"זו הפנטזיה שלו..."

[מודה ועוזבת]

"זו הפנטזיה שלו..."

"זו הפנטזיה שלי" אמר תוך כדי שהניף ידיו לצדדים. כאילו נכנע לי,ובלית ברירה ענה לשאלה הכ"כ עדינה הזו. באתי להוציא מילה מהפה,אבל הייתי דיי המומה. תמיד רציתי להרגיש אייך זה יהיה להיות תחת שליטתו המלאה של מישהו. אבל עכשיו... ברגע האמת,אני חנוקה. בכל אחד מסתתר פרפר קטן שמתחנן שירסנו אותו,שישלטו בו. הוא הסתובב בבית כמו חיה כלואה,מחפש פירצה. ישבתי על הכורסא הנמוכה,טיפה במבוכה. בלהט הרגע,בלי טיפה של מחשבה, ירדתי על בירכיי וזחלתי אליו. על פניו חיוך מנצח,ובידו אחז באיבר המתוח. הוא התיישב מולי בפיסוק גברי ומאצו'איסטי, קירבתי את פניי אליו,שלחתי את לשוני... "לא ככה!!!" דמעות עמדו בעיניי. "אז אייך?" לחשתי. עכשיו תורכם\ן...

 

[הפרפר הגדול]

קודי קידה ותתחנני

האם יואיל אדונך להרשות לשפחתו הנאמנה , ללקק את בוהן רגלו. ואני אחייך חיוך קטן ואצווה "פשטי את כותנתך" . ואת בחיל ורעדה משילה הכותנת. ורואה את עיני מתמקדות בחזך ובמשולש שבין רגלייך. ושלא מרצונך , פטמה סוררת מזדקרת . ואני מתחלחל , איככה תעיז הפטמה להזדקר , ואני לא ציויתי . ואת רועדת ומפנה אלי את עכוזך. הצלף בשפחתך הסוררת . ואני קרב ובא . והתחת מזמין. ובמקום להצליף , אני נועץ ....