זכות החולה
כידוע לכם אחי ואני אפןטרופוס לענייני גוף של אמא. וזה כולל לא פעם הליכה לרופא לשם ייעוץ בלעדיה. ביום חמישי הייתי במרפאת חוץ בעניינה של אמא. לפני כשלוש שנים, לאחר הליך רפואי באמא אמר לי הרופא שאין צורך לגרור אותה עד לשם במצבה ושבמקרים שלא נצרכת בדיקה שאבוא לבד. הרי במילא כשאני מביאה את אמא, היא יושבת לידי בשקט ולא ממש יכולה לענות על שאלות ובסופו של דבר אני מדברת. הגעתי כרגיל עם בדיקות, מכתב מאישפוז בבית החולים ועם מכתב של עמית באותה מחלקה אליו הלכתי באופן פרטי היות וחששתי לחכות עד התור. המתנה ארוכה. נתתי את ההזמנה והטופס 17 והפקידה מבקשת ממני ת.ז ( אני בעצמי מטופלת לא מעט שנים ומעולם לא ביקשו ת.ז ) שאלתי אם היא רוצה תעודה שלי או של אמא. והיא הרימה את הקול. " את לא כרמלה?" למה באת במקומה ולא הבאת אותה? הסברתי שהרופא בזמנו אמר שאין טעם לגרור אותה במצבה בשביל שיחה עם רופא. אבל זה לא סיפק אותה. אמרתי לה שתסתכל בתיק של אמא ותראה שם אישור שאני אפוטרופסית רפואית ולכן אין פה חשש להפרת סודיות רפואית. פקידה ותיקה יותר הביטה בתיק ואישרה שאני אכן יכולה להיכנס. הרופא לא היה בחדר ובמקומו היה רופא מחליף שאף הוא היה מסוייג מזה שאמא לא הגיעה. אבל קיבל את תשובתי והחל להתייחס למידע ולתוצאות בדיקות. ואז נכנס הרופא שטיפל באמא ואמר שלא זוכר את אמא, רק אותי אבל סביר להניח שאמר לי במצבה של אמא לא להביא אותה לשיחה אלא רק להליך רפואי מתבקש או בדיקה גופנית. בסופו של דבר אמא קיבלה תרופה מסוימת לשבועיים ובעוד חודש וחצי הזמנה לבדיקה או הליך מסוים ( אני מחפשת מידע לגביו בספרות הרפואית ) מאתמול אני לא מפסיקה לחשוב, האם היה תועלת לו הייתי מוציאה את אמא משגרת היום הברוכה בפעילות האהובה עליה ( בימי חמישי זה גם קבלת שבת שהיא אוהבת ) מממנת אמבולנס הלוך ושוב בשבע מאות שקלים. מנסה להרגיע אותה בהמתנה בתור ( ולפעמים מדובר בהמתנה ארוכה ) ונכנסת לרופא שהיה שואל אותה אם כואב לה? והיא היתה אומרת שכלום ושהיא בסדר, שהיה מנסה לגעת בבטנה והיא היתה מתנגדת ומתחילה לבדוק ( ובמקרה שלה זו לא בדיקה הכרחית ) או שהיתה יושבת בכסא שלה ונלחצת מהשיחה לגבי מצבה הרפואי. ושבדרך חזרה היתה מקללת את הנהג כי קשה לה נסיעות וכל קפיצה על הכביש גורמת לה לסבל. ולמרות שהנסיעה ביקרה באמבולנס הגם שזה כסף רב עבורי לא השיקול העיקרי פה אלא רק הסבל וחוסר התועלת שבהבאת אמא לייעוץ רפואי. כמובן שבבדיקה או ההליך הצפוי ( מדובר בהליך לא מסוכן ) מובן מאליו שאמא צריכה, למרות שבשבילה זה סבל להגיע. האם אני טועה, אני והרופא המטפל, ואמא כן צריכה להיות נוכחת בכל פעם שאני נגשת בשבילה לגורם רפואי, למעט לבית מרקחת???
כידוע לכם אחי ואני אפןטרופוס לענייני גוף של אמא. וזה כולל לא פעם הליכה לרופא לשם ייעוץ בלעדיה. ביום חמישי הייתי במרפאת חוץ בעניינה של אמא. לפני כשלוש שנים, לאחר הליך רפואי באמא אמר לי הרופא שאין צורך לגרור אותה עד לשם במצבה ושבמקרים שלא נצרכת בדיקה שאבוא לבד. הרי במילא כשאני מביאה את אמא, היא יושבת לידי בשקט ולא ממש יכולה לענות על שאלות ובסופו של דבר אני מדברת. הגעתי כרגיל עם בדיקות, מכתב מאישפוז בבית החולים ועם מכתב של עמית באותה מחלקה אליו הלכתי באופן פרטי היות וחששתי לחכות עד התור. המתנה ארוכה. נתתי את ההזמנה והטופס 17 והפקידה מבקשת ממני ת.ז ( אני בעצמי מטופלת לא מעט שנים ומעולם לא ביקשו ת.ז ) שאלתי אם היא רוצה תעודה שלי או של אמא. והיא הרימה את הקול. " את לא כרמלה?" למה באת במקומה ולא הבאת אותה? הסברתי שהרופא בזמנו אמר שאין טעם לגרור אותה במצבה בשביל שיחה עם רופא. אבל זה לא סיפק אותה. אמרתי לה שתסתכל בתיק של אמא ותראה שם אישור שאני אפוטרופסית רפואית ולכן אין פה חשש להפרת סודיות רפואית. פקידה ותיקה יותר הביטה בתיק ואישרה שאני אכן יכולה להיכנס. הרופא לא היה בחדר ובמקומו היה רופא מחליף שאף הוא היה מסוייג מזה שאמא לא הגיעה. אבל קיבל את תשובתי והחל להתייחס למידע ולתוצאות בדיקות. ואז נכנס הרופא שטיפל באמא ואמר שלא זוכר את אמא, רק אותי אבל סביר להניח שאמר לי במצבה של אמא לא להביא אותה לשיחה אלא רק להליך רפואי מתבקש או בדיקה גופנית. בסופו של דבר אמא קיבלה תרופה מסוימת לשבועיים ובעוד חודש וחצי הזמנה לבדיקה או הליך מסוים ( אני מחפשת מידע לגביו בספרות הרפואית ) מאתמול אני לא מפסיקה לחשוב, האם היה תועלת לו הייתי מוציאה את אמא משגרת היום הברוכה בפעילות האהובה עליה ( בימי חמישי זה גם קבלת שבת שהיא אוהבת ) מממנת אמבולנס הלוך ושוב בשבע מאות שקלים. מנסה להרגיע אותה בהמתנה בתור ( ולפעמים מדובר בהמתנה ארוכה ) ונכנסת לרופא שהיה שואל אותה אם כואב לה? והיא היתה אומרת שכלום ושהיא בסדר, שהיה מנסה לגעת בבטנה והיא היתה מתנגדת ומתחילה לבדוק ( ובמקרה שלה זו לא בדיקה הכרחית ) או שהיתה יושבת בכסא שלה ונלחצת מהשיחה לגבי מצבה הרפואי. ושבדרך חזרה היתה מקללת את הנהג כי קשה לה נסיעות וכל קפיצה על הכביש גורמת לה לסבל. ולמרות שהנסיעה ביקרה באמבולנס הגם שזה כסף רב עבורי לא השיקול העיקרי פה אלא רק הסבל וחוסר התועלת שבהבאת אמא לייעוץ רפואי. כמובן שבבדיקה או ההליך הצפוי ( מדובר בהליך לא מסוכן ) מובן מאליו שאמא צריכה, למרות שבשבילה זה סבל להגיע. האם אני טועה, אני והרופא המטפל, ואמא כן צריכה להיות נוכחת בכל פעם שאני נגשת בשבילה לגורם רפואי, למעט לבית מרקחת???
