לימה לימה86
New member
זוללת בלילות
שלום, זה פעם ראשונה שאני כותבת פה. האמת שלפעמים אני מרגישה ייאוש, דווקא היום זה לילה יחסית טוב ללא זלילות, אך הוא רק התחיל. יש חודשים שאין את הזלילות, ויש חודשים שיש. מאוד קשה לצאת מיזה, כי אני גם מרגישה שאני משמינה ורואה את זה עלי, ואז ממשיכה לאכול כדי להתגבר על התיסכול. אני יודעת שכנראה הזלילה נובעת ממצב רוח ירוד, כנראה לא טוב, ואני מנסה לשנות, לעשות יותר דברים שאני אוהבת, לצאת יותר, לבלות, לצחוק, לרקוד. זה עוזר ליום אחד ויום למחרת אני שוב זולללת. לפעמים אני מפחדת מעצמי כשאני מתחילה לזלול. אני מחכה שכולם ילכו לישון, ואז כל מה שנכנס בזוית העין שלי נכנס גם לפה. בא לי מתוק, ואחרי המתוק בא לי מלוח ואחרי המלוח מתוק וכך חוזר חלילה. אני ישנה פחות שעות בלילות, כי אני עסוקה בזלילה, אני מבואסת בבקרים, כי אני רואה איזה בטן יש לי, ולא בא לי לצאת, לא בא לי להיות עם בנים, לא בא לי להתלבש עם בגדים צמודים או להצטלם איתם. אני מנסה לצאת מיזה ולתמיד, לא לכמה ימים ואז לחזור לזה.
שלום, זה פעם ראשונה שאני כותבת פה. האמת שלפעמים אני מרגישה ייאוש, דווקא היום זה לילה יחסית טוב ללא זלילות, אך הוא רק התחיל. יש חודשים שאין את הזלילות, ויש חודשים שיש. מאוד קשה לצאת מיזה, כי אני גם מרגישה שאני משמינה ורואה את זה עלי, ואז ממשיכה לאכול כדי להתגבר על התיסכול. אני יודעת שכנראה הזלילה נובעת ממצב רוח ירוד, כנראה לא טוב, ואני מנסה לשנות, לעשות יותר דברים שאני אוהבת, לצאת יותר, לבלות, לצחוק, לרקוד. זה עוזר ליום אחד ויום למחרת אני שוב זולללת. לפעמים אני מפחדת מעצמי כשאני מתחילה לזלול. אני מחכה שכולם ילכו לישון, ואז כל מה שנכנס בזוית העין שלי נכנס גם לפה. בא לי מתוק, ואחרי המתוק בא לי מלוח ואחרי המלוח מתוק וכך חוזר חלילה. אני ישנה פחות שעות בלילות, כי אני עסוקה בזלילה, אני מבואסת בבקרים, כי אני רואה איזה בטן יש לי, ולא בא לי לצאת, לא בא לי להיות עם בנים, לא בא לי להתלבש עם בגדים צמודים או להצטלם איתם. אני מנסה לצאת מיזה ולתמיד, לא לכמה ימים ואז לחזור לזה.