זכרונות מאבי

[שחרזדה האחת]

זכרונות מאבי

געגועים,זכרונות, מוקדש לאבי שאיננו איתי
אבי זכרונו לברכה
נולד וגדל בבגדד הרחוקה
שם הקים משפחה,היתה לו פרנסה
גידל ילדים ואפילו זכה לשני נכדים
שם קבורים הוריו
שם היה כול עולמו וכל מה שידע והכיר
עלה לישראל ופתאום אין כלום
יש את המשפחה שבקושי התמודדה
אך אין פרנסה, אין כסף לכלכלה
אך לא אחד כמו אבי ירים ידיים ויכנע
תמיד מצא דבר מה לעסוק
ולהשיג כמה פרוטות לפת לחם
העיקר לא לרעוב.
עברו השנים אבי הגיע לגבורות
ובבוא הזמן הלך לעולמו בלי שיגשים את חלומו
כול השנים חלם לחזור למקום הולדתו
ולו פעם אחת לחזור אל מה שנשאר מאחור.
אל הידוע והמוכר
לראות את החידקל, את מטעי התמרים
ואת בתי הקפה בהם ישב עם חברים.
כול חייו ליוו אותו הגעגועים
למקום ממנו בא

 

[יוסף דורי1]

שהרזאדה

זה נכון, הזכרונות משם מלווים אותנו כל החיים. גם אני מתגעגע לבית קפה שט אלערב שהייתי הולך בשבתות על שפת נהר חידקל וגם לבית הקולנוע הקייצי שישבנו על ספסל פשוט וראינו סרטים של צבאח ושל פריד אלאטרש.

 

[א ש ר ת]

שחרזדה יקרה, אכן אנשים כאביך ז"ל שינו את חייהם

בעלייתם ארצה ולא הצליחו להתגבר על המוכר והידוע, אך כבר לא היה אותו דבר, כבר לא מוכר ולא ידוע ולא דווקא בימים אלה אלא בימים ההם. השנאה הייתה גדולה כלפי ישראל והמזוהה עם ישראל הלא הם היהודים.
במשך השנים אתם הילדים שלו התחתנתם והבאתם ילדים שהם נכדים שלו, האם לא התנחם בכך????

 

[שחרזדה האחת]

התנחם אבל עדיין היה לו קשה עם המנטליות פה

עולמו התהפך ובגיל שלו השינוי היה קשה

 

[שחרזדה האחת]

אבי כל חיו חי בגעגוע

הגיע לארץ די מבוגר

 

[יוסיסיסי]

איילה

גם אבי מעולם לא השלים
לפני כעשור כתבתי לזכרו שיר והנה זה ממש מתאים גם לאביך ז''ל
יכול להיות שכתבתי את זה בפורום.



אבי השאיר
השאיר ,את התמרים,הפרדסים,והקימרונות
את שיפעת המים בחידקל ואת כל הזכרונות
עם דשדשה לעורו רץ ברחובות רדוף ויחף
לשמוע בפעם האחרונה את המואזין העייף
זרק, מחק ,וטרק, את כל דלתות השפע
בא למקום ביצה חול שממת ישימון ויזע
אמרו כולם אללי לנו נסתתרה לו בינתו
אך לעת ערב בהימוג יום כולם היו כמותו
גם הם סגרו,מחקו , טרקו, ואפילו שילשו
בבוא הלילה ברחו כגנבים קטנים גזו ונטשו
הוא מכה על חטא וגם הם אשר לא חטאו
הספק בליבם ניקר אל קירות האוהל בהו
האם זאת היא ירושלים מההגדה של השתחא
או חלום תעתועים ויעלם לו כך יא אחא
הבוקר האיר וטפח על פניהם הנדהמות
זו היא המציאות לא טפח אלא ארבע אמות
תהום של בירא עמיקתא אין יוצא ואין בא
מחנה עולים מסוגר בריח ,בפאתי העיר חיפה.
ומאז חלפו הימים וחלף יובל ושנים ורגעים
אך עד ליום מותו לא סלח ומעולם לא השלים.

יוסי 26.10.06
מוקדש לזכר אבא שמעולם לא השלים.

 

[שחרזדה האחת]

יוסי שיר ממש קולע ומרג-תודה לך

 

[א ש ר ת]

זכרם לברכה!!!!!!!!!