זמן רב של אהבתי...

[מתגעגעת לאוצר שלי]

זמן רב של אהבתי...

אני גרה עם אבי ויש לי 2 אחים גדולים נשואים. לפעמים אני מרגישה כאילו אני ואבי הכי מתקשים... כי חווה את האהבה הכי גדולה בחייו ואף אחת לא משתווה לאשתו- אמא שלי. ואני רוצה למצוא מישהו לאהוב אבל קצת מפחדת... הסיבה לכך היא שהבן האחרון שיצאתי איתו.. די הוציא ממני בכוח את הווידוי שאני יתומה מאם ובאמת לא הייתי מוכנה לחשיפה הזאת.. קשה לי לדבר על זה... ואחרי זה הוא לקח מרחק ולא התקשר... אני לא מאשימה אותו... וגם זה לא שנפגעתי ממנו כי לא הכרתי אותו מספיק כדי להרגיש כלפיו משהו... אבל זה הרעיון שהוא שמע משהו פרטי ואישי שלי ואח"כ כבר לא שמעתי ממנו... אז זה מה שמפחיד בלהכיר אחרים... הייתי שמחה לשמוע עם עוד מישהי הרגישה ככה.. או בכלל כל תגובה שהיא... תודה מראש

 

[אשבל1]

שלום לך מתגעגעת..

אני חושבת שהיתמות שלך היא לא משהו שאת צריכה להסתיר אותו, זה חלק ממך, ולמה את בטוחה שהבחור לא חזר אלייך בגלל שאין לך אם? בכלל באופן כללי אני חושבת שברגע שלא חיים עם סודות, החיים קלים יותר, תנסי...

 

[כנפיים לבנות]

הי לך..

מצאתי את עצמי חושבת עליך היום... חלק מהדברים שלא היה לי ממי ללמוד אותם זה איך להיות במערכת יחסים.. זה נשמע אולי אינפנטילי אבל זו עובדה.. אני לא מבינה כלום בנושא הזה.. ככה שהרבה עצות בנושא אין לי.. אבל חשבתי עליך כי פתאום נזכרתי במשהו שקרה לי.. מישהו התחיל איתי ונתתי לו את המספר, כשדיברנו בטלפון הוא שאל בין היתר על המשפחה ואמרתי לו בקושי שאמא נפטרה.. אחרי זה הוא רק היה עוד יותר מעוניין להכיר אותי.. ואני מצידי סיננתי אותו אחרי אותה שיחה... זה לא השיחה הספציפית הזאת שגרמה לי להתרחק ולא הרצון שלו להתקרב, אלא בעיות אחרות שיש לי עם עצמי.. חח הנקודה היא שכל אחד מגיב אחרת.. וזה שהכרת וחשפת את עצמך בפניו כנראה לא יודע איך להגיב במצבים כאלו וזה הפחיד אותו או לא יודעת מה.. מה שלא יהיה זה בעיה שלו עם עצמו.. זה הוא שלא ידע איך להתמודד עם זה וזה בהחלט הפסד שלו... אני מאוד מבינה את החששות שלך, אבל תקחי אותו כהכללה.. לשתף אנשים בנקודות הכואבות שלך אמור להיות דבר טוב.. ומשהו שמקרב ומחזק את הקשר.. ואני מקווה ומאחלת לך (וגם לעצמי האמת...) לחוות את זה כחוויה טובה בקרוב וללמוד לסמוך ולהאמין בהם..

 

[כנפיים לבנות]

תיקון חשוב../images/Emo70.gif

אבל *אל* תקחי אותו כהכללה!

 

[האניבי1]

שלום מתגעגעת...

יבוא יום ותכירי, כך אני מקווה, מישהו שלא יבהל, מישהו ידע להכיל את עצמו ואותך. אם הוא נבהל אחרי הווידוי שלך בוודאי אינו מתאים לך וטוב שהבנת זאת מוקדם מאשר מאוחר. גם לי אבי אמר כשהייתי רווקה שכשאני מכירה גברים לא להציג את עצמי עם כל העוצמות שלי והחוכמה שלי ישר- כדי שהם לא יבהלו. זו היתה עצה בדיעבד גרועה מאוד. ובסופו של דבר הכרתי גבר מדהים שקיבל אותי עם העוצמות שלי והחוכמה שלי ואותי כפי שאני ולא נבהל - ולכן הוא בעלי כיום, ונישאוינו טובים ומאושרים. גם זמנך יגיע, את תראי, וכשיגיע האדם הנכון. את תדעי! נ.ב. גם אבי היה יכול להכיר נשים חדשות כבר אלף פעם, והוא מסרב, אמי היתה אהבתו היחידה והוא שומר לה אמונים. ואני אסירת תודה לו על כך.

 

[סְקָאלִי]

שלום לך.

שמחתי לקרוא בהודעת ההמשך שלך שאת מבינה שלא בגלל זה הוא לא המשיך את הקשר. לאנשים יש תגובות שונות - חלחק קשה מאוד להתמודד עם כאב, זה נכון. אבל לאחרים קשה פחות, או שיש להפם אמפטיה יותר גדולה, או שהם כל כך יאהבו אותך שהם ימצאו דרך להתגבר. אני מוצאת שהרבה פעמים אנחנו משליכים חששות שלנו על הזולת. אם אנחנו חוששים לספר, אנחנו אומרים שלאחרים קשה לשמוע .. לפעים זה נכון. אבל לפעמים לא, וזה פשוט שלנו.