ציףציף1000
New member
זומביז חלק ג' - 1965
כמו רוב האלבומים באותה תקופה, האלבום הראשון של הזומביז, Begin Here, נועד לנצל את המומנטום של הסינגלים. הוא כלל בחציו קאברים של סטנדרטי R&B וסול, שאת רובם הלהקה ביצעה בהופעות באותם ימים, ובחציו שירים מקוריים. הקאברים כללו שירים של סמוקי רובינסון וה"מירקלס", בו דידלי, מאדי ווטרס, וריי צ'ארלס, שהיו פופולאריים בקרב הלהקות הבריטיות ובוצעו על ידי רבות מהן. בלאנסטון בחר גם בקאבר לשיר יפהפה של סולומון בורק, Can't Nobody Love You – אותו הזומבים מבצעים בהופעות גם היום, וכאמור הם הקליטו גם את גרסתם הנהדרת ל-Summertime של הגרשווינים. מלבד Summertime שזכה לתשבחות, הקאברים אינם גרועים, אך ברור שכוחם של הזומבים לא היה דווקא בתחום ה-R&B, והם לא היוו תחרות לסטונס או לאנימלס, בגזרה הזו. פול אטקינסון התבטא שנים אחר כך, כי הם הקליטו את רוב הקאברים בכדי "לרפד" את האלבום – כפי שהיה מקובל אז – וההקלטות נעשו תחת לחץ זמן, ולכן התוצאה אינה ברמה שהיו מצפים. שמונה שירים מקורייים כתבו הזומבים לאלבום. מתוכם, אחד היה קטע אינסטרומנטלי שנכתב לדרישת המפיק, קן ג'ונס, ע"מ לנפח את האלבום. ארג'נט תרם ארבעה שירים וכריס ווייט שלושה. כל השירים מאופיינים בהרמוניות קוליות, במהלכים מוסיקליים ובעיבודים מורכבים יחסית, אף כי הם שומרים על המבנה הכללי של שירי פופ מהתקופה, בעיקר בהשראת הביטלס. Woman של ארג'נט היה הנסיון היחיד ליצור מעין שיר R&B, והוא לא ממש הצליח בכך. אף כי הטקסטים עוסקים כולם בענייני הלב, הם חושפים רגישות גברית שהיתה, כאמור, נדירה באותה תקופה – במיוחד אם משווים אותם לסטונס, וללהקות הגראז' שבאו בעקבותיהם. The Way I Feel Inside של ארג'נט, טראק עלום שנהפך בשנים האחרונות לאחד מהשירים המדוברים שלהם, הוא ביצוע כמעט אקפלה, שנבחר, כנראה, על מנת להדגיש את יכולותיו הווקאליות הנדירות של בלאנסטון. אך השיר אולי הטוב באלבום, לטעמי, הוא I remember when I loved her, גם כן שיר של ארג'נט. המהלך המוסיקלי שנעשה כאן – בכל בית ההתחלה "שקטה" והסיום "רועש" – הוא חסר תקדים, ומשרת בצורה מושלמת את הטקסט, העוסק בסבלי הגעגועים לאהובה שעזבה, ועוצמתם. הסינגל She's Coming Home יצא במרץ 1965. ארג'נט אומר שהוא הושפע בכתיבת השיר מהיצירה Magnificat And Nunc Dimittis של האוולס, אותה שר כנער מקהלה. צד ב' של הסינגל הוא I Must Move של כריס ווייט, אולי שיר יותר טוב משירו של ארג'נט בצד א'. זה השיר החזק ביותר של וייט עד אז, ותחילת נסיקתו ככותב שירים. למרות איכותם של השירים, הסינגל נכשל לחלוטין בבריטניה, ובקושי גירד את המקומות הנמוכים במצעד האמריקאי. הזומבים הופיעו במהלך כל השנה, ללא הפסקה. בין היתר הם יצאו ל-package tours [טור מארז?]. אלו היו טורים "משותפים" למספר אמנים, שנסעו מעיר לעיר ביחד, כשהם מופיעים על אותה בימה. כל אחד היה מבצע שיר או שניים, בד"כ הלהיטים העכשוויים שלהם. סדר הופעתם על הבמה הותאם למעמדם במצעד הפזמונים. ב'טור מארז' כזה באנגליה, בחודש במרץ פגשו הזומבים בדסטי ספרינגפילד, שנהייתה חברתם הקרובה ושיתפה פעולה אתם במהלך השנים הבאות. באפריל הם יצאו ל'טור מארז' שני שכלל בנוסף לזומבים בעיקר להקות סול שחורות. התנאים בטור היו קשים: הם הופיעו כל ערב, לפעמים פעמיים בערב, אך ישנו במלון רק אחת לשני לילות. בלילות האחרים הם ניסו לתפוס תנומה במושביהם, באוטובוס. ארג'נט זוכר איך, באוטובוס לפני השינה, כל הזמרים השחורים היו שרים ביחד שירי גוספל – שירי הערש שליוו אותם לשנתם. בקיץ חזרה הלהקה לטור שלישי, הפעם עם הסרצ'רז. הטורים סיפקו גם חוויות מסמרות שער: ב-package tours אמריקאיים, ההופעות נערכו לאו דוקא בערים הגדולות, אלא בכל מקום בו מפיק הטור יצר קשר עם מפיקים מקומיים ששכרו אולם. מרבית ההופעות, לכן, היו בערים בינוניות. בין הלהקות שהשתתפו בטור באביב היתה גם להקת בנות ווקלית, הוולוולטס, שהיתה חתומה במוטאון. הבנות היו צעירות, ונסעו עם משגיחה. הזומבים, מטבע הדברים, חיפשו את חברתן. באחד הימים, האוטובוס עצר בדיינר בצד הדרך, כדי לאפשר לנוסעים להתרענן. כג'נטלמנים אנגלים, הבנים ליוו את הבנות לדיינר, כשהם פותחים להן את הדלת ומסיעים להן. באי הדיינר נעצו בהם מבטים קרים וזועמים. רק במזל הם יצאו משם בחיים. ביום אחר, הועפה מהטור הזמרת דידי שארפ לאחר שהתגלע וויכוח בינה לבין זמר הסול מל קארטר. קרטר היה גיי ולא הסתיר זאת. לשארפ היו עקרונות – ואקדח, אותו שלפה. מנהלי הטור הורידו אותה בצד הדרך, עם המזוודה שלה. בלאס ווגאס התנפלו על הזומבים עדת נערות, שרצו לגזום את שערם, והפילו את יו גראנדי לרצפה, בעוד בהופעה באלבמה בקיץ גילתה הלהקה לאחר שעלו על הבמה, שהאולם מופרד, לחלק ללבנים וחלק לשחורים. במהלך הטור באביב, יצא בארה"ב הסינגל I want You Back Again האנרגטי, שכתב ארג'נט, כאשר בצד ב' I remember when I loved her. הסינגל, שלא יצא בבריטניה, הגיע לתחתית המצעד האמריקאי, אך הצליח יחסית בצרפת – למרות שהלהקה כנראה לא ידעה על כך. באוגוסט יצא סינגל נוסף, עם Whenever You're Ready בצד א' ו-I Love You בצד ב'. השירים היוו קפיצת מדרגה עבור הזומביז, והראו התפתחות בכתיבתם. כל הסינגלים שהוציאו מכאן ואילך היו מפסגת יצירתם, על שני צידיהם. Whenever You're Ready של ארג'נט http://www.youtube.com/watch?v=olIJsQ6LiXQ נכתב ספציפית על מנת שיהיה להיט. הלהקה התחילה בשלב זה להיות מתוסכלת מהעדר ההצלחה במצעדים, וארג'נט ניסה "לפצח" את הנוסחה להצלחה. לשיר היו כל הנתונים להצליח, אבל הוא פשוט לא. גם שירו של כריס ווייט, בצד ב' שהוא כיום מהשירים הידועים ביותר של הזומביז, לא זכה לתהודה בידי הזומבים. רק גרסאות קאבר שלו, שהוקלטו בשנים הבאות, זכו להצלחה מסחרית. http://www.youtube.com/watch?v=vJBSO9AdBg4 גורל דומה נפל בחלקו של הסינגל הבא, Just Out of Reach שיצא באוקטובר. השיר, שהיה אחד משני השירים היחידים שכתב בלאנסטון עבור הלהקה, הוקלט עבור פס הקול של "באני לייק" של אוטו פרמינג'ר, בו השתתפה הלהקה בתפקיד זניח. למרות שהלהקה מופיעה בסרט לזמן קצר, אנשי יחסי הציבור של הסרט עשו בלהקה שימוש לקידום מכירות, והלהקה אף צילמה פרומו לסרט:http://www.youtube.com/watch?v=49SKtl0ByTQ . בצד השני של הסינגל (או שמא זה היה צד א'? מי יודע) היה שירו של כריס ווייט, Remember You בו מפגין יו גראנדי את יכולותיו המשמעותיות על התופים. ttp://www.youtube.com/watch?v=f-Ht88SpaaQ חודשיים לאחר מכן, הוציאה הלהקה סינגל נוסף, בנסיון לתפוס את אוזני הקהל. Is This The Dream של ארג'נט היה בצד א' ו-Don't Go Away של ווייט בצד ב'. זה היה הסינגל הטוב שהקליטו עד אז. שני השירים היו פשוט מושלמים, ועומדים בזכות עצמם גם היום. Don't Go Away, במיוחד, הוא יצירת מופת ואחד השירים הכי אהובים עלי שלהם. השירים לא נפלו ברמתם מכל שיר שהביטלס הקליטו באותם ימים. אך הסינגל נעלם כלעומת שבא. Is This The Dream http://www.youtube.com/watch?v=boiGLwtKy14 Don't Go Away http://www.youtube.com/watch?v=DpBOCeE6dr8
כמו רוב האלבומים באותה תקופה, האלבום הראשון של הזומביז, Begin Here, נועד לנצל את המומנטום של הסינגלים. הוא כלל בחציו קאברים של סטנדרטי R&B וסול, שאת רובם הלהקה ביצעה בהופעות באותם ימים, ובחציו שירים מקוריים. הקאברים כללו שירים של סמוקי רובינסון וה"מירקלס", בו דידלי, מאדי ווטרס, וריי צ'ארלס, שהיו פופולאריים בקרב הלהקות הבריטיות ובוצעו על ידי רבות מהן. בלאנסטון בחר גם בקאבר לשיר יפהפה של סולומון בורק, Can't Nobody Love You – אותו הזומבים מבצעים בהופעות גם היום, וכאמור הם הקליטו גם את גרסתם הנהדרת ל-Summertime של הגרשווינים. מלבד Summertime שזכה לתשבחות, הקאברים אינם גרועים, אך ברור שכוחם של הזומבים לא היה דווקא בתחום ה-R&B, והם לא היוו תחרות לסטונס או לאנימלס, בגזרה הזו. פול אטקינסון התבטא שנים אחר כך, כי הם הקליטו את רוב הקאברים בכדי "לרפד" את האלבום – כפי שהיה מקובל אז – וההקלטות נעשו תחת לחץ זמן, ולכן התוצאה אינה ברמה שהיו מצפים. שמונה שירים מקורייים כתבו הזומבים לאלבום. מתוכם, אחד היה קטע אינסטרומנטלי שנכתב לדרישת המפיק, קן ג'ונס, ע"מ לנפח את האלבום. ארג'נט תרם ארבעה שירים וכריס ווייט שלושה. כל השירים מאופיינים בהרמוניות קוליות, במהלכים מוסיקליים ובעיבודים מורכבים יחסית, אף כי הם שומרים על המבנה הכללי של שירי פופ מהתקופה, בעיקר בהשראת הביטלס. Woman של ארג'נט היה הנסיון היחיד ליצור מעין שיר R&B, והוא לא ממש הצליח בכך. אף כי הטקסטים עוסקים כולם בענייני הלב, הם חושפים רגישות גברית שהיתה, כאמור, נדירה באותה תקופה – במיוחד אם משווים אותם לסטונס, וללהקות הגראז' שבאו בעקבותיהם. The Way I Feel Inside של ארג'נט, טראק עלום שנהפך בשנים האחרונות לאחד מהשירים המדוברים שלהם, הוא ביצוע כמעט אקפלה, שנבחר, כנראה, על מנת להדגיש את יכולותיו הווקאליות הנדירות של בלאנסטון. אך השיר אולי הטוב באלבום, לטעמי, הוא I remember when I loved her, גם כן שיר של ארג'נט. המהלך המוסיקלי שנעשה כאן – בכל בית ההתחלה "שקטה" והסיום "רועש" – הוא חסר תקדים, ומשרת בצורה מושלמת את הטקסט, העוסק בסבלי הגעגועים לאהובה שעזבה, ועוצמתם. הסינגל She's Coming Home יצא במרץ 1965. ארג'נט אומר שהוא הושפע בכתיבת השיר מהיצירה Magnificat And Nunc Dimittis של האוולס, אותה שר כנער מקהלה. צד ב' של הסינגל הוא I Must Move של כריס ווייט, אולי שיר יותר טוב משירו של ארג'נט בצד א'. זה השיר החזק ביותר של וייט עד אז, ותחילת נסיקתו ככותב שירים. למרות איכותם של השירים, הסינגל נכשל לחלוטין בבריטניה, ובקושי גירד את המקומות הנמוכים במצעד האמריקאי. הזומבים הופיעו במהלך כל השנה, ללא הפסקה. בין היתר הם יצאו ל-package tours [טור מארז?]. אלו היו טורים "משותפים" למספר אמנים, שנסעו מעיר לעיר ביחד, כשהם מופיעים על אותה בימה. כל אחד היה מבצע שיר או שניים, בד"כ הלהיטים העכשוויים שלהם. סדר הופעתם על הבמה הותאם למעמדם במצעד הפזמונים. ב'טור מארז' כזה באנגליה, בחודש במרץ פגשו הזומבים בדסטי ספרינגפילד, שנהייתה חברתם הקרובה ושיתפה פעולה אתם במהלך השנים הבאות. באפריל הם יצאו ל'טור מארז' שני שכלל בנוסף לזומבים בעיקר להקות סול שחורות. התנאים בטור היו קשים: הם הופיעו כל ערב, לפעמים פעמיים בערב, אך ישנו במלון רק אחת לשני לילות. בלילות האחרים הם ניסו לתפוס תנומה במושביהם, באוטובוס. ארג'נט זוכר איך, באוטובוס לפני השינה, כל הזמרים השחורים היו שרים ביחד שירי גוספל – שירי הערש שליוו אותם לשנתם. בקיץ חזרה הלהקה לטור שלישי, הפעם עם הסרצ'רז. הטורים סיפקו גם חוויות מסמרות שער: ב-package tours אמריקאיים, ההופעות נערכו לאו דוקא בערים הגדולות, אלא בכל מקום בו מפיק הטור יצר קשר עם מפיקים מקומיים ששכרו אולם. מרבית ההופעות, לכן, היו בערים בינוניות. בין הלהקות שהשתתפו בטור באביב היתה גם להקת בנות ווקלית, הוולוולטס, שהיתה חתומה במוטאון. הבנות היו צעירות, ונסעו עם משגיחה. הזומבים, מטבע הדברים, חיפשו את חברתן. באחד הימים, האוטובוס עצר בדיינר בצד הדרך, כדי לאפשר לנוסעים להתרענן. כג'נטלמנים אנגלים, הבנים ליוו את הבנות לדיינר, כשהם פותחים להן את הדלת ומסיעים להן. באי הדיינר נעצו בהם מבטים קרים וזועמים. רק במזל הם יצאו משם בחיים. ביום אחר, הועפה מהטור הזמרת דידי שארפ לאחר שהתגלע וויכוח בינה לבין זמר הסול מל קארטר. קרטר היה גיי ולא הסתיר זאת. לשארפ היו עקרונות – ואקדח, אותו שלפה. מנהלי הטור הורידו אותה בצד הדרך, עם המזוודה שלה. בלאס ווגאס התנפלו על הזומבים עדת נערות, שרצו לגזום את שערם, והפילו את יו גראנדי לרצפה, בעוד בהופעה באלבמה בקיץ גילתה הלהקה לאחר שעלו על הבמה, שהאולם מופרד, לחלק ללבנים וחלק לשחורים. במהלך הטור באביב, יצא בארה"ב הסינגל I want You Back Again האנרגטי, שכתב ארג'נט, כאשר בצד ב' I remember when I loved her. הסינגל, שלא יצא בבריטניה, הגיע לתחתית המצעד האמריקאי, אך הצליח יחסית בצרפת – למרות שהלהקה כנראה לא ידעה על כך. באוגוסט יצא סינגל נוסף, עם Whenever You're Ready בצד א' ו-I Love You בצד ב'. השירים היוו קפיצת מדרגה עבור הזומביז, והראו התפתחות בכתיבתם. כל הסינגלים שהוציאו מכאן ואילך היו מפסגת יצירתם, על שני צידיהם. Whenever You're Ready של ארג'נט http://www.youtube.com/watch?v=olIJsQ6LiXQ נכתב ספציפית על מנת שיהיה להיט. הלהקה התחילה בשלב זה להיות מתוסכלת מהעדר ההצלחה במצעדים, וארג'נט ניסה "לפצח" את הנוסחה להצלחה. לשיר היו כל הנתונים להצליח, אבל הוא פשוט לא. גם שירו של כריס ווייט, בצד ב' שהוא כיום מהשירים הידועים ביותר של הזומביז, לא זכה לתהודה בידי הזומבים. רק גרסאות קאבר שלו, שהוקלטו בשנים הבאות, זכו להצלחה מסחרית. http://www.youtube.com/watch?v=vJBSO9AdBg4 גורל דומה נפל בחלקו של הסינגל הבא, Just Out of Reach שיצא באוקטובר. השיר, שהיה אחד משני השירים היחידים שכתב בלאנסטון עבור הלהקה, הוקלט עבור פס הקול של "באני לייק" של אוטו פרמינג'ר, בו השתתפה הלהקה בתפקיד זניח. למרות שהלהקה מופיעה בסרט לזמן קצר, אנשי יחסי הציבור של הסרט עשו בלהקה שימוש לקידום מכירות, והלהקה אף צילמה פרומו לסרט:http://www.youtube.com/watch?v=49SKtl0ByTQ . בצד השני של הסינגל (או שמא זה היה צד א'? מי יודע) היה שירו של כריס ווייט, Remember You בו מפגין יו גראנדי את יכולותיו המשמעותיות על התופים. ttp://www.youtube.com/watch?v=f-Ht88SpaaQ חודשיים לאחר מכן, הוציאה הלהקה סינגל נוסף, בנסיון לתפוס את אוזני הקהל. Is This The Dream של ארג'נט היה בצד א' ו-Don't Go Away של ווייט בצד ב'. זה היה הסינגל הטוב שהקליטו עד אז. שני השירים היו פשוט מושלמים, ועומדים בזכות עצמם גם היום. Don't Go Away, במיוחד, הוא יצירת מופת ואחד השירים הכי אהובים עלי שלהם. השירים לא נפלו ברמתם מכל שיר שהביטלס הקליטו באותם ימים. אך הסינגל נעלם כלעומת שבא. Is This The Dream http://www.youtube.com/watch?v=boiGLwtKy14 Don't Go Away http://www.youtube.com/watch?v=DpBOCeE6dr8