זכרונות

[Adrien]

זכרונות

זיכרוני הוא אסוני. זיכרוני הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה, אם להיזקק לאמרה נושנה. בשום מכשיר לא תכחידו. זיכרוני עם השנים, אני חייבת להודות, רק התעצם. אלמלא זיכרוני היו חיי שונים, יש להניח-טובים יותר. זיכרוני ממלא אותי עד מחנק ושופע בלא הפוגה מראות יום ומראות לילה. איזה שפיעה רעה המפעפעת גם בשנתי. לזיכרוני יש שורשים בכל אברי, כל פגיעה או שרטת מביאות אותו לשפיעת יתר. זה הקושי הכי גדול בלהתגבר על אובדן- הזכרונות...

 

[חן1]

זה הקושי הכי גדול אבל זו גם..

המתנה הכי גדולה. אפשר למצוא בזכרונות גם דבר נפלא... כי בעצם זה מה שנשאר לנו מהם

 

[BooBee]

פעם כתבתי

שהלוואי והיו ממציאים איזו מכונה מיוחדת שמצליחה להוציא מאיתנו את הזכרונות. ככה שכל הזכרונות היו נעלמים מתודעתי ולא הייתי זוכרת שהיתה לי אחות, כי כל פעם שאני נזכרת בה, אני נזכרת בכל האסון הזה שקרה לי ולמשפחתי. אני נזכרת שכל מה שנשאר ממנה זה תמונות וקלטות ובגדים וזכרונות. שהיא כבר לא בינינו פיזית, לא מחבקת ומנשקת, לא מתקשרת בשביל לספר בדיחה ששמעה הרגע בעבודה. אין אותה יותר. לא תגדל יותר. תמיד תשאר בת 21 וחודש, למרות שאם היתה בחיים, היום היה גילה 22 ושלושה חודשים. ואחר כך קצת נרגעתי ולמדתי לחיות בשלום עם האובדן שלה ולא להכנס להיסטריות של בכי בכל פעם שנזכרתי בה, במותה, או ביום הארור והמקולל שאבא שלי בא ואמר לי שהיא מתה. והיום אני מחבקת כל זכרון באהבה אין קץ. בוכה אמנם מפעם לפעם, אבל הבכי הוא קצת שונה. לא היסטרי, כי יש בו משהו מקבל. משהו שלמד לחיות לצד הקושי בלאבד אחות. אז מפה אני שולחת לך את כל מה שאת מאחלת לעצמך. דברים לעולם לא יראו כמו קודם, זה בטוח. אבל האהבה שלנו תשאר תמיד, גם לאלה שלא נמצאים בהישג יד. רויטל.

 

[saziv]

זיכרון אדם אהוב- זה מה שנשאר

אני פוחדת מהזיקנה שמה תיפגם זכרוני ואאבד את זכר בעלי האהוב לעד הזכרונות היפים -זה כל מה שלי נשאר וכל לילה או יום שהוא בא לי בחלום- כאילו פה איתי עוד קצת כי עוד זמן מה גם אנחנו לא נהיה ואז יאבד הזיכרון ואתם האהבות-לעד לי הזיכרון מתנה.