זמן מתן תורתנו
1. להבין עניין מתן תורה שהרי אמרו חז"ל (יומא כ"ח
קיים אברהם אבינו את כל התורה עד שלא ניתנה? 2. להבין דברי חז"ל (פסחים ס"ח) לגבי הביטויים המופיעים בתורה בנוגע לחגים. מצד אחד כתוב שהחגים הם "לכם" שהמשמעות היא שהשביתה ממלאכה בחג היא בשביל שיהיה לנו זמן לאכול ולשתות ולשמוח, ומצד שני "לה'" שהמשמעות היא שיש לנו לנצל את השביתה ממלאכה לתורה ועבודת ה': "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם רב יוסף עבד עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא", וצריך להבין איך עניין התורה דווקא הוא סיבה ל"לכם", אדרבה הרי לימוד התורה הוא עניין של "לה'"? 3. על דברי רב יוסף שהרי אברהם אבינו למד את התורה עד שלא ניתנה? והנה לגבי השאלה הראשונה מובן שהעניין הוא בעם ה' להבדיל מפרט עובד ה' גם ללא שאלה זו הדבר ברור שהרי כתב הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ג' פרק כ"ז) שמטרת כל המצוות מלבד מצוות ידיעת ה' אהבתו ויראתו היא מצד היות האדם מדיני בטבעו עיי"ש ולכן פשוט שלא ייתכנו אלא לקולקטיב דתי. ובזה תתורץ השאלה השנייה. שהרי זה ברור שגם עבודת ה"לכם" היא לש"ש שהרי אמרו חז"ל (אבות ב' ט"ו) וכל מעשיך יהיו לש"ש, אלא שלמרות שהם צרכים הרי שהכוונה מעלה אותם לדרגת עבודת ה' וכדברי הרמב"ם (הלכות דעות ג' ג'): "נמצא המהלך בדרך זו עובד את ה' תמיד". והנה כתב הרמב"ם ב"מורה נבוכים" ב' מ' שהיות האדם מדיני הוא מצרכיו ומזה יובן שכל עניין עם ה' אינו אלא בעשיית הצרכים המדיניים לש"ש. ולכן כיוון שכל עניין החג הוא בהעלאת הצרכים לדרגת עבודת ה', העבודה ביום זה היא ב"לכם" דווקא. ובזה יובנו דברי רב יוסף. שהרי רב יוסף דיבר על מעלתו בלימוד התורה שלמרות ש"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים" (ברכות ה'. לגבי ת"ת) הרי ש(הוריות י"ד: "הכול צריכים למרי חיטייא" והוא צורך העם. ולכן השמחה היא על היות עם והיא ב"לכם" דווקא. כלומר, יכולה להישמע טענה שתחומים כאכילה שתייה ומדינה אינם בכלל עבודת ה'. באה התורה ומצווה אותנו דווקא ביום מתן תורה להתעסק בעבודת ה' של אכילה ושתייה, כדי להורות שחידוש מתן תורה הוא בעבודת ה' דווקא בתחומים של צרכי האדם האישיים והקולקטיביים. ובזה יובנו דברי המדרש (שמות רבה וארא פרשה י"ב ג'): "כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם' כשביקש ליתן את התורה ביטל גזירה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים..." היינו שבמתן תורה התחדש עניין העלאת צרכי האדם שהוא מדיני בטבעו לדרגת עבודת ה'. האריז"ל (ב"פרי עץ חיים" שער חג השבועות) כתב שבחג השבועות יש גילוי של ספירת הכתר. בעל התניא מבאר בספרו "ליקוטי תורה" (פרשת במדבר ד"ה "וידבר אלוקים" אות ה') שבאדם הרי שהשכל מורגש בראש והמידות בלב, אך הרצון משפיע על כל הגוף בשווה. כלומר שבשבועות מתגלה העניין שרצון ה' מפעילים את כל מעשי וחיי האדם. מתוך אתר המרכז לחברה יהודית דתית אוטונומית
1. להבין עניין מתן תורה שהרי אמרו חז"ל (יומא כ"ח
קיים אברהם אבינו את כל התורה עד שלא ניתנה? 2. להבין דברי חז"ל (פסחים ס"ח) לגבי הביטויים המופיעים בתורה בנוגע לחגים. מצד אחד כתוב שהחגים הם "לכם" שהמשמעות היא שהשביתה ממלאכה בחג היא בשביל שיהיה לנו זמן לאכול ולשתות ולשמוח, ומצד שני "לה'" שהמשמעות היא שיש לנו לנצל את השביתה ממלאכה לתורה ועבודת ה': "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם רב יוסף עבד עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא", וצריך להבין איך עניין התורה דווקא הוא סיבה ל"לכם", אדרבה הרי לימוד התורה הוא עניין של "לה'"? 3. על דברי רב יוסף שהרי אברהם אבינו למד את התורה עד שלא ניתנה? והנה לגבי השאלה הראשונה מובן שהעניין הוא בעם ה' להבדיל מפרט עובד ה' גם ללא שאלה זו הדבר ברור שהרי כתב הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ג' פרק כ"ז) שמטרת כל המצוות מלבד מצוות ידיעת ה' אהבתו ויראתו היא מצד היות האדם מדיני בטבעו עיי"ש ולכן פשוט שלא ייתכנו אלא לקולקטיב דתי. ובזה תתורץ השאלה השנייה. שהרי זה ברור שגם עבודת ה"לכם" היא לש"ש שהרי אמרו חז"ל (אבות ב' ט"ו) וכל מעשיך יהיו לש"ש, אלא שלמרות שהם צרכים הרי שהכוונה מעלה אותם לדרגת עבודת ה' וכדברי הרמב"ם (הלכות דעות ג' ג'): "נמצא המהלך בדרך זו עובד את ה' תמיד". והנה כתב הרמב"ם ב"מורה נבוכים" ב' מ' שהיות האדם מדיני הוא מצרכיו ומזה יובן שכל עניין עם ה' אינו אלא בעשיית הצרכים המדיניים לש"ש. ולכן כיוון שכל עניין החג הוא בהעלאת הצרכים לדרגת עבודת ה', העבודה ביום זה היא ב"לכם" דווקא. ובזה יובנו דברי רב יוסף. שהרי רב יוסף דיבר על מעלתו בלימוד התורה שלמרות ש"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים" (ברכות ה'. לגבי ת"ת) הרי ש(הוריות י"ד: "הכול צריכים למרי חיטייא" והוא צורך העם. ולכן השמחה היא על היות עם והיא ב"לכם" דווקא. כלומר, יכולה להישמע טענה שתחומים כאכילה שתייה ומדינה אינם בכלל עבודת ה'. באה התורה ומצווה אותנו דווקא ביום מתן תורה להתעסק בעבודת ה' של אכילה ושתייה, כדי להורות שחידוש מתן תורה הוא בעבודת ה' דווקא בתחומים של צרכי האדם האישיים והקולקטיביים. ובזה יובנו דברי המדרש (שמות רבה וארא פרשה י"ב ג'): "כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם' כשביקש ליתן את התורה ביטל גזירה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים..." היינו שבמתן תורה התחדש עניין העלאת צרכי האדם שהוא מדיני בטבעו לדרגת עבודת ה'. האריז"ל (ב"פרי עץ חיים" שער חג השבועות) כתב שבחג השבועות יש גילוי של ספירת הכתר. בעל התניא מבאר בספרו "ליקוטי תורה" (פרשת במדבר ד"ה "וידבר אלוקים" אות ה') שבאדם הרי שהשכל מורגש בראש והמידות בלב, אך הרצון משפיע על כל הגוף בשווה. כלומר שבשבועות מתגלה העניין שרצון ה' מפעילים את כל מעשי וחיי האדם. מתוך אתר המרכז לחברה יהודית דתית אוטונומית