זוג ותיק......

[קרן אייל]

זוג ותיק......

אני נשוי כבר מעל ל30 שנה, אשתי צעירה ממני בשנה. אני מרגיש הרבה זמן שאין רומנטיקה וכל קשר בינינו הוא לוגיסטי בלבד: בית, קריירה, ילדים, שיפוצים. לנו 3 ילדים גדולים ורק האחרונה עדיין בבית. הרבה שנים חשבתי שהיחסים ישתנו לטובה. אפילו ביקרנו בייעוצים שונים אבל נראה שהקרע גודל וגודל כל הזמן. אמנם לא נורא לחיות ב"ניוטרל" ואפשר למשוך עוד הרבה זמן וכשכל אחד עסוק בשלו הימים עוברים וכך השבועות והתקווה למשהו מתכהה מעת לעת. מזכיר לי צמח שאין לו שמש ואין הרבה מים אבל מצליח לשרוד. אני רוצה לחיות, לחייך, לדבר, לצחוק, לטייל, לאהוב, לחבק. כל זאת תאמר האשה, אתה יכול לעשות איתי. אבל משום מה זה לא מסתדר לי. למישהו יש רעיון? איך אומרים לה בוקר אחד שאני עוזב? אני לא יודע איך היא תגיב.

 

[חונה לרגע]

אני יכולה לומר לך איך

אני הייתי מגיבה לו חו"ח בעלי היה קם בוקר אחד ואומר "אני עוזב". היה לוקח לי זמן מה להתעשת ואז הייתי מרימה טלפון לעו"ד ע"מ לקבל ייעוץ! לא הייתי מנסה לשכנע, לבכות או להתחנן - אין טעם! לא פשוט לעזוב את הבית אחרי 30+ חיים משותפים, כך שאם הגיע להחלטה צריך לתת לו ללכת. אני מבינה שאין טעם להשיא לך עצות כיצד לחדש את הרומנטיקה והעניין שביניכם, (או כמו שאומרת חברה מהפורום "להפיח רוח חיים בגחלים").נראה לי שאתה בשלבים האחרונים של ההחלטה ונותרה רק ההתחשבות בריגשותיה של האשה איתה חילקת לטוב ולרע חלק נכבד מהחיים.

 

[איש המערות]

אתה באמת רוצה לעזוב?

כי כאשר באמת תרצה לעזוב - תמצא את המילים.

 

[tsveeka]

קשר צריך "צבע" ואנרגייה ../images/Emo140.gif

לפני ש"שוברים את הכלים", עשה לעצמך חשבון נפש, מה ניתן לעשות. לדעתי, קשר זה שניים - מאמץ הדדי. אישה צריכה מגע פיזי, רומניקה, שיחה משמעותית וביטחון ריגשי. גבר צריך להרגיש ראוי. זה התיאוריה, עכשיו בכדי שיהיה קשר טוב, צריך לגוון בזוגיות ולא לעשות אותו מונוטוני וחסר צבע. מצא את הדרך לעשות שינוי. אם מצאת תתאמץ קצת בקשר. אם התאמצת וזה לא עזר, דבר איתה דוגרי, שאל מה היא רוצה? אם זה יצליח, אולי תהיו על דרך חדשה. לא הצליח - תפרד כמו גבר כשהגעתם להחלטה משותפת. זה הכי יעיל לדעתי. בהצלחה וחג שמח מכל ה -

.

 

[adam33]

לרצות...

אתה בעצם מבשל מה שאתה אוכל הרי אהבתם אחד את השני וגידלתם בהצלחה שלושה ילדים אוליי בעצם שניכם מיואשים אחד מהשני? אוליי הרגשות שלכם הינם זהים רק שאתם לא רואים פתרון או מוצא אז אוליי לקראת השנה החדשה תנסה לעשות רשימה היכן אתה לא הית בסדר ואיך הית משנה זאת בטוחני שכל עוד אין גורם משתנה זר ניתן לנסות ביחד לראות את הדברים בצורה אחרת..

 

[שרלוטה היחידה]

לזוג הותיק.......

אני מסכימה עם אדם, אני לא חושבת שזה כ"כ פשוט לקום אחרי 30 שנה ולעזוב... עברתם הרבה יחד, ובכל זאת אולי לקחתם את חייכם המשותפים כמובנים מאליו ולכן כל הקסם פג? אם רע לך, אינך מאושר- לך בעקבות הלב חפש אחר האושר שלך... אבל אם יש עוד צל של תקווה- נסה זאת! בהצלחה, שרלוטה.

 

[קרן אייל]

חן חן

עבןר התשובות והעצות. משום מה זה מוזר לקרוא את הידיעה שלפני "סכם גירושין בדרך", וכולם מעודדים את הגברת לדרך חדשה ושתמצא את עתידה וכו וכו, ואילו אני, שעדין תקוע בפרשת הדרכים מקבל הצעות לשיפור, הבנה, ראיה מחדש. אולי תבינו שאני נמצא באותו המסלול שלה רק קצת אחריה. האם עדין צריך לחפש את התרצות? האם כדאי לנסות לאחרות קרעים עמוקים ובלויים? אין אלו סימפטומים של זוג צעיר המגלה חדשות לבקרים את בת/בן זוגו אבל השלהבת עדין קיימת ואפשר במהירות לשקם הנזק. כאן מדובר בתהליכים ארוכים שאינם ניתנים לגישור ושהאי נוחות תחזור ותצוף מחדש בכל אי הבנה. אולי זו דרך שאין לה סיכוי, ועל כן אין לפתח אשליות. כמובן שצל של תקוה תמיד קיים אך בגדול אין על מה ללכת ותמיד יש סיכוי למצוא מישהי שתתאים ותבין ותובן.

 

[שרלוטה היחידה]

אייל........

עכשיו לכשאתה מסביר את העניין בראיה שונה, ולא רק בצורה של כיצד לומר לה... אני אישית יכולה לומר לך- לך אחרי האושר שלך וציינתי זאת כבר בהודעה הראשונה שלי, אני חושבת שאתה די "סגור על עצמך"- לכן, אם אין שום תקווה, אם אי אפשר להחיות את האהבה והרגש בינכם, חבל על הזמן שלכם יחד וכדאי שתמשיך לדרך חדשה ואולי טובה יותר. בהצלחה.

 

[א ו ר1]

נכון אני מקבלת עידוד אבל...

כשעדיין הייתי בהתלבטות וסיפרתי על הקשר שלי כולם ניסו לעודד אותי לשיחה ולחשבון נפש, אולם אחרי זמן כשאנחנו כבר כמעט גרושים והסכם הגירושין אכן בדרך, אז לא נותר לכולם אלא לאחל לי הצלחה בדרכי החדשה... למרות שאני יוצאת אליה אם הרבה חששות ולבטים. ושתדע לך שגם בסיפור שלי בעלי הוא היוזם, בעלי שלוש שנים כבר רוצה להתגרש , לקום וללכת ואני זאת שלא הסכימה. אבל אנחנו רק 6 שנים נשואים ואתה במועדון כבר 30 שנה....

 

[אחותו של שקספיר]

התלבטות?

לא חושבת שאתה מדבר על התלבטות. אתה בהחלט יודע מה אתה רוצה- אתה רוצה לחיות לחייך לדבר לצחוק לטייל לאהוב לחבק. אתה אומר שהקרע גודל והולך עם השנים, למרות יעוצים, למרות המשותף. אתה אומר בעצם, אני לא אוהב אותה יותר. אני רק שורד. אבל אני רוצה לחיות. אז כל מה שנותר לך להוציא את הבחירה שלך מהכוח אל הפועל. וכן, בהחלט סביר להניח שפרידה אחרי 30 שנה, כאשר האישה אינה מבינה את הקושי שלך לחיות עימה, היא תהיה פרידה קשה רגשית. בהחלט אפשר להבין את הקושי שלך לעמוד מולה ולהציב אותה בפני העובדות המרות.נסה לצמצם את הכאבים הצפויים(ואתה מכיר אותה היטב). אבל תזכור- האפשרות השנייה, שלך, לפי ראייתך היא להיות צמח נבול.שנה חדשה . אתה כבר בחרת בחיים. ממש את הבחירה שלך. כי הצורך שלך לחיים, חזק ממך. וטוב שכך. שתהיה לך שנה טובה ו

 

[מיקי בת המקורית]

ש נ ה ט ו ב ה !

אחרי תקופה כה ארוכה של נשואין לדעתי עליך לפחות לנסות לשקם את הזוגיות שלכם כתבת שאתה רוצה לחיות, לחייך... ולא מסתדר לך עם האישה שאיתך אני נשואה גם הרבה שנים ובשנה האחרונה היה משבר גדול בזוגיות שלנו שנה חלפה מאז ונסינו את כל האפשרויות שיחות נפש ארוכות... ייעוץ... ניסינו להכיר אחד את השניה מחדש אך הפער שנוצר ביננו... ייגמר בפרידה אתה החלטת שזהו זה ואפילו לא מנסה לנהל איתה שיחה בנושא, להגיד לה מה אתה מרגיש, מה היית רוצה מהזוגיות אחרי כל כך הרבה שנים כי בסוף הודעתך כתבת "איך אומריך לה בוקר אחד שאני עוזב" היא אפילו לא מודעת למה שקורה אצלך לפחות דבר איתה, ספר לה על התחושות, רגשות כדי שזה לא יבוא לה בהפתעה

 

[קרן אייל]

להזדקן יחד

בשנים האחרונות יותר ויותר יוצא לי לשמוע שיות על "גיל הזהב" ומה יהיה כשנהיה זקנים ולא נוכל לעשות הרבה, רק לחיות מהזכרונות. וכך מפליגים חברי בהגיגי דמיונם על בתי האבות והצורך בחסכון לקראת אותו מעבר כשהילדים כבר לא יהיו באיזור וגם לא נרצה שידאגו לנו. והנה עלתה השאלה במוחי: האם באמת אני מעונין להזדקן עם בת זוגתי, זו שאני לידה כל כך הרבה שנים? האם ארצה לראות עצמי קם בוקר בוקר עם אותו אדם? והגעתי למסקנה ברורה לגמרי: לא. איני מעונין ולכן יש לפעול לשינוי. הרבה אני קורא בפורום על זוגות המהרהרים בינם לבין עצמם על מה טוב להם ולבן/בת זוגם. כשתשאלו את השאלה הפשוטה: האם אני מעונין/מעוניינת להזדקן בבית אבות עם שותפי לחיים? אם התשובה היא חיובית והיא מתוך הבטן (כמו שאומרים), אזי לא נורא, תריבו מעט ותתפיסו. אבל אם ברור (וכל אחד יודע את האמת הצרופה), אזי יש לעשות מעשה ומוטב מוקדם מאשר אף פעם.