זכרונות

CHEN39

New member
זכרונות

בחדשים שלפני מותו, היה בעלי ז"ל מחוסר הכרה ברמות שונות. גם כשהיה מתעורר היה חצי מגופו משותק ומצבו המנטלי היה מדורדר מאד. אפילו במצב כזה , המרחק בין חיי למת הוא עצום. עדיין יכולתי לראות, לחבק, ללטף... ואז יצא לרדיו השיר שאני מצרפת. הוא נקרא: My Immortal של Evanescence I'm so tired of being here Suppressed by all my childish fears And if you have to leave I wish that you would just leave 'Cause your presence still lingers here And it won't leave me alone These wounds won't seem to heal This pain is just too real There's just too much that time cannot erase When you cried I'd wipe away all of your tears When you'd scream I'd fight away all of your fears And I held your hand through all of these years But you still have All of me You used to captivate me By your resonating light Now I'm bound by the life you left behind Your face it haunts My once pleasant dreams Your voice it chased away All the sanity in me These wounds won't seem to heal This pain is just too real There's just too much that time cannot erase I've tried so hard to tell myself that you're gone But though you're still with me I've been alone all along
 

DL05785

New member
שיר מרגש מאד

לא הכרתי את השיר עד עתה, אך כל משפט בו מתמצת את כל התחושות שאנו מכירות כה טוב. אני מנסה עכשיו לאתר את השיר בכדי לשמוע אותו. בעלי עזב אותנו בחטף, בליל שימורים אחד לפני חמש שנים והחלל שנוצר טרם נסגר, אך נחסכה מאיתנו התקופה הקשה של החרדה התהומית מפני המווות הקרב. למרות שהיה חולה במחלה כרונית כ- 6 שנים, הוא תפקד כמעט רגיל וחיינו התנהלו ללא חשש, ככל משפחה רגילה. באחת האזכרות לבעלי, הקראתי את שירו של אהוד מנור שנכתב במקור על אהובה שעזבה, אך התחברתי אליו כי בעצם הוא מתאר את תחושת האובדן שגם אני חויתי. הוא מובא כאן בחלקו לאחר שינוי ללשון זכר: "לא ידעתי שתלך ממני, בלי לומר מילה, בלי להזהיר, לא חלמתי שפתאום יכני רעש שכזה ביום בהיר. ואני תמימה תמיד חשבתי שמאושרים כמונו אין, בדמיוני לראות אהבתי איך ביחד נזדקן. קול קורא הלילה, אין עונה הלילה." נראה שכל אחת/ד יכול למצוא שירים שמיטיבים לתאר את שמרגישים, או אם את/ה מוכשר/ת אף לחברם.
 
למעלה