זכרונות יפים..

[zooom360]

../images/Emo6.gif

בינתיים תלווי אחד

 

[Chase106]

הימנית מעורבת עם ביגל במקרה?

יש לה ממש צבעים של ביגל, אפילו גרביים יש לה בכל הרגליים

 

[Ultra marine]

לא, זאב מעורב עם סלוקי (ועד דברים על הדרך)

וזאת טיקה..

 

[toomuchdogs]

הצלחת לעורר את הדמעות מחדש שניקוו במהרה בעיני

התמונות המחרידות ממקומו - קשה לי לומר ביתו - המקום בו נימצא.... הכייף והיופי שהיו נחלתם של קנט וטיקה שאולי הרגיעו קצת את החרבנה שעשה המקום ההוא ובהמשך, לראות שוב את עצמותיו בולטות בצורה מחרידה כזו, לא הבנתי משהו, הוא רזה מחדש???? אני ניזכרת במשפט מחץ מ"מארלי ואני" - הזקנה היא משפילה ומחרידה - פשוט כואב הלב. התמונה שלו מהשעה האחרונה גרמו לי לחשוש שאולי שמת תמונה מאחריי - חשבתי שאת מנסה כן להיות "מפלצת פסיכוטית "

האמת - עוררת בי רגשות כואבים כלפי הכלב הזה שסבל כ"כ - וקיבינימט, הרי חושבים תמיד שבכלב גיזעי משקיעים המון כסף אז לפחות יטופל בהתאם - לצערי, קנט הוא הוכחה לכך שאנשים הם חלאות ולא משנה כמה כסף יוציאו על כלב.... טוב לפחות שהוא זכה לשכב על מזרון נוח בחודשיו האחרונים....עצוב..

 

[Ultra marine]

קצת על קנט..

לגבי המשקל שלו, רוב התקופה שהיה אצלי הוא היה די בסטטוס קוו של משקל. אבל בחודש האחרון הוא ירד עוד במשקל, היציאות.... התחיל לקבל כדורים לעיכול וכו'. נראה היה שהוא רעב כל הזמן ולדעתי הקיבה שלו בקושי תפקדה. עוד משהו שגרם לי לחשוב שהוא סובל. התמונות האחרונות באופן מזוויע הן התמונות האחרונות באמת... בסופו של דבר אחרי התייעצות עם הוטרינר החלטתי להרדים אותו. זה היה כבר מעבר לעובדה שהבית באשכרה התחיל להיות נקי מה- 3 פעמים ביום שהייתי שוטפת את הבית מחוסר היכולת שלו לשלוט בצרכים. זאת היתה כבר ההתנהלות שלו, הבכי הלא נגמר בלילות. הכאב בעיניים. כבר לא בא לי יותר להמשיך ולתאר את הלילה האחרון (עד 7 בבוקר שהוא "נטש" והלך לאמבטיה הכחולה) בילינו יחד על המיטה שלי. ישנו מחובקים (לא יודעת איך ממש ישנתי, זאת לא ממש היתה "שנת תינוקות"...

) אחרי זה נסענו לוטרינר וכשחזרתי איתו באוטו שכן שלי עזר לי לקבור אותו קל"ב. זה ממש קל"ב (קרוב לבית) אבל אני פשוט לא מסוגלת לדרוך שם. מצאתי את עצמי באותו יום מנקשת עשבים כמה שעות בגינה. הידיים שלי היום אדומות מהסרפדים שמשום מה לא חשבתי אפילו לשים כפפות או משהו כזה... טמבלית אמיתית. כאילו רציתי "לחזור לשגרה" או "להעסיק את עצמי" וכאילו התנתקתי לגמרי מהמציאות. התמלאתי באיזשהו עולם של עשיה בכדי לא להתמודד באמת. לגבי "סופו של הכלב הגזעי". שבועיים אחרי שמצאתי את קנט גיליתי שהוא גזעי (הקעקוע על הירך). דיברתי עם מועדון הגזע והם מצאו את הבעלים האמיתיים שרכש אותו לפני 14 שנה. וזה אפילו לא היה קרוב גאוגרפית למקום שממנו לקחנו אותו. אותו אחד שלקחנו אותו ממנו אמר לנו שהוא בן 9 (כשהיה בן 13 בפועל). הם "לא זכרו מאיפה הגיע" וממש לא ידעו שהוא גזעי מקועקע וכו'.... לדעתי האישית, הוא נגנב מהבעלים המקוריים שלו. כי משהו בסיפור שלהם קצת לא הגיוני. לא נתקלתי מעולם באדם שלא יודע מאיפה הגיע. גם אני זוכרת מגיל 6 שכלב הילדות שלנו הגיע מאחות של חברים של ההורים שלי (כשמעולם לא פגשתי אותה את הכלבה שלהם) אבל לפחות אני זוכרת משהו. שיהיה ברור שחיפשתי את הבעלים שלו. התקשרתי לבערך 10 אנשים ושאלתי אם אותו אדם נמצא בבית ואם אולי הם גידלו דני ענק כחול (העונה לשם זאוס!!!!! כי זה היה שמו האמיתי) ואף אחד לא ידע או שמע (ואפילו ענתה לי זקנה אחת שאמרה שהוא נפטר לאחרונה...

). אני לא יודעת לאן הבחור הזה (הבעלים האמיתיים) נעלם אבל משהו באמת הסריח (מלבד קנט והשטח שבו היה חי) בסיטואציה שהיינו בה לפני שלקחנו אותו. עוד משהו מוזר שאני וניל"י דיברנו עליו ביום רביעי (כי קנט כאילו "חי" מבחינתי כי אין יום שאני לא חושבת עליו או מדברת עליו או שניהם.. זאת אגב הסיבה שאני חושבת שאני מסרבת ללכת לקבר) שדני ענק קשור בטירוף לבעלים שלו. ומשהו קצת לא הגיוני בדרך שהוא פשוט הלך איתנו. וכאילו לא ממש הסתובב אחורה. זה פשוט לא מתאים ולא מסתדר עם הגזע. ואם תקחי אפילו יומיים אחרי, יום ראשון בבוקר שנסעתי לוטרינר הוא לא הסכים להכנס לאוטו וכל הנסיעה בכה. יומיים אחרי נראה לי שהוא הבין שהוא סופית מסופח אלי ולא הפריע לו הנסיעות ואז הוא כבר היה קשור אלי בטירוף. לא משנה מה, מי עמד לידו תמיד אמא אמא. שום דבר לא עניין אותו עד שאני לא לידו והוא היה מחפש אותי בהיסטריה כשהייתי יוצאת לו מהראיה או כשהוא כבר לא ראה בכלל בחודשים האחרונים אם הוא לא היה יודע שאני שם ישר הוא היה מתחיל לבכות. ככה דני מתנהג. זה האופי, זה הטבע. ואיך יכול להיות שהכלב הזה היה קשור שם 9 שנים והוא לא פיתח כלום כלפי הבן אדם הזה שהגיש לו אוכל מידי פעם.. עוד משהו שאני חושבת, שאם קנט היה נולד וגדל במשפחה הזאת 13 שנים אין סיכוי שהיה מקבל את ההתחלה הטובה שכלב צריך לקבל בכדי להאריך חיים לגיל כזה. הוא חי שם בתת תנאים מחרידים. ולדעתי העצמות שלו בכלל לא היו שורדות ואולי אפילו מתעוותות אם הוא באמת היה חי שם מגורות. הם גם אמרו שהוא היה גור אבל אני הבנתי מהם שהוא בכל זאת היה בגודל מלא.. אז זה כבר אומר שהוא מעל 9 אם הביאו אותו בגיל 9. קיצר, סירחון לא נורמלי מכל הסיטואציה. ועוד משהו פצפון, ההמלטה של קנט, כלומר, זאוס, היתה בעייתית. הגורים נשארו עד גיל 8 חודשים!!!!!!! אצל המגדלים. ורק אז הועברו לבתים החדשים שלהם. אגב, את הבעלים של הנקבה לא מצאנו כיוון שהם התגרשו וירדו מהארץ (עוד משהו שמנע מאתנו להגיע לבעלים המקוריים)

 

[בת עולם]

מרגש מאוד

הדמעות זולגות לי, מאוד התרגשתי עם הסרט שלו והסיפור

 

[toomuchdogs]

שמעי, חתיכת סיפור.....

 

[zooom360]

../images/Emo16.gif לזיכרו ../images/Emo201.gif

כל כך כאב לי לראות את העצב שלו בעינים כמעט במשך כל הסירטון..

כשהוא היה עם טיקה העצב היה קצת פחות, התמונות שלהם ביחד ממש מרגשות...

 

[yaelbm]

באמת מרגש ../images/Emo201.gif

 

[ferrarious]

מרגש עד כאב

 

[שטרודל מתוק]

מרגש ועצוב...../images/Emo7.gif

 

[אפרתs]

פיניתי רבע שעה כדי לראות

והסרטונים ריגשו אותי וגרמו לי לחשוב על אלה שאיתי ועל זה שמתישהו צריך להיפרד. זה כ"כ כואב ועצוב. לקנט היו חיים קשים ואת נתת לו להזדקן באהבה, בתנאים טובים ונוחים, כ"כ מוערך בעיניי. נכון שהאיכות לא משהו אבל כל הכבוד שהתארגנת על דבר כזה, זו הנצחה ראויה ויפה בעבור שניהם

 

[Ultra marine]

תודה לכולם ../images/Emo140.gif

 

[yifati XD]

וואי מקסיםם

היתרגשתי

 

[שזיף מתוק]

מאד מאד מרגש

לזכרו

לזכרה