זכרונות מהעבר או מלחמת המפרץ

[judyr]

זכרונות מהעבר../images/Emo70.gif או מלחמת המפרץ../images/Emo70.gif

בואו נתחיל שרשור חדש... אני ראשונה טוב

טוב... יש... האחיינית שלי הייתה אז בת 11 משהו כזה ורצתה להשוויץ בפני פפוש'קה על המסיכה החדשה שלה.... אוקי אז כולם מתאספים בסלון.... למה|

ככה האמא החליטה.... צריך להתייחס לילדונת אחרת אין עוף בתנור ואפשר רק להריח... אז כל המשפוחה והשכנים והחברים... מתאספים.... זוכרים איך פתאום היינו הופכים למשפחות מרובות צאצאים ולא רק ביולוגים... הילדונת במרכז החדר.... כולם מפסיקים פעילותם ומתמקדים בפשושית של אמא (העוף בתנור משמיע קולות של אוטוטו מוכן....) האבא בכורסת הכבוד.... והנה הילדה מוציאה המסיכה מהקופסא המקושטת (דודה ג'ודי עזרה לקשט איך לא) מלבישה המסיכה על הפנים.... מותחת הרצועות ממעל... מותחת הרצועות בצדדים.... ואז.... מתחילה בפירכוסים.... כולם מוחאים כפיים... ממשו'קה מנגבת דמעת אושר שביצבצה לה בעין... אבל האבא (יישר כוחו קולט את המתרחש) הפשושית של ממוש נחנקת.... השסתום

..... אף אחד לא אמר לה לשחרר את השסתום.... מסכנה.... כולם על הרצפה.... נחנקים ולא מכימי.... אנדרלמוסיה.... האבא מורט לה את השיערות מהראש יחד עם המסכה.... האמא בצעקות זעם על כמה שזה לא חינוכי להתנהג אליה ככה... יהיו לה טראומות.... כמה שצדקת אחותי אנחנו... (פוי תתביישו לנו...) נחנקים.... העוף צועק הצילו אני נשרףףףףףף... קיצר.... חגיגה בסלון..... הילדונת כל פעם שהייתה צפירה ושעיטה לחדר האטום..... ולבישת מסיכות נכנסת לסרטים כי כולם עושים פרצופים של נחנקים.... וזה המשיך כך כל פעם כשהיינו מעלים זכרונות... היום היא בת משהו כמו 22.... ואם חשבתם ששכחנו לה... טעיתם..... רק מחכים לשעיטה המסורתית לחדר האטום.... להתראות בפרק הבא של עלילות פופי

והתנור.... או קטי במקלחת (נראה אולי אני אשכנע את ממושקה לספר קצת חוויות....) ילה קדימה מי שולף מקלדת

 

[NAHAL]

../images/Emo46.gifהרשע ואני במילחמת המיפרץ

אז ככה, סיפור שהיה, ליפני הרבה שנים. כמדומני, היה זה בוקר ערפילי משהו,

והקאבוי מארץ רחוקה הגיע רכוב על סוס שחור.

וחוסיאני הגיבור, השחיזו חרבות. ו

כולם רצו, אצו, לחדרים האטומים. אבל אנחנו רצנו החוצה. זה היה ברגילה אם זיכרוני אינו מטעה אותי. היתי אז בקיבוץ

למי שמכיר, וצפינו בזיקוקים

זוהי היתה חויה משהו משהו. אז.... זה היה הזמן הכי טוב, להביא קצת אוכל מהמיטבח. כי כולם נעולים בחדרים, וכך היה בכל היתנגשות בין האמיצים והפחדנים. כמה שאני מיתגעגע לימים ההם, הכל בתולי, אין דאגות, עדיין מאחורי הסינור..... היו ימים. ניכנסתי לנוסטלגיה, לא נורא. בחזרה לסיפור שלנו. אז כמובן שהיו מחפסים, מי גנב

מהמיטבח אבל זה היה מאוחר מידיי. וכך העברנו את זמנינו בנעימים, ובמטעמים. חלק ב יגיע בקרוב

 

[ליאתA2]

שני סיפורים

השני משעשע והראשון ממש לא! 1. הייתי בצבא במלחמת המפרץ בחימוש פצ"ן. רוב הקצינים והנגדים בחימוש היו מהקריות, כולל המפקד שלי מקריית מוצקין. כשההזעקה נשמעה בפעם הראשונה, רצנו לחדר האטום. בחמ"ל קיבלו הודעה בטלפון האדום שטיל כימי נחת בקריון ממש כך! הייתי בחדר עם 4-5 אנשים שהמשפחות שלהם גרות במרחק מאות מטרים לכל היותר מהקריון והם תקועים באיזה חדר בצפת. היה מאוד לא נעים להיות שם עד שהגיעה ההודעה שביטלה את ההודעה (השגויה כמובן) על הטיל הכימי. לא מאחלת לאף אחד לעבור את מה שהם עברו באותן דקות. 2. ובנימה אופטימית: בשלב מתקדם של המלחמה, מתישהו בפברואר 91, יצאתי עם חברי דאז למסעדה בנהריה. לא לקחנו איתנו מסכות (הן במילא לא יעילות נגד קטיושות...) . היינו הלקוחות היחידים במסעדה (כל הכבוד ל"אל גאוצ'ו" נהריה מעניין אם הם עדיין קיימים). לאחר שהזמנו (סטייק אלא מה?) נשמעה אזעקה. המלצרית ניגשה אלינו, שילבה אצבעות בנימוס ושאלה בקול נחמד: התרצו להצטרף אלינו בחדר האטום?

 

[NAHAL]

וזיקני צפת היו אומרים כל הכבוד לצהל

גם אני שרתתי בפיקוד בצפת היה 10

 

[ליילה]

אני שרתתי אז בצבא

בדובר צה"ל, שכמובן היה סוג של חזית באותם ימים, למרות שאני יכולה להגיד מבפנים שחוץ מנחמן, רובנו עשינו המון רעש וצילצולים אבל לא הרבה מעבר לזה. מה שאני כן זוכרת, זה שלכלב שלנו ייצרנו מסיכה ממחסום, וסמרטוט שטבלנו במים עם סודה לשתיה, המסכן כמעט נחנק למוות, והתחנן להוריד ממנו את המסיכה הנוראית שעשינו לו, ובאמת אחרי הלילה הראשון לא שמנו לו יותר את המסיכה.

 

[alonpaz]

זו היתה חוויה לכולנו-ועכשיו לילדינו

 

[ליילה]

התמונה ללא ספק מעלה זכרונות ../images/Emo13.gif

 

[NAHAL]

התמונה הזאת

מעבירה בי מין חלחלה.... מובינג בניו יורק........................... אך כמה שאני שונא את זה

 

[CRAZYIT]

חחח בטח נשאר עוד במחסן מלא כאלה..

מי יודע.. ובקשר למסעדה של אל גאצ'ו.. היא עדיין קיימת וסיפור שלי מהמלחמה: הבית שלנו היה יחסית קרוב למקום שמשמיע את האזעקה כך שכל אזעקה פשוט סבלנו אז פעם אחת.. השקופית בטיוי הקדימה את הצפירה ואני תפסתי ריצה לחדר של ההורים <שהיה אז החדר האטום> וקפצתי על המיטה עם ידיים על האוזנייים כמו איזה דמבו.. ואמא שלי שישנה לא הבינה מה קרה כי נחתתי לידה... אז אמרתי לה אזעקה אזעקה ואז אחרי שניות כשאני מוכנה עם הידיים על האוזניים. התחילה האזעקה! קרייZית

 

[ליאתA2]

פורים אחרי המלחמה

כמה ימים אחרי סוף "המלחמה" היה פורים. הורדתי את הניילון מאחת הדלתות, הכנתי לעצמי שמלה עם סרט עשוי מ"מסקינג טייפ" והתחפשתי לחדר אטום...