זיכרון

[SSnow]

תודה על התגובות והתמיכה

המון תודה לכל מי שהגיבה, זה עזר לי מאוד אני באמת צריכה לנסות לזכור דברים חיוביים ממנה, למרות שאין לי הרבה, לא נותרו לי אנשים שמכירים אותה (או אנשים שאיתם אני יכולה לדבר עליה) ולא נותרו לי תמונות (היא שנאה להצטלם), אבל אני באמת מנסה ואנסה לשמר גם דברים טובים ממנה... המון תודה על התמיכה ועיוץ

 

[סְקָאלִי]

היי סנואו.

השאלה שהעלית היא שאלה חשובה מאוד, ונוגעת להרבה בנות. חסרים לי כמה פרטים במה שכתבת כדי להבין טוב יותר את התמונה: בת כמה היית כשאמך נפטרה? כמה שנים היא הייתה חולה קודם? אני מנסה פשוט להבין האם יש לך זכרונות מהתקופה הטובה שלה וכמה. בכל מקרה, אני חושבת שטלי נתנה כיוונים טובים מאוד, ואת יכולה להשתמש בהם כדי לבנות זכרון באופן פעיל. אוסיף על כך - כדאי לדבר עם אנשים שהכירו אותה בתקופות שונות בחייה, ולבקש מהם לספר לך עליה, כדי לבנות לך תמונה קונקרטית יותר. שנית - אוסיף את אלמנט הריח. האם את יודעת באיזה בושם אימא נהגה להשתמש? או ריח כלשהו שאיפיין אותה - סבון, קרם כלשהו? לריחות יש דרך להזכיר לנו דברים אפילו בצורה לא מודעת. מעניין יהיה לשמוע אם ניסית משהו מהרעיונות, והאם זה 'עובד' בשבילך. תודה לך על שהעלית את הנושא לסדר היום.

 

[SSnow]

זיכרון

היי רציתי לשאול אתכם שאלה, נתחיל ממני, לצערי הרב אני לא יכולה להגיד שאני זוכרת את אמי או דברים מסוימים בנוגע אליה, אני מוצאת את עצמי כמעט ולא זוכרת אותה בכלל.... לצערי הרב מה שאני כן זוכרת זה אישה חולה, גוססת ב"סצנה" הכי רעה מחייה....ואני לא מצליחה לשמר את הזכרונות הטובים שהיו לי ממנה, מה שנשאר לי זה אותה דמות חולה וגוססת על מיטת בית חולים, כשהיא במצב בכי רע ואז כלום, שחור.... אני מאמינה שהזיכרונות שלי נובעים מסיבת וצורת מותה(סרטן, שסיים אותה מהר מדי), מגילי ועצם ההכרות שלי איתה(הייתי נערה בת 19 שרק מתחילה להכיר את אמה גם כאשה ולא רק האישה שילדה אותה) ועכשיו השאלה, האם גם אצלכן יש מצב דומה (אני יודעת שלא מעט נשים פה איבדו את אמן למחלה נוראית כלשהי ואני מאמינה שהשאלה יותר מופנית אליהן) איך אתן זוכרות אותה ומה אתן יכולות להגיד בנושא (וכמובן בנות כמה הייתן) ואולי הכי חשבו האם יש למישהי עצות או משהו שיכול אולי לעזור לי כי אני חוששת שאם זה ימשך ככה עוד מעט ואני בכלל לא אזכור אותה.... מה עושים?

 

[כנפיים לבנות]

היי..../images/Emo20.gif

אני לא ממש יכולה לעזור לך.. אימי נפטרה כשהייתי בת שנה וחצי ככה שאין לי זכרונות ממנה כלל.. הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא שאולי את יכולה להנציח אותה איך שהו..? לא חייב להיות משהו גדול.. משהו בשבילך.. אולי לכתוב לעצמך עליה.. איך היא הייתה, איך היה הקשר שלכן.. כל מה שאת זוכרת עליה..? שיהיה לילה שקט...

 

[אמא של אלעד ודניאל]

לssnow../images/Emo140.gif

גם אני איבדתי את אימי לאחר מחלת סרטן (פעם לא היתי מסוגלת לומר סרטן) לפני 8 שנים היתי בת 35 והיא נפטרה כל כך מהר בתוך 5 שבועות מגילוי המחלה.אז אני לימדתי את עצמי לזכור אותה ברגעים היפים שלה בשמחה שלה דרך השירים שאהבה.את כל החלק של המחלה הקשה הצלחתי "לגרש" לאחר שהבנתי כל מיני תהליכים שקרו היתה תקופה שבתת מודע כאילו האשמתי אותה שנעלמה כך אני לא היתי לידה כשנפטרה ,ומי בכלל חשב שזה יקרה כלכך מהר .אין גיל לאבד אמא היא תמיד שם ואף אחד לא מלמד אותנו מה לעשות כשלא תהיה. תזכירי לעצמך חיוכים שלה תבשילים שלה חיבוק שלה ומבט שלה ... ובעיקר תהיי שלמה עם עצמך תסגרי מעגל אני לא אומרת שיהיה פחות עצוב אבל זה עוזר. יום טוב ומלא באור

 

[ymz]

היי../images/Emo42.gif

אני חושבת שאת זוכרת את הדברים העצובים כי בעצם את זוכרת את הטראומה שקיבלת. אימי נפטרה מסרטן כשהייתי בסוף י"ב וראיתי איך תוך שנה וחצי אישה יפה ומלאת אנרגיה שסירבה להיכנע למוות הפכה להיות לאישה מסוממת (הטיפול לא עזר אז הזריקו לה מורפיום כל יום) שלא מכירה את בנותיה ולא מחוברת לעולם הזה. המראות הללו רדפו אותי תקופה מסויימת האם במחשבות האם בחלומות. אך אני בחרתי להיזכר בתקופה הטובה שלה. הסתכלתי בתמונות, נזכרתי בשיחות שהיו לנו, בכל מיני מצבים מהחיים,ניסיתי לבשל את האוכל שהיא בישלה. כיום,אני זוכרת את אימי כאישה יפה צעירה וחזקה. אפילו בחלומות היא באה נראת כמו בימי הזהר שלה. עם זאת אני לא יכולה להגיד ש"שכחתי" את הדברים הרעים. אני גם לא חושבת שצריך לשכוח אותם, אני פשוט לא מתעסקת בהם. הזכרונות ההם מונחים להים איפשהו שם במגירה שאני כמעט ולא פותחת אף פעם. מקווה שעזרתי קצת.

 

[איחוד האחת]

../images/Emo45.gif