``זו מחלה``
הרבה אמרו את זה כבר (במטריקס ובגברים בשחור), ואני מתחיל לחשוב שאולי זה נכון - ``צורת החשיבה האנושית היא מחלה``. אני די טיפשים, האמת. מוזיקה קופצנית, אני מתעורר. עיניי עצומות, מתמתח, חושב, מתבאס, חוזר לישון. אותה מוזיקה, אני מתעורר שוב. מאיפה זה בא? פותח עיניים - נעלם. אני קם, צמא. מתקלח, מתגלח, מצחצח שיניים, מתלבש ואז מגלה. העולם, כפי שהוא, שעוצב על ידי בני אנוש במשך אלפי שנים לפחות: אנחנו מוצאים רעיון, הוא גורם לשרשרת רעיונות מעולים בדרך כלל, שמובילים לרעיון הכי מטופש ומוזר שאפשר לחשוב עליו. ``מי הזיז את הגבינה שלי``, מה זה?! תגידו לי, זה מה שאני צריך לראות בבוקר? מי הזיז את הגבינה שלי. הגבינה. גבינה. גבינה. מי הזיז את הגבינה. גבינה? מה זה לעזאזל? גבינה! הודעות על חיוכים (שמתמרחות לספרים), הודעות על פרסומות (שמתמרחות לזקנים מזילי ריר), סרטים מוזרים על חייזרים שמשתלטים על העולם, רובוטים שמכניסים אותנו לתוכנת מחשב, אנשים שנכנסים לתוך המוח של עצמם, עגבניות ירוקות מטוגנות. וכמובן, ספרים על גבינה. אנחנו חיים מוזר, חושבים מוזר, מדברים מוזר, כותבים מוזר. אנחנו מוזרים. כמובן, לנו זה נראה הכל נורמלי, אבל למישהו מחוץ לאטמוספרה שלנו - אנחנו מוזרים. דוגמא קטנה יותר ספיציפית היא כל סרטי המלחמה והפעולה. אנחנו אוהבים לראות יריות ופיצוצים, אוהבים לראות מרדפים, ומוות סטייליסטי על ידי צלפים - בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו חייב להסכים עם עצמו: מלחמה זה דבר רומנטי. בטח, מאד. אך עם זאת, אנחנו מתנגדים למלחמה. הגיוני. אז למה גבינה? למה גבינה?
הרבה אמרו את זה כבר (במטריקס ובגברים בשחור), ואני מתחיל לחשוב שאולי זה נכון - ``צורת החשיבה האנושית היא מחלה``. אני די טיפשים, האמת. מוזיקה קופצנית, אני מתעורר. עיניי עצומות, מתמתח, חושב, מתבאס, חוזר לישון. אותה מוזיקה, אני מתעורר שוב. מאיפה זה בא? פותח עיניים - נעלם. אני קם, צמא. מתקלח, מתגלח, מצחצח שיניים, מתלבש ואז מגלה. העולם, כפי שהוא, שעוצב על ידי בני אנוש במשך אלפי שנים לפחות: אנחנו מוצאים רעיון, הוא גורם לשרשרת רעיונות מעולים בדרך כלל, שמובילים לרעיון הכי מטופש ומוזר שאפשר לחשוב עליו. ``מי הזיז את הגבינה שלי``, מה זה?! תגידו לי, זה מה שאני צריך לראות בבוקר? מי הזיז את הגבינה שלי. הגבינה. גבינה. גבינה. מי הזיז את הגבינה. גבינה? מה זה לעזאזל? גבינה! הודעות על חיוכים (שמתמרחות לספרים), הודעות על פרסומות (שמתמרחות לזקנים מזילי ריר), סרטים מוזרים על חייזרים שמשתלטים על העולם, רובוטים שמכניסים אותנו לתוכנת מחשב, אנשים שנכנסים לתוך המוח של עצמם, עגבניות ירוקות מטוגנות. וכמובן, ספרים על גבינה. אנחנו חיים מוזר, חושבים מוזר, מדברים מוזר, כותבים מוזר. אנחנו מוזרים. כמובן, לנו זה נראה הכל נורמלי, אבל למישהו מחוץ לאטמוספרה שלנו - אנחנו מוזרים. דוגמא קטנה יותר ספיציפית היא כל סרטי המלחמה והפעולה. אנחנו אוהבים לראות יריות ופיצוצים, אוהבים לראות מרדפים, ומוות סטייליסטי על ידי צלפים - בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו חייב להסכים עם עצמו: מלחמה זה דבר רומנטי. בטח, מאד. אך עם זאת, אנחנו מתנגדים למלחמה. הגיוני. אז למה גבינה? למה גבינה?