זכרונות מהקיבוץ
אתמול הייתי בקיבוץ בית-השיטה, כדי לעיין בארכיון החגים הקיבוצי ששוכן אצלם, לצורך סמינריון שאני כותב. הפעם היחידה, חוץ מזה, שהייתי שם אי פעם - הייתה לפני 15 שנה, במסגרת ביה"ס - עשינו שם שירות לאומי. ניצלתי את ההזדמנות שאני שם, וחיפשתי (ומצאתי די בקלות, למען האמת) את המבנה שבו שיכנו אותנו אז. עכשיו אתם חושבים שהולך לבוא ברץ נוסטלגיה? אז זהו, שלא
. עושה רושם שבמשך 15 השנה שעברו מאז שהיינו שם, אף אחד אחר לא ממש היה שם. יש שם עזובה איומה, הזנחה הסטרית, במקלחות מצאתי קורי עכבישים, דלתות החדרים נעולות, ועושה רושם שהקיבוץ כבר ויתר מזמן על המבנה. בעצם, כן היו שם מאז - הוציאו משם את הטלפון הציבורי (זה שהיה בשבילינו בכמה ימים ההם, דרך ההתקשרות היחידה עם העולם החיצון - לפני שהיה פלאפון לכל ילד). על חלק מהדלתות מצאתי שמות ברוסית - אבל נדמה שגם החדרים האלה כבר לא שייכים לאף אחד. אבל מה - כשהיינו שם, בכיתה י"א, התנאים שלנו לא היו טובים מזה בהרבה. בבקרים (וקמנו תמיד לפנות בוקר, לצורך העבודה החקלאית בשטח) לא הייתה לנו שתיה חמה, מצב השירותים היה לא מומלץ להשתנת אדם, ובכלל לא הייתה לנו כתובת אחידה לצרכים שלנו. וכל זה, כזכור, כשמדובר בתיכוניסטים שבאו לעבוד בשביל הקיבוץ. עד כדי כך זה היה בלתי אפשרי, שבהתראה של כמה שעות החלטנו שאנחנו עוזבים יום לפני המתוכנן, יום רביעי במקום חמישי. אני זוכר שכתגובה במשך התקופה שאחרי כן קראתי לקיבוץ בשם אחר - בואו נאמר שאת המילה "שיטה" בשמו הפכתי מנקבה לזכר
. לצורך שיחת סיכום שלחו אלינו נציג של הקיבוץ, שתפקידו היה להתנצל ולהכות בפומבי על חטא, ולחטוף על הראש. אני זוכר שהתנפלתי עליו באופן מאוד מאוד אותנטי, ובני הכיתה שלי היו צריכים להרגיע אותי כי פחדו שאני הולך להחטיף לו מכות או משהו כזה (מעולם לא היו לי כוונות כאלה...). לא הייתי שם מאז השבוע המקוצר ההוא לפני 15 שנה, לא במקום הספציפי הזה ולא בקיבוץ בכלל, אבל כשהזדמנתי לשם אתמול, משום מה זה לא הזכיר לי כל-כך את האביב ההוא, של לפני 15 שנה, אלא משום מה, יותר את הטירונות.
אתמול הייתי בקיבוץ בית-השיטה, כדי לעיין בארכיון החגים הקיבוצי ששוכן אצלם, לצורך סמינריון שאני כותב. הפעם היחידה, חוץ מזה, שהייתי שם אי פעם - הייתה לפני 15 שנה, במסגרת ביה"ס - עשינו שם שירות לאומי. ניצלתי את ההזדמנות שאני שם, וחיפשתי (ומצאתי די בקלות, למען האמת) את המבנה שבו שיכנו אותנו אז. עכשיו אתם חושבים שהולך לבוא ברץ נוסטלגיה? אז זהו, שלא