עדיין בצבא!
אבל רגע לפני השיחרור
זוכרת את הטקס סיום טירונות, אמצע פברואר, גשם זלעפות בבסיס חה"י בבת גלים, הבסיס ממוקם על הים!! רוחות אדירות שהעיפו את כל האוהלים קיבינימט...כל המתחם אוהלים בוץ, מים, ליכלוך, גועל נפש ואנחנו צריכות להעלות על לבן לטקס השבעה..מיותר לציין שבמקום שכולנו נהיה עם מדים לבנים כולנו היינו עם מדים לבנים וכתמי בוץ מטורפים. לאחר מכן בקורס החורף עדיין המשיך, בת גלים מזולעפת כולה בגשמים וברד שכבות על גבי שכבות של ביגוד. הכי מצחיק שבאחד מימי הקורס(משמעת מטורפת של בה"ד) קמנו ב-5 בבוקר ביום חורפי במיוחד לאיזה מסדר בוקר או וואטאבר והיה לי כל כך קר שלא יכולתי לגרד את עצמי מהמיטה(ובאמת שנלחמתי עם עצמי, אני וכל ה-8 בנות שהיו איתי בחדר) השעון דופק, אני מאחרת ולא מצליחה לצאתתת מהמיטה בסופו של דבר בצעד לא שפוי לחלוטין קמתי מהמיטה שמתי עליי גטקאס, מכנס טרנינג שחור צמוד ומעליו מכנס טרנינג סגול רחב, גופיה, 2 חולצות חמות ואת הז'קט של הטרנינג שהיה בצבע סגול מזעזע ומעל כל זה את המדים ויצאתי למסדר בוקר חחחחח כל הטרנינג הסגול זוהר שלי ביצבץ מתוך המדים, שרוכים סגולים יצאו לי מהשרוולים וכל מה ששמעתי מאותו רגע אז את המפקדת המכוערת שלי צועקת עליי שאני לא תיקנית ונראת כמו ליצן ולא כמו חיילת בצה"ל חחח אחרי חילופי מילים קצרים ביני לבינה קיבלתי 3 שעות ביציאה... וזה עוד כלום לעומת החורף שהיה לי במדבר, בשירות הסדיר ויש לי שבוע שמירות !!! דמיינו חורף, אתם נמצאים במדבר, רוח שמקפיאה לכם את כל האיברים הפנימיים בגוף עליתי לעמדה עם גאטקס, גופיות חמות, טרנינג מלא, מדים, מעל זה פליז, כפפות בידיים, צעיף, כובע צמר צבעוני עם הדברים האלה לאוזניים מעל הכל שמתי חרמונית מטורפת ולקחתי שמיכת פליז בתיק(וכל זה היה מאושר ע"י הקצין תורן שפרק לי את הנשק ונתן הוראה לכל החיילים להעלות לעמדות ולפטרולים עם כמה שיותר ביגוד ושכבות ולא מעניין אותו באיזה צבע זה) נשק אפוד ו-5 מחסניות. היכולת תנועה שלי הוגבלה למינוס 10. הרגשתי כמו האמפי דאמטי שמן במיוחד. אמצע הלילה, 3 לפנות בוקר, אתם בעמדת שמירה שמוצבת חצי קילומטר מהבסיס, מבודדת, מרוחקת, נטושה אני יושבת שם כולי מבוהלת למוות, בחיים לא פחדתי כמו שפחדתי באותו היום הייתי כל כך לבד, על איזה הר עם איזה עלק עמדה שכולה מתפרקת רוחות מרעידות לי את העמדה אני אוכלת סרטים מדמיינת דברים זזים בחושך מוחלט רואה דברים שלא קיימים בכלל, אני מפחדת למצמץ, אני מפחדת לנשום, לזוז ואני צריכהההה להעביר בפחד אימים הזה פאקינג 4 שעות התחלתי לבכות כאילו אין מחר... זאת הייתה הפעם האחרונה שאי פעם עליתי לעמדה המפחידה הזאת ומאז ועד היום לא מעלים יותר בנות לעמדה הספציפית הזאת. תגידו מזל טוב, עוד שבועיים יש לי שבת אחרונה בצה"ל בשירות סדיר!
