זונה קטנה
השעתיים עברו מהר. לא הרגישה בהם. נשאבה לתוך קליידוסקופ של יזע, תאווה, אנדרופינים, כאב, בכי משחרר, אורגזמות, עוד, די, עוד.. ונגמר. יושבת לרגלי המיטה, צופה בו מתלבש. אהבה פתאומית זרמה אליו.. מציפה אותה. נשארה עם ה"עוד". הוא פנה אליה מחייך, כף ידו נשלחת מטה אליה, מלטפת שיערה. "זונה קטנה וטובה שלי. רק שלי! זכרי זאת." היא עדיין הצטמררה כשהשתמש בכינוי הזה, משפילה עיניה. "הנה. זה שלך. היית בסדר גמור." היא הרימה מבטה בתהייה, עיניה נפערות למראה השטר בן מאה השקלים שזרק על המיטה הסתורה. הרימה אליו מבט המום. "מה את מסתכלת בי כך, זונה קטנה? זה האתנן שלך. קחי!" "כ..כסף? לא רוצה.." הצליחה ללחוש. עיניו התקשחו. "את הזונה שלי או לא?" שאל בקול קר, עיניו מקבעות את עיניה. היא בלעה רוקה.. מנסה לבלוע את הדמעות שצפו "כן אדוני.. אבל.. רק בכינוי. לא באמת.." "את רוצה להגיד לי שאת מזוייפת??" "ל..לא.. לאאא.." לא ידעה מה להגיד "לא מסוגלת לגעת בכסף.." "קחי אותו! הרווחת אותו, זונה!" קולו הגיע אליה כשריקת נחש. לוחש.. חודר.. היא זרקה עצמה לרגליו "בבקשה אדוני. בבקשה אל תכריח אותי לקחת את.. זה. תשמור לי על הכסף? תשמור עליו בשבילי?" "אני נראה לך סרסור?? עני לי, זונה!" הדמעות הציפו.. היא שקעה מטה.. מטה.. "לא אדוני.." "קחי את הכסף! מייד!" היא התרוממה, זוחלת חזרה למיטה. ידה נשלחה, מגששת על הסדין המוכתם אל עבר השטר. לא יכולה היתה לגעת בו. גלי בחילה תקפו אותה. הרגישה בו עומד וצופה בכל תנועה שלה. "קחי אותו.." האם קולו נשמע רך יותר? היא מדמיינת? מקווה? חששה להפנות מבטה אליו. היד נגעה בשטר. בשתי אצבעות אחזה בקצהו. בגועל. מבלי להסתכל באדונה החדש פנתה אל תיקה, מחזיקה את השטר כאילו ועוד רגע יכיש אותה. פתחה את התיק מפילה במהירות את השטר לתוכו. מבלי משים ניגבה אצבעותיה בשטיח שלרגליה. פונה לעברו בראש מושפל, דמעותיה זורמות. "זו לא הדרך לטפל בכסף שהרווחת. הוציאי את הכסף מהתיק. נשקי אותו. הודי לי על האתנן המכובד שנתתי לך, זונה!" אנקת כאב נקרעה מגרונה. בכייה הציף את החדר. היא פנתה אל התיק, עושה כמצוותו. שולפת את השטר ביד רועדת. מצמידה אותו לשפתיה הרועדות, הרטובות מדמעותיה. "תודה אדוני. תודה על התשלום הנכבד." לא יכולה היתה לשאת יותר. התקפלה תחתיה בבכי נצמדת לרגליו. "עכשיו את שלי, זונה קטנה. ורק שלי! בואי אלי, קטנה.." והיא טבעה בתוך החיבוק שלו.. מתמוססת אל ייעודה.
השעתיים עברו מהר. לא הרגישה בהם. נשאבה לתוך קליידוסקופ של יזע, תאווה, אנדרופינים, כאב, בכי משחרר, אורגזמות, עוד, די, עוד.. ונגמר. יושבת לרגלי המיטה, צופה בו מתלבש. אהבה פתאומית זרמה אליו.. מציפה אותה. נשארה עם ה"עוד". הוא פנה אליה מחייך, כף ידו נשלחת מטה אליה, מלטפת שיערה. "זונה קטנה וטובה שלי. רק שלי! זכרי זאת." היא עדיין הצטמררה כשהשתמש בכינוי הזה, משפילה עיניה. "הנה. זה שלך. היית בסדר גמור." היא הרימה מבטה בתהייה, עיניה נפערות למראה השטר בן מאה השקלים שזרק על המיטה הסתורה. הרימה אליו מבט המום. "מה את מסתכלת בי כך, זונה קטנה? זה האתנן שלך. קחי!" "כ..כסף? לא רוצה.." הצליחה ללחוש. עיניו התקשחו. "את הזונה שלי או לא?" שאל בקול קר, עיניו מקבעות את עיניה. היא בלעה רוקה.. מנסה לבלוע את הדמעות שצפו "כן אדוני.. אבל.. רק בכינוי. לא באמת.." "את רוצה להגיד לי שאת מזוייפת??" "ל..לא.. לאאא.." לא ידעה מה להגיד "לא מסוגלת לגעת בכסף.." "קחי אותו! הרווחת אותו, זונה!" קולו הגיע אליה כשריקת נחש. לוחש.. חודר.. היא זרקה עצמה לרגליו "בבקשה אדוני. בבקשה אל תכריח אותי לקחת את.. זה. תשמור לי על הכסף? תשמור עליו בשבילי?" "אני נראה לך סרסור?? עני לי, זונה!" הדמעות הציפו.. היא שקעה מטה.. מטה.. "לא אדוני.." "קחי את הכסף! מייד!" היא התרוממה, זוחלת חזרה למיטה. ידה נשלחה, מגששת על הסדין המוכתם אל עבר השטר. לא יכולה היתה לגעת בו. גלי בחילה תקפו אותה. הרגישה בו עומד וצופה בכל תנועה שלה. "קחי אותו.." האם קולו נשמע רך יותר? היא מדמיינת? מקווה? חששה להפנות מבטה אליו. היד נגעה בשטר. בשתי אצבעות אחזה בקצהו. בגועל. מבלי להסתכל באדונה החדש פנתה אל תיקה, מחזיקה את השטר כאילו ועוד רגע יכיש אותה. פתחה את התיק מפילה במהירות את השטר לתוכו. מבלי משים ניגבה אצבעותיה בשטיח שלרגליה. פונה לעברו בראש מושפל, דמעותיה זורמות. "זו לא הדרך לטפל בכסף שהרווחת. הוציאי את הכסף מהתיק. נשקי אותו. הודי לי על האתנן המכובד שנתתי לך, זונה!" אנקת כאב נקרעה מגרונה. בכייה הציף את החדר. היא פנתה אל התיק, עושה כמצוותו. שולפת את השטר ביד רועדת. מצמידה אותו לשפתיה הרועדות, הרטובות מדמעותיה. "תודה אדוני. תודה על התשלום הנכבד." לא יכולה היתה לשאת יותר. התקפלה תחתיה בבכי נצמדת לרגליו. "עכשיו את שלי, זונה קטנה. ורק שלי! בואי אלי, קטנה.." והיא טבעה בתוך החיבוק שלו.. מתמוססת אל ייעודה.