספת)
ובשורה תחתונה יש לך שנים רבות וארוכות לאכול נכון ולהנות מעצמך נטו... למה להתיחס לתוך כמה חודשים זה יגיע לאיזון?

 

[קשר חדש]

למה להתיחס לשאלה תוך כמה חודשים יגיע לאיזון?

ורדה כתבה: "בגישת ה non diet הגוף יודע לבד כמה קלוריות הוא צריך.
אם הוא יודע לבד אז אין שום ערך בחישובים מספריים כי כשהוא יודע לבד אז המספר משתנה בכל יום לפי הצורך והמצב."
אתה כתבת: "זכרתי כמה אכלתי כרזה ומה נחשבה מנה בצלחת בשבילי."

אני לא זוכרת כמה אכלתי כרזה, כי אני אקורדיון ולא שהיתה לי תקופה רזה, שהחזיקה מעמד מספיק זמן כדי לבסס זיכרון. גם כילדה הייתי אוכלת אכילה ריגשית, ככה שאפילו לילדות אני לא יכולה לנסות לחזור בזיכרון.

אם לא מחליטים בדרך מסויימת, כמה זה"סביר לאכול", אלא מאזינים לגוף, ולא בודקים תוצאות אף פעם, כי "מה זה משנה תוך כמה חודשים הגוף יגיע לאיזון".

מתי מחליטים שהגישה הזאת לא נותנת תוצאות?
שאולי אני חושבת שאני עושה אותה נכון, אך לא?

לצורך הדוגמא, בקורס שעשיתי לפני שנתיים, לטיפול באכילה ריגשית, 12 שבועות תירגלתי בטירוף, ובסופם, לא היתה שום תוצאה ברמה של המשקל. היו תוצאות אחרות, לגבי התנהלות בחיים, שהיו מבורכות. אבל בנושא המשקל לא היתה תזוזה. המדריכה טענה, שפשוט צריך להמשיך לתרגל, ובסופו של דבר זה יקרה.
וואלה, לא קרה, במשך שנתיים.
עד לפני חודשיים, שהחלטתי לשנות כיוון. לקבוע תפריט ולהצמד אליו.
החלטתי לחזור לגישות קצת יותר פרקטיות, שקובעות יעד וזמן להשגתו.
לכן הזמן הוא רלוונטי.

 

[Ron W]

לא הבנתי.. אבל אני מבין אותך

הכוונה שלא הבנתי את הטעונים והשיקולים: הגוף יודע/אכילה ריגשית/מאזינים לגוף, אולי אבל הוא לא ממש נואם

לכן אני מבין את הרצון שלך לצאת מהם, כי הם היו די מיגעים כל אחד/ת ו"להגיע ליעד", כך שלא תאלצי להתעסק בהם יותר.

חשבתי לגבי הקטע הריגשי, שנשים נוטות להיות יותר moodies זה בסדר, אבל למה עוד להעצים ולהחצין ולהתבסס על זה?
ברור שזה היה מתסכל אותי לתת למיינד לפתח התחרות עם הרגש ולעמוד מהצד להמתין מתי זה יתגמל אותי. אם בכלל.

לצורך הדגמה מה אשה בגילך וברמת הפעילות שלך, צריכה לאכול במשקל תקין יש די מידע, המלצות דיאטניות וכללי אצבע:
כמו לשים בצלחת בכל3 הארוחות פחמימה בנפח יד קפוצה וחלבון כנפח יד פתוחה ולהוסיף ירקות ו2 ארוחות ביניים קטנות.
האם לא היו בחייך תקופות שאכלת 3 ארוחות ביום מסודרות בערך שתוכלי להתמקד בהן ולשחזר את החוויה ?

 

[ורדה דודי]

ציטטתי אותך והראתי נקודות חולשה בטיעונים

ברגע שאת כותבת את הפסקה כולה את מוציאה דברים מהקשרם.
השורה הראשונה שייכת לך:
כתבת על 1800 קלוריות וחישבת עם מספר זה וכתבת שהגוף יודע כי "בגישת ה non diet הגוף יודע לבד כמה קלוריות הוא צריך".
אני כתבתי שבדרך הזו אין אפשרות לעשות חישובים כי "אם הוא יודע לבד אז אין שום ערך בחישובים מספריים כי כשהוא יודע לבד אז המספר משתנה בכל יום לפי הצורך והמצב."
מיותר לציין שאני לא מסכימה אם גישת הnon diet כפי שאת מציגה אותה.
אני יודעת ועובדת בדרך של שילוב הגיון באכילה עם טיפול באכילה רגשית והרגלים במידה וצריך.
אני נגד ספירה וחישובים והסתכלות נקודתית על מספרים.
אצל רוב האנשים זה מתכון בדוק לכשלון בהמשך הדרך.

 

[קשר חדש]

אני חושבת שיש אנשים שמפחדים ממספרים

התמקדות במספרים עבורם תגרום לכישלון בכל מצב!.
מי שלא מפחד ממספרים יכול לדבר עליהם.
אם נעשו מחקרים, של אנשים שאוכלים לפי גישת הגוף יודע, והמספר משתנה בכל יום לפי הצורך והמצב, זה לא אומר שלא ניתן להפיק מסקנות אופרטיביות.
אולי גילו, שיש X גורמים שמשפיעים, וניתן לחזות (אם יודעים את הגורמים) כמה הגוף יצטרך מבחינת כמות קלוריות? מבחינת פריסה על פני היום? מבחינת סדר הארוחות? מבחינת איכות האוכל? מבחינת סוג האוכל הנאכל?
הרעיון הוא, שאם הגוף יודע, יכול להיות שגם אנחנו בחישובים (אולי של תוכנת מחשב, אם זה חישוב סבוך במיוחד) נדע.
יתכן, שמצב המחקר הוא כזה, שלא יודעים.
זה שעדיין לא יודעים, ולא הגיעו לתובנות מחקריות, וליכולת חישוב מדוייקת, לא אומר שבעתיד לא יגיעו או שזה טעות לנסות לחשב.
אם בינתיים לא יודעים, ניתן לתת כמה כללי אצבע, ולקוות שהגוף יצליח למצוא בעצמו את יכולת החישוב הטמונה בו.
לא בטוחה שכל גוף יכול (גם על זה אני בטוחה שאין מספיק מחקרים), ומה גורם לכך שגוף אחד יכול והאחר לא (אם יסתבר שיש גוף שלא יכול).

 

[ורדה דודי]

זו לא הנקודה

אי אפשר לנבא איך הגוף יתנהג ולכן זו התעסקות מיותרת.
אפשר להתעסק בקלוריות אבל את מכירה את הסטטיסטיקות.

 

[kagome10]

אני חושבת שזה קשור לגישה שלך מלכתחילה

כלומר, לא חשבתי אפילו לשים לעצמי משקל יעד לעוד 12 שבועות. קצר מידי לטעמי...
&nbsp
מה שכן, לדעתי במקרה שלך אם אין לך הרגלי אכילה נכונים, ואין סבלנות לחפש אותם בתהליך ארוך שלא המשקל הוא המוקד שלו, אז גישה פרקטית היא יעילה יותר.
&nbsp
מה גם שבגישה שלי לא כדאי להוריד יותר מקילוגרם בחודש. זה אומר לרדת מ90 ל-60 בשלוש שנים, אולי יותר. אולי תצליחי בגישה שלך, אולי תראי שהגישה הפרקטית לא מצליחה (והיא לא מצליחה ל-95% מהאנשים), ואולי תעשי משהו באמצע - תרדי נניח 20 קילוגרם, תבני הרגלי אכילה יותר שפויים, ואחר כך תמשיכי בגישה שלי, של הקשבה עצמית.
&nbsp
בכל מקרה, בגישה *שלי* ששונה אבל גם דומה לגישה של ורדה, מתחילים מלהוציא מהתזנה בערך כל דבר תעשייתי. כרגע הדברים התעשייתיים שאני אוכלת כוללים גבינה מידי פעם, שוקולד, רסק עגבניות (לבישול, אני לא אוכלת אותו כמו שהוא), מיונז, ולפעמים עוגיות תעשייתיות. אני לא מאמינה בהחזקה, אז יש דברים תעשייתיים לפעמים, אבל זה היוצא דופן. לדעתי הגישה של הקשבה לגוף לא עובדת אם אוכלים דברים תעשייתיים עם חומרים משפרי טעם למיניהם.

 

[קשר חדש]

כמה דברים

הראשון, שאני מתרגלת את השיחות הללו עם עצמי, כדי להפטר מהאכילה הריגשית ולאכול לפי רעב ושובע ולא לאכול כתוצאה מטריגרים (לאכול פיצה כי ראיתי פרסומת לפיצה) כבר שנתיים, ללא כל תוצאה בגזרת המשקל (אבל תוצאות רבות בתחומים אחרים). הבנתי, הפנמתי, ומה עכשיו? הגעתי למסקנה שזה חשוב, אך לא חזות הכל.

השני, שבעקבות ההתנסות שלי, וממה שאני רואה מסביב, אני מבינה, שהגישה הזאת עובדת ונותנת תוצאות, למי שנוטש את האוכל המתועש או כמו שאת אמרת "הגישה של הקשבה לגוף לא עובדת אם אוכלים דברים תעשייתיים עם חומרים משפרי טעם למיניהם".

השלישי, שלהבדיל מכל מיני אנשים כאן בפורום, שרואים באוכל לא מתועש אוכל בריא המזין את הגוף שלהם בצורה מיטבית, ובהתעסקות בהכנתו זמן שבו הם מטפחים את עצמם ודואגים לעצמם, אני רואה באי אכילת אוכל מתועש גזרה של המנעות ובהכנת אוכל מטלה שאין לי זמן וכוח אליה, והיא נמצאת נמוך מאד בסדר העדיפויות, באיזונים השונים בין עבודה-בית-משפחה-חברים-טיפוח העצמי. יכול להיות שעם הזמן זה ישתנה, אבל כל עוד זה המצב אני מחפשת שיטות שלא יגרמו לי לתחושה בלתי פוסקת של המנעות מצד אחד ועבודה קשה וסזיפית מהצד השני. אני נגד המנעות, כיוון שכל המנעות, יוצרת תחושה של חוסר/רחמים עצמיים/מחשבות וכיסופים לעבר מה שנמנעים ממנו. לכן, מצב של המנעות לא יכול להפוך בעיני למשהו לכל החיים. למשהו שהוא הרגל טוב. אלא ישאר בגדר הזמני. ולאחר ההמנעות, כמו בכל דיאטה קלסית, כשחוזרים, חוזרים בגדול, ומגדילים את ההיקף של מה שנמנענו ממנו קודם.

הרביעי, שנגזר מהשלישי, הוא שאני מחפשת מה אנשים "רגילים" שהם רזים, ונמצאים מסביבי, עם העדפות דומות בעניני איזון, עושים כדי להצליח. מהם אני מנסה לגזור את ההרגלים החדשים. לפעמים אפילו שינוי קטן, יכול ליצור הצלחה במקום שקודם היה קושי. לדג' אתגר המים. אני חושבת שמאד חשוב לשתות הרבה. אבל עניין ספירת כוסות המים הוא קשה בעיני. לא מצליח לי. להבדיל מאוכל, שעוד ניתן לשחזר מה אכלנו, מים, אלא אם כן שותים מבקבוק גדול, קשה לי מאד לעקוב. לפני יומיים שמעתי על דרך, של שתיית שתי כוסות מים בכל ארוחה. בלי ספירה יומית. אני רק צריכה לזכור בכל ארוחה לשתות 2 כוסות מים. חוץ מזה, אם אני צמאה במהלך היום, אני שותה, כמו קודם. השינוי הקטן הזה, גרם לזה, ששתיתי ביומיים האחרונים, לדעתי יותר מכל מה ששתיתי בשבועיים האחרונים. מקווה שזה באמת הרגל שישתרש.

החמישי, שאני לא נגד תקציב והצבת מטרות ויעדים. אני חושבת שזה מצליח בעולם העיסקי ונותן תוצאות טובות, אני חושבת שזה מצליח גם במישור של ניהול משק הבית, ואין סיבה שזה לא יצליח גם בגזרת שמירת הבריאות והמשקל. אני יודעת שיש המון אנשים שמפחדים מתקציב ומכסף. שחושבים שהתעסקות במספרים הופכת את הדברים לפחות זורמים, ערכיים, פחות קשובים ופחות אוטנטיים. אני לא. להפך, אני רואה שאנשים שפועלים במסגרת תקציב, עם סדרי עדיפויות ברורים מטרות ויעדים, מצליחים הרבה יותר מאנשים שלא פועלים ככה. הם נחשבים אנשים מצליחנים בעיני. מרוב שזה חשוב בעיני, אני מסבירה את זה לילדים שלי מגיל מאד צעיר (גיל 3). יש הרבה הורים שאומרים שהם לא יכולים להכנס עם הילדים שלהם לחנויות. שהילדים רוצים שיקנו להם את הכל. אצלי אין בעייה כזאת. אני לא קונה לילדים מותרות (גלידות, הפתעות, צעצועים ומשחקים שבא להם) להבדיל מציוד שהם צריכים לבי"ס, בגדים או צעצועים ומשחקים שאני רוצה לקנות להם. הילדים יכולים לקנות לעצמם. הילדים שלי מקבלים כסף בחגים/ימי הולדת/משימות מוגדרות שאם הם יעשו אותן הם יקבלו עליהם כסף. הם נכנסים לחנות, ויכולים לקנות בה מה שהם רוצים, לפי סדר העדיפויות שלהם. יש לי בן ובת ויש להם סדרי עדיפויות אחרים לגמרי. הבן אוהב לחסוך. אוהב לצבור הרבה כסף ובסוף להוציא על גאדגט יקר כלשהו (אוזניות ב-500 ש"ח לדג'). הבת אוהבת ללכת למכולת ולקנות בכסף הזה ממתקים. כל פעם משהו קטן בסביבות 5-10 ש"ח או לקנות הפתעות זולות (בחנויות כמו הכל בשקל) או לקנות בגד יקר שאין מצב שאני אקנה לה. הילדים שלי הרבה פעמים אומרים, אמא אני רוצה שתקני לי את זה. אני מסתכלת מה הם רוצים, מחליטה שאני לא מעוניינת לקנות להם, אומרת להם את זה ושואלת אותם, אם לקנות מהכסף שלהם, והם עונים, "אם זה מהכסף שלנו, אז אנחנו לא רוצים!".

השישי, שמעבר לכל מה שאמרתי, אני חושבת שיש אמונות בתת מודע שגורמות לגוף להיות במשקל שלו, בלי לזוז ממנו. אמונות, שבמודע נשמעות לנו כמו קשקוש, אבל בתת מודע אנחנו מאמינים בהן. אמונות כאלו משפיעות מאד על ההתנהלות שלנו בשגרה. לדעתי צריך לזהות אותן, ולנסות לשנות אותן בשיטות שונות כמו מנטרות, שיטות של עזרה עצמית כמו השיטה של ביירון קייטי, תטא הילינג או טיפול פסיכולוגי.

 

[kagome10]

אחלק את התשובה שלי לנקודות

כי העלת הרבה נושאים, ואני לא רוצה לשכוח משהו.
&nbsp
* שיטת ההקשבה לגוף - באופן כללי החיים שלנו כרגע מאוד לא טבעיים. בתור מי ששאופת לחיות באופן טבעי בהרבה מאוד נושאים בחיי, ברור לי כמה זה בלתי אפשרי. האוויר מסביבי מזוהם, וישאר מזוהם גם אם אסע ליער נידח, אני חייה בדירה בעיר, אני לא עוסקת בעבודה פיזית קשה כחלק בלתי נפרד מחיי (אני הולכת ממקום למקום בתור אמצעי תחבורה מרכזי, וזה יותר ממה שרוב האנשים מסביבי עושים, אבל ברור לי שפעם אנשים היו אשכרה עובדים בעבודה פיזית), אני נחשפת לצגים ואורות מלאכותיים מה שמשבש את מחזור השינה והערות, ואני יכולה להמשיך ולהמשיך.
כך שגם אם להאמין שהגוף מאזן את עצמו (ואני לא ממש מאמינה בזה, המין האנושי מותאם אבולוציאונית לתנאים מסויימים ובמתנאים אחרים הוא יכול להשתבש בקלות. אם זה לא היה ככה לא הייתה מגפת השמנה שפוקדת את כל העולם המערבי, יחד עם מחלות לב, סרטן, סכרת, ושאר מרעין בישין) זה לא ממש רלוונטי לחיינו.
יש אנשים שזה עובד להם. יש כאלו שלא. אם לא, אז באסה, אבל זו המציאות. כשהעובדות סותרות את דעתי אני מעדיפה לשנות את הדעה שלי, ולא להתווכח עם העובדות

* בתור מי שמעולם לא נטתה לאכילה רגשית אין לי שמץ של מושג איך להתמודד איתה. כשאני מדברת על הקשבה לגוף זה עוד המון דברים חוץ מאכילה רגשית. באופן כללי, זה די מסובך.
&nbsp
* אני לא רואה בהימנעות מאוכל מתועש טיפוח של עצמי. יותר הימנעות מגרימת נזק לעצמי. ותכלס, זה לא היה עובד אם זה לא היה בא מתור חלק מאידיאולוגיה כללית שמקיפה את כול חיי, כולל לבוש, תזונה, ניקיון והיגיינה.
&nbsp
* אני לא נהנית להכין אוכל. זו מטלה בלתי נמנעת, ואני מנסה לצמצם את הזמן שאני מקדישה לה. דוגמא לארוחה שלא לוקחת מבחינתי זמן ומאמץ זו ארוחה בתנור - חתכתי קישוא, שמתי פלפל, שמתי תפוחי אדמה, והוספתי שניצל תעשייתי (כי אני לא מושלמת, ואין חזה עוף מופשר שאפשר לשים לשניצל לא תעשיתי). זה לוקח ממש קצת זמן לשים הכל בתנור וזו ארוחה מזינה ולא תעשייתית (חוץ מהשניצל, שאפשר וכדאי להחליף בחזה עוף ס, או חזה עוף שציפיתי בפירורי לחם שהדבקתי באמצעות מיונז).
באופן כללי אני שואפת למצוא מתכונים כמה שיותר פשוטים ונטולי מאמץ. ממליצה גם לך לעשות זאת. זה מקל על החיים, ולא משנה אם את אוכלת אוכל ביתי או תעשיתי.
&nbsp
* אני ממש מסכימה בנוגע להימנעות. מעניין למה זה שאני לא אוכלת אוכל תעשייתי לא נחשב מבחינתי להימנעות. אולי כי לפעמים אני כן אוכלת? או כי רוב האוכל הזה ממילא לא טעים לי? או כי זה מלכתחילה פשרה גרועה לדעתי, ואני מעדיפה מצבים בהם אני מקבלת מה שאני רוצה ולא נאלצת להתפשר?
&nbsp
* הבריאות של אנשים רזים רגילים זה לדעתי דרישה פשוט לא מספיקה. אנשים רזים רגילים יכולים לאכול אוכל לא בריא, להישאר רזים ולחטוף מחלות לב או סכרת או סרטן. לא סתם עדיף להיות שמן בכושר מאשר רזה ישבני. אני לא אגיד שאין קורולציה בין רזון לבריאות, אבל רזון זה לא המדד המרכזי שלי, אני קודם כל רוצה להיות בריאה.
&nbsp
* אני לא בטוחה שחשוב מאוד לשתות הרבה. שמעתי טענות לצד השני - שלשתייה עודפת יש נזקים לכליות, אבל הם לטווח הארוך בניגוד להתייבשות, אז ממליצים לאנשים לשתות הרבה מים כי גם אם הם ישתו יותר מידי אף אחד לא יבין מה מקור הנזק.
חוץ מזה אני מכירה וירטואלית כמה אנשים שהם ממש סמני קיצוניות מבחינתי בנוגע לתזונה, ונקלתי בטענה שאם אוכלים בעיקר פירות וירקות אז מקבלים את המים משם ולא צריך לשתות.
כלומר, מבחינתי אין אמת אחת, ואם יש אני לא יכולה לדעת מה היא. לכן אני מעדיפה ללכת לפי הצמא שלי מאשר לפי המלצות. אני ארצה לשתות שתי כוסות בארוחה רק אם אני אוכלת משהו מלוח מאוד (וזה יגיד לי שהאוכל שאני אוכלת הוא מפוקפק ומשבש). אם אני ארגיש כאב ראש שיכול להיות קשור למחסור במים, אראה שצבע הפיפי שלי צהוב כהה, או אתייבש אי פעם, אולי אשנה את הגישה שלי.
&nbsp
* אני בעד תקציבים בפיננסים, אני חושבת שתזונה שונה מהותית מפיננסים. חשבון הבנק שלי עובד בצורה פשוטה ומכנית, אני מכניסה כסף ומוציאה כסף, ונשאר כמה שנשאר. זה שונה בתזונה. המערכת מורכבת מידי, ואי אפשר לדעת בדיוק מה תהיה ההשפעה. סירה של הכנסת והוצאת קלוריות פשוט לא עובדת. יש קצב חילוף חומרים ששונה אצל אנשים שונים, ומושפע מגנטיקה, ספורט, תזונה, מצב נפשי, ועוד גורמים. ואני מכירה לפחות דוגמא אחת של מישהי שעברה לתזונה יותר עשירה בקלוריות אבל הורידה במשקל.
לי אין ילדים, אבל כשהייתי ילדה לא הייתה לאמא שלי בעיה עם "תקני לי", אמא שלי תמיד קנתה לפי רשימה. אם אני רציתי משהו יכולתי לבקש וזה היה נכנס או לא נכנס לרשימת הקניות.
&nbsp
לדעתי גישת התקציב לא עובדת כי אני לא באמת יודעת מה ההשפעה של מה שאני אוכלת על ה"תקציב" של הגוף שלי. זו מערכת כאוטית. וכרגע פשוט אין לי מספיק מידע. יש יותר מידי השפעה הדדית, וצירופי מזון יכולים להשפיע אחרת לגמרי ביחד ובנפרד, ויש ספורט ומצב רוח, ובקיצור - זה פשוט לא עובד.
&nbsp
ובנוגע למטרות וידעים - לדעתי יש יותר מדרך אחת להצליח בחיים, חלק מהאנשים הראויים לחיקוי בעיני מציבים מטרות ויעדים, וחלק לא. חוץ מזה שיש המון דרכים שונות להציב מטרות ויעדים. בכל מקרה, זה נושא לשיחה משלו וגם ככה ההודעה שלי ארוכה לסטנדרטים של תפוז, אולי מתישהו אפתח שרשור על הנושא הזה.

 

[קשר חדש]

אשמח אם תפתחי הודעה בקשר למטרות ויעדים.

נשמע נושא מעניין.

לעניין התקציב, הלוואי שזה היה פשוט כל כך כפי שתארת. זה לא רק מה נכנס ומה יוצא=תזרים המזומנים.
להכין תקציב מראש, זה לקבוע לפי סדרי עדיפויות כמה מקציבים לכל סעיף. כמה תהיינה ההוצאות, כמה ההכנסות ובאילו סעיפים. זה אומר, שאם הקצבתי לאוכל 2000 ש"ח ולביגוד 500, ולא קניתי בגדים, אני לא קונה אוכל ב-2500 ש"ח וגם לא ב-2100 ש"ח, למרות שאין לי בעייה תזרימית (כלומר בעייה של חוסר כסף) באותו החודש.
רק לעיתים נדירות ומסיבה מיוחדת, מאשרים חריגה מסעיף תקציבי והעברתו לסעיף אחר.

 

[kagome10]

לאו דווקא

זו אולי הדרך שלך לתכנן תקציב, אבל יש דרכים אחרות. יש כאלו שמשתמשים בשיטת המעטפות, יש כאלו שמקצים "דמי כיס" ל:אחר" או ל"פינוקים" כל חודש, יש כאלו שמאפשרים חריגות יותר או פחות.
&nbsp
יש הרבה דרכים שונות לתכנן תקציב.

 

[קשר חדש]

זו אותה הדרך בדיוק

יש מי שכותב בקובץ את סעיפי התקציב,
יש מי שפיזית מוציא את הכסף ושם אותו בתוך מעטפות.

אם לקבוע סעיף תקציבי או מעטפה של דמי כיס/שונות/פינוקים או לא, זה עניין של החלטה על פי סדרי העדיפויות של מי שמכין את התקציב. אין סעיפי חובה.
גם ההחלטה, מתי ובאיזה נסיבות מעבירים מסעיף אחד לשני או ממעטפה אחת לשניה זו החלטה שצריך לקבל במסגרת ניהול התקציב.

בכל מקרה, אם כשגרה, שמים קצוץ על הסעיף התקציבי או לוקחים כסף מאיזה מעטפה שרוצים, אז יש שתי אפשרויות:
1. פשוט לא עובדים לפי תקציב. כמו הרבה דברים שהתכוונו ולא ביצענו בפועל.
2. התקציב בפועל הוא סכום מסוים ל"הוצאות". כלומר, יש סעיף תקציבי אחד.

 

[kagome10]

הגישה שלך היא מאוד שחור ולבן

הציטוטים האהובים עלי הוא שבמקום בו יש שתי אפשרויות לעולם יש יותר. את יכולה לבחור לחלק את כל הדרכים השונות לשתי קטגוריות ולהגיד שרק הן קיימות, אני מעדיפה לראות את כל האפשרויות הקיימות.
&nbsp
יש רק שתי אפשרויות, לעמוד או לא לעמוד בתקציב? ואם עומדים 90 אחוז מהזמן זה אותו לא לעמוד של לעמוד 50% מהזמן? ומה עם תקציב שמקבל חריגות בתור חלק בלתי נפרד מהתקציב?
&nbsp
יש הרבה מקום לגמישות בין לעמוד בתקציב בייקיות, לבין לא עובדים לפי תקציב.
&nbsp
אגב, לא ברור לי איפה למקם אנשים שעובדים לפי אינטואיציה. כמו שאנשים שספרו קולוריות הרבה זמן כבר יודעים אינטאיטיבית כמה קלוריות יש במאכלים ושמורים על תקציב קלורי בצורה מדוייקת יחסית בלי ח ישובים מדוייקים, כך זה גם בכלכלה. וגם בהרבה נושאים אחרים - זו יכולת מולדת של המוח שלנו, לאמוד סכומים בדיוק יחסי.

 

[קשר חדש]

זה עניין של הגדרות בעיני

שאני לא בטוחה שהן חשובות.
יש מי שמנסה לעבוד לפי תקציב (מצליח יותר או פחות, יש יותר גמישות בתקציב או אין), ויש מי שזה לא מעניין אותו. שיותר חשוב לו הצורך. קונים בגדים כשהישנים נקרעים או קטנים. קונים אותם בחנות הקרובה = לחיות לפי צורך. הצורך לקנות רק כאשר אין כבר בגדים (להבדיל מלקנות בסוף עונה ולשמור) הצורך לקנות בקרוב והמוכר (בלי סקר שוק).
מי שיעבוד לפי תקציב או לפחות לפי תזרים מזומנים (אם יש או אין כסף בחשבון), ימצא פתרונות אחרים כאשר הבגדים נקרעו, אם אין עכשיו כסף בתקציב או בבנק לקנות בגדים, לדג' לקחת יד שנייה, לקנות בחנויות יד שניה, ללבוש את יתר הבגדים בארון, לתקן.

ואנשים שעובדים לפי אינטואיציה של תקציב, זה המצב הטוב ביותר בעיני.
גם באוכל, גם בכסף, גם בילויים. בכל תחום. מישהו שאינטואיטיבית יודע לאזן, ולא צריך לספור כל הזמן. אבל אם יספור, יגיע לכך, שזה מה שהוא פלוס מינוס אוכל/מוציא/מבלה.