זכרון...
זיכרון הוא גם מושג חשוב ביותר במורשת היהודית שלנו.בפרשת השבוע,ישנו דגש על זיכרון. אחרי כל ההוראות איך להגן על הבתים ממכת הבכורות,כתוב:"וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם--כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?"-בהגדת הפסח,אנו רואים כי הבן הרשע שואל את השאלה הזאת. בפרשה,אנו רואים גם:"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ,בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: ַּעֲבוּר זֶה,עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם."-ההגדה אומרת לנו שזאת התשובה לבן שאינו יודע איך לשאול. "וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת?" בהגדה זאת השאלה של הבן התם. ומי נשאר?! הבן החכם שאנחנו מוצאים את השאלה שלו בספר דברים:"כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?" לכל בן,יש תשובה בתורה. בפרשת השבוע,התורה יוצרת את המושג של זיכרון.עלינו לזכור אירוע שקרה לפני יותר מ-3000 שנה. ולא פחות חשוב מהזיכרון,התורה לא רק מדגישה רק את העברת הזיכרון מדור לדור אלא התורה אומרת לנו שדרך השאלות שלהם הילדים שלנו רוצים לדעת מאיפה הם באים.והיא גם מספקת לנו אופציות ורעיונות איך לשדר להם את הידע והחוויה. "הזיכרונות הקולקטיבים של העם היהודי היו תוצאה מהאמונה המשותפת,ההתלכדות והרצון של הקבוצה שהעבירה ויצרה מחדש את עברה דרך מכלול של ממסדים חברתיים ורוחניים מחוברים." ההליכה לבית כנסת כל יום מזכירה את יציאת מצרים כל יום בתפילה. לימוד תורה,גורם להעמקת בסיפור כמעט כל פעם שהחומש נפתח. מי שמשתתף בסדר פסח מקבל את כל הסיפור. במשך הדורות,עמנו דבק בסיפורים האלה ביומיום שלו והסיפורים המשותפים חיברו אותנו ביחד. גם כיום ואולי בעיקר היום,כשאנו חיים בחברה מתקדמת עם ממסדים והנחות יסוד אחרות.משקיעים הרבה בעבודה ובטיפוח כישרונות,חיים דרך הרבה מכשירים אלקטרוניים שמנהלים את חיינו.דווקא בתקופה זאת שסדר העדיפויות מתנדנד בגלל מודה ודעות ופרסום,אנו צריכים לשאול את עצמינו:מי אנחנו?! על איזה מסרים אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו?! איך נעשה את זה?! בכל אחד מאיתנו ישנו ילד המחפש את העומק,הילד שיושב ומקשיב בתדהמה,הילד שדורש ומגרה,הילד שלא תמיד יודע איך להתחיל.אז,קודם כל,אנחנו שואלים אותנו:מה העבודה הזאת לכם??? מה זאת??? ואח"כ,נוכל לפנות אל הדורות הבאים שלנו ולהעביר להם את פירות החיפוש,להשקיע אנרגיה בליצור זיכרונות חיוביים. התורה נותנת לנו את החומר אבל היא משאירה הרבה מקום להתפתחות,לחופש,לפירושים רבים.
זיכרון הוא גם מושג חשוב ביותר במורשת היהודית שלנו.בפרשת השבוע,ישנו דגש על זיכרון. אחרי כל ההוראות איך להגן על הבתים ממכת הבכורות,כתוב:"וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם--כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?"-בהגדת הפסח,אנו רואים כי הבן הרשע שואל את השאלה הזאת. בפרשה,אנו רואים גם:"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ,בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: ַּעֲבוּר זֶה,עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם."-ההגדה אומרת לנו שזאת התשובה לבן שאינו יודע איך לשאול. "וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת?" בהגדה זאת השאלה של הבן התם. ומי נשאר?! הבן החכם שאנחנו מוצאים את השאלה שלו בספר דברים:"כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?" לכל בן,יש תשובה בתורה. בפרשת השבוע,התורה יוצרת את המושג של זיכרון.עלינו לזכור אירוע שקרה לפני יותר מ-3000 שנה. ולא פחות חשוב מהזיכרון,התורה לא רק מדגישה רק את העברת הזיכרון מדור לדור אלא התורה אומרת לנו שדרך השאלות שלהם הילדים שלנו רוצים לדעת מאיפה הם באים.והיא גם מספקת לנו אופציות ורעיונות איך לשדר להם את הידע והחוויה. "הזיכרונות הקולקטיבים של העם היהודי היו תוצאה מהאמונה המשותפת,ההתלכדות והרצון של הקבוצה שהעבירה ויצרה מחדש את עברה דרך מכלול של ממסדים חברתיים ורוחניים מחוברים." ההליכה לבית כנסת כל יום מזכירה את יציאת מצרים כל יום בתפילה. לימוד תורה,גורם להעמקת בסיפור כמעט כל פעם שהחומש נפתח. מי שמשתתף בסדר פסח מקבל את כל הסיפור. במשך הדורות,עמנו דבק בסיפורים האלה ביומיום שלו והסיפורים המשותפים חיברו אותנו ביחד. גם כיום ואולי בעיקר היום,כשאנו חיים בחברה מתקדמת עם ממסדים והנחות יסוד אחרות.משקיעים הרבה בעבודה ובטיפוח כישרונות,חיים דרך הרבה מכשירים אלקטרוניים שמנהלים את חיינו.דווקא בתקופה זאת שסדר העדיפויות מתנדנד בגלל מודה ודעות ופרסום,אנו צריכים לשאול את עצמינו:מי אנחנו?! על איזה מסרים אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו?! איך נעשה את זה?! בכל אחד מאיתנו ישנו ילד המחפש את העומק,הילד שיושב ומקשיב בתדהמה,הילד שדורש ומגרה,הילד שלא תמיד יודע איך להתחיל.אז,קודם כל,אנחנו שואלים אותנו:מה העבודה הזאת לכם??? מה זאת??? ואח"כ,נוכל לפנות אל הדורות הבאים שלנו ולהעביר להם את פירות החיפוש,להשקיע אנרגיה בליצור זיכרונות חיוביים. התורה נותנת לנו את החומר אבל היא משאירה הרבה מקום להתפתחות,לחופש,לפירושים רבים.
