רקדנית הרוח...
New member
זכרונות..
היום ראיתי בקניון את המורה שלי לטבע זאת שהיתה מזמן מזמן .. המורה אסנת. בחיי, אתה רואה ת´מורה שלך מכתה ד´ ולא יודע מה להגיד לה. אני עוד זוכרת איך איימה עליי ב"מכתב לתיק האישי" (זה בכיתה ד´ שקול לרצח) . אתם בטח שואלים איך בחורה נחמדה ונהדרת כמוני מגיעה למצב של איומים ברצח, לא? ובכן, מעשה שהיה כך היה. מכירים את הצלחות פטרי?- אלה שיש בתוכם ג´לי כזה והן משמשות בית גידול לחיידקים? אז לקחנו את הצלחות האלה והיינו צריכים לאסוף חיידקים מכל מיני מקומות ואח"כ המורה שמה את זה באינקובטור ואחרי כמה ימים...הופ!! גודלות מושבות שלמות של חיידקים. אז אני וחברה שלי יעל היינו "בשותף" בצלחות ואספנו ממקומות מאוד מעניינים: מהיד של החנווני שלנו, מהראש של תינוק שראינו בדרך.. וכו´ וכו´ אחרי שבוע, נפתחו דלתות האינקובטור ... בכל הצלחות היו כתמים שלמים (אלה המושבות) של חיידקים ורק הצלחות של רקדנית(וש) ויעל היו חלקות .... ביזיון!!! אבל לא אחת כרקדנית תאמר נואש.. טיפטפתי טיפקס על הג´לי... המורה באה ואמרה: "כולם לראות את הצלחות של הרקדנית ויעל, מושבות חיידקים בצבע לבן מזמן לא ראיתי, מדהים..." וכוווווווווולם התפקעו מצחוק.. ואיי ואיי...איך שהיא הסמיקה... קיבלתי מכתב הביתה..ואיום באותו אחד לתיק האישי.. אתם בטח שואלים למה אני מספרת את כל זה... לא? סתםםםםםם..כי בא לי לספר!!!! אפרופו מורות מכיתה ד´...יש שיר מאוד יפה של שלומית כהן-אסיף בעניין וברשותכם אקריא לכם אותו: "כשאני פוגש את רבקה הגננת ברחוב או במקום אחר אני תמיד רוצה להגיד לה שהיא צעקה עליי בלי לברר. דודו זרק אבנים. לא אני. דודו שיקר. אפילו שעברו הרבה שנים אני תמיד רוצה להגיד לה ואני לא אומר.." רקדנית (ברוח נוסטלגית)
היום ראיתי בקניון את המורה שלי לטבע זאת שהיתה מזמן מזמן .. המורה אסנת. בחיי, אתה רואה ת´מורה שלך מכתה ד´ ולא יודע מה להגיד לה. אני עוד זוכרת איך איימה עליי ב"מכתב לתיק האישי" (זה בכיתה ד´ שקול לרצח) . אתם בטח שואלים איך בחורה נחמדה ונהדרת כמוני מגיעה למצב של איומים ברצח, לא? ובכן, מעשה שהיה כך היה. מכירים את הצלחות פטרי?- אלה שיש בתוכם ג´לי כזה והן משמשות בית גידול לחיידקים? אז לקחנו את הצלחות האלה והיינו צריכים לאסוף חיידקים מכל מיני מקומות ואח"כ המורה שמה את זה באינקובטור ואחרי כמה ימים...הופ!! גודלות מושבות שלמות של חיידקים. אז אני וחברה שלי יעל היינו "בשותף" בצלחות ואספנו ממקומות מאוד מעניינים: מהיד של החנווני שלנו, מהראש של תינוק שראינו בדרך.. וכו´ וכו´ אחרי שבוע, נפתחו דלתות האינקובטור ... בכל הצלחות היו כתמים שלמים (אלה המושבות) של חיידקים ורק הצלחות של רקדנית(וש) ויעל היו חלקות .... ביזיון!!! אבל לא אחת כרקדנית תאמר נואש.. טיפטפתי טיפקס על הג´לי... המורה באה ואמרה: "כולם לראות את הצלחות של הרקדנית ויעל, מושבות חיידקים בצבע לבן מזמן לא ראיתי, מדהים..." וכוווווווווולם התפקעו מצחוק.. ואיי ואיי...איך שהיא הסמיקה... קיבלתי מכתב הביתה..ואיום באותו אחד לתיק האישי.. אתם בטח שואלים למה אני מספרת את כל זה... לא? סתםםםםםם..כי בא לי לספר!!!! אפרופו מורות מכיתה ד´...יש שיר מאוד יפה של שלומית כהן-אסיף בעניין וברשותכם אקריא לכם אותו: "כשאני פוגש את רבקה הגננת ברחוב או במקום אחר אני תמיד רוצה להגיד לה שהיא צעקה עליי בלי לברר. דודו זרק אבנים. לא אני. דודו שיקר. אפילו שעברו הרבה שנים אני תמיד רוצה להגיד לה ואני לא אומר.." רקדנית (ברוח נוסטלגית)
