הכחות יבואו
תמיד טוב לסדר את סדרי העדיפויות כל שנה מחדש

אצלי כל ראש השנה הוא קביעת פרוייקט לשנה הקרובה ובסופה של שנה אני מסכמת בשביעות רצון שעמדתי במטרה

היתה לי תקופה כמו שכתבתי לך, שלצד המטלות המשפחתיות הרגשתי צורך להתאוורר, לצאת, להוציא קיטור, להתאהב, לאהוב, להיות נאהבת, וזה לא עמד בשורה אחת עם הזמן איכות של הילדים. לא היה זמן איכות. היה אני ואני ואני...בזמן שרדפתי אחרי טחנות רוח...ועשיתי פווו תבוך קמח ולא ראיתי אפחד חוץ מעצמי ובזמנו הרגשתי שזה כמעט צו השעה..אחרת לא תהיה להם אמא שפויה ובריאה לגדל אותם. והנה תקופה זו חלפה, עברה. והיום עם רגליים על הקרקע, יציבה ועם פרוייקטים אחרים כשקצת זזתי מהמרכז, האני פינה מקום לאנחנו, ואחד לא בא על חשבון השני. לכן אומרת לך, מנסיון, רגשות האשמה עוד יפנו מקום לרגשות אחרים. לנינוחות. לכייפיות. לציפיה. לטוב לנו וטב גם לי. כמו שכתבת זו תקופת התבגרות. ובשביל כחות הקמת את הפורום הזה לא? חיבוק, קרן
