זיכרונות של ילדים

[פרמלה]

זיכרונות של ילדים

בכורית ואני הושבתנו ע"י וירוס (לא אכלתי 36 שעות!) ובילינו הרבה זמן בבילוי החביב עליה - צפייה ב-dvd משנות ינקותה וילדותה המוקדמת יותר. אז מעבר לזה שאף פעם אי אפשר לשבוע מצפייה במתיקות האין סופית, דנו בסוגיה שלא ברור מה הזיכרונות האמיתיים שלה שצרובים לה, ולבני דורה הדיגיטלי, במוח ומה היא זוכרת רק כי ראתה מיליון פעם.

 

[rnavina]

ואצלנו לא? זכרונות מסיפורים שסיפרו לנו שוב

ושוב לאורך ילדותנו. לי למשל סיפרו שהייתי אחות כה טובה שהבאתי לאחותי כל יום פרח בדרך מהגן. הייתי בת שנתיים כשהיא נולדה...

 

[פרמלה]

יש גם את אלה, אבל

אני חושבת שכשאת רואה את עצמך כתינוקת או פעוטה בסצינות ארוכות וחיות יש אפשרות גדולה יותר לבלבול עם זיכרונות אמיתיים.

 

[juspan]

אבל זה (תיעוד של) זיכרון אמיתי

והוא יותר אובייקטיבי מתיעודים שהדור הטרום דיגיטלי גדל עליהם (סיפורי סבתא

) יש בזה אולי משהו פחות רומנטי. אני אף פעם לא יודעת מה באמת הזיכרונות שלי מהילדות ומה כי פשוט אלו סיפורים וסיטואציות שנטחנו שוב ושוב ע"י הסובבים אותי, עוד בעודי ילדה, ותמיד נשארו "ערים". (זה גם לא חייב להיות שוב ושוב, מספיק שאמרו לי משהו בגיל 6 על משהו שקרה בגיל 3 שנחקק לי. הזיכרון הטרי התעורר אז כביכול ונשמר עד היום במצב דומה, ספק שלי ספק ששתלו אצלי.

 

[ExNewYorker]

מעניין לעניין באותו עניין - מה זכרון הילדות

הכי ראשוני שיש לכם? כלומר, מאיזה גיל אתם זוכרות? אני בבירור זוכרת מגיל 6. מה שהיה לפני זה יותר ב"פלאשבאקים". יש לי לדעתי זכרונות בודדים (תמונות יותר נכון) מגיל 4-5. לא חושבת שיש מוקדם יותר. גילוי נאות: בגיל 6 עלינו לארץ (מארגנטינה) ויכול להיות שמעבר זה מחק חלק מהזכרונות שנוצרו קודם (לפחות זה ההסבר שלי... )

 

[זיברה]

אצלי יש קטע מטורף...

יש לי זכרונות מגיל כמה חודשים. אלו לא זכרונות ממש - אלו תמונות, אבל אלו זכרונות אמיתיים, רק כשגדלתי וסיפרתי לאמא שלי על התמונה שיש לי בראש גיליתי שהיא למעשה זיכרון אמיתי... זכרונות ממש, כלומר חיים וזזים, יש לי מסביבות גיל שנתיים בערך.

 

[rnavina]

עכשיו חסר לי האייקון של הנדהם

אכפת לך לפרט? איזה תמונות? אני כמעט לא זוכרת כלום מהילדות

אולי הדחקתי?

 

[זיברה]

כן, גם אני די נדהמתי לגלות שזה באמת...

התמונה הכי מוקדמת שלי היא תמונה של צינור ענק ושחור, עם מין רצועת מתכת, מחבר כזה, שחור, עם מין בורג. שנים לא ידעתי מה זה, רק ידעתי שהתמונה הזו אצלי בראש. פעם איכשהו דיברתי עם אמא שלי על זה ותיארתי לה את התמונה. היא נדהמה, וגילתה לי מה זו התמונה: מתברר שכשנולדתי גרנו בראש פינה ובקור הרב של החורף העמידו את המיטה שלי סמוך מאוד לארובה של תנור העצים, שזה בדיוק התיאור שלו. אם זה חורף אז אז כנראה מדובר בגיל של 6-8 חודשים, ועזבנו את הבית הזה כשהייתי בת שנה וקצת, כך שאין פה סיכוי לזיכרון שנוצר מאוחר יותר, ונראה שכמה שזה מוזר, זה זיכרון אמיתי. התמונה הנוספת שיש לי היא מפורטת יותר, גם מאותו בית, אבל יכול להיות שהיא מגיל שסמוך יותר לשנה+, כך שפחות מוזר: זו תמונה של הכניסה לבית הורי בראש פינה, דלת רשת ובצידה עומד תנור נפט. שוב - זה בית שמעולם לא הייתי בו אח"כ, ושוב - זו תמונה שתיארתי לאמא שלי בלי לדעת תמונה של מה היא. אח"כ, מגיל שנתיים+, יש לי כבר זכרונות ברורים, של סצנות שלמות.

 

[shiron number 1]

גם לי

יש לי זיכרון די ברור שסבא שלי נותן לי סוכריה מהארון שלו וכשסיפרתי לאמא שלי היא הייתה בשוק שאני יודעת איפה הוא היה מחביא את הסוכריות. היא מעולם לא סיפרה לי והוא נפטר כשהייתי בת שנה וחצי.

 

[ExNewYorker]

וואו...

 

[פרמלה]

מה? את רצינית?

גדלת להיות אדם עם זיכרון יוצא דופן או יכולות קוגניטיביות יוצאות דופן?

 

[זיברה]

במידה רבה כן.

אי אפשר להגיד שיש לי זיכרון מהסוג של אלו שזוכרים ספרות לאחר הפאי, אבל יש לי זיכרון מאוד רחב - הראש שלי מלא בכמויות בינלאומיות של מידע (הרוב שטויות

) המצחיק הוא שפעם חשבתי שכולם זוכרים ככה (קרי: מילים של מאות שירים, פרטים באלפי נושאים, כל שטות ששמעתי אי פעם וכד') ורק לא מזמן התחלתי להבין שלא.

 

[sigmao]

גם לי יש זכרון כזה

תמונה בראש של מובייל ותמונה שהיתה לי מעל המיטה (לא בפירוט, רק קווים כללים) הייתי בטוחה שנים שזה משהו שראיתי פעם, מאוחר יותר, אבל אמא שלי, כשסיפרתי לה על זה לפני כמה שנים הופתעה ואמרה שזה אכן מה שהיה לי מעל המיטה עד גיל 9-10 חודשים, אז העבירו אותי חדר. בילדותי ידעתי לצטט קטעים שלמים מספרים (עדיין זוכרת חלקים משרלוק הולמס) וגם אני זוכרת שירים, יותר מדי, והמון המון מידע לא שימושי. ותאריכי יומולדת וטלפונים של כל מי שלמד איתי ביסודי ושטויות כאלה... זה לפעמים נחמד.

 

[פרמלה]

אני זוכרת תמונה

מגיל שנתיים כנראה שלי ושל סבא שלי עם בית בובות קטן מפלסטיק עומד על השולחן בסלון

 

[D X 9]

אני זוכרת בערך מגיל 3

לא חכמה, גדלתי בבית ילדים בקיבוץ, אני זוכרת את הלילות וההשכבות, זוכרת אבא של בן פעוטון שלי שנהרג במלחמת יום כיפור, זוכרת את הפליק שקיבלתי על הפה כי דיברתי במנוחת הצהריים וירד לי דם, וזוכרת את הכוויה שקיבלתי כשהמטפלת נגעה בי בפנים בלי כוונה עם סיגריה דולקת (פעם זה היה מקובל), וזוכרת אותנו יושבים יחד על הסיר.....

 

[ExNewYorker]

וואו... זכרונות קצת מצמררים...

לפחות אותי

 

[D X 9]

אני מניחה שזוכרים מה שהשאיר רושם

אני זוכרת את האבא מפריד בין 2 כלבים שרבו ואנחנו עומדים במרפסים ומציצים בין סורגי הגדר.... זוכרת אותנו שוכבים בפעוטון בלילה ומסתכלים על הספירלה (מישהי מכירה? כזה שבלול נגד יתושים שבוער) ומחכים לראות את האפר נושר ותמיד נרדמים לפני שנשר... ואני זוכרת שהיו לי אבעבואות רוח, זה היה בגיל שנתיים וחצי. זוכרת את הפיג'מה שלבשתי כשכולי מרוחה בחומר הלבן הזה...

 

[פרמלה]

גם אותי

 

[צפלולית9]

אני זוכרת מגיל מאוד מוקדם

עברנו דירה בגיל שנתיים ואימי נדהמה כשידעתי לספר לה בבגרותי בפרטי פרטים על מבנה הדירה, החדרים, התמונות על הקירות ועוד. יש לי זכרונות על הגיגית האדומה הגדולה בה היתה סבתא רוחצת אותי, על הסיר הכחול שלי, על הפחד מחור האמבטיה כשיורדים אליו המים. ויש עוד הרבה. אמיתי לגמרי לעומת זאת, בחיי הבוגרים, זמנים שהיו טראומטיים מלאים בחורי זיכרון עבורי.

 

[יוליק12]

ניסיון

אחת שתיים שלוש