לא מדויק...
האל של התנ"ך הוא לא אותו אל שהיה בימי-הביניים. בעוד שבתנ"ך מייחסים לאל באופן חופשי כל מיני תכונות, תכונות גשמיות\פיזיות ותכונות של אופי וכו', בימי הביניים -- בהגותם של רס"ג והרמב"ם למשל -- עושים שמיניות באוויר כדי לתרץ כל ייחוס כזה. רס"ג, בהשפעת הוגים מוסלמים של זמנו, היה זה שקידם את ההשקפה שהאל הוא ישות יחידה וכמעט-אבסטרקטית, ושכל ייחוס תכונות אליו הוא צעד בדרך להפוך אותו לאליל (או אוסף אלילים). הויכוח על רמת ה"פיתוח" של תרבויות הוא עקר, אם אין לאנשים הסכמה על מה היא בכלל התפתחות תרבותית. בעוד רציונליסטים ליברליים ידגישו את ההתפתחות החומרית, האינטלקטואלית והטכנולוגית (מוסר זה כבר משהו עמום יותר בזרם הזה), דתיים ידגישו את ההתפתחות המוסרית והרוחנית. יש פערים בהגדרה.