זוגיות עם גרוש + 3
היי,
כבר כמה ימים שאני לא רגועה יש לי לחץ בחזה ואני כמעט בוכה. אני (31) ובן זוגי (35) זה כבר שנה, עוברים לגור ביחד.
הבחור הוא הגבר הכי מדהים שיש. הוא מתוק, הוא דואג, הוא מפרגן. כל מה שייחלתי לעצמי אי פעם.. הכל שם, פרט לדבר אחד קטנטן..
אז מה הבעיה אתם שואלים??
הבחור הוא גרוש + 3.עם עצם עניין קיום הילדים (בגילאים: 4,6,8) אני איכשהו מתבגרת. אני לא אישה מרשעת ולא שונאת ילדים, אבל אני מודה שזה לא פשוט.
אבל גם לא זאת הבעיה.
הבעיה היא אחרת,אני מאוד רוצה לחשוב על עצמי כבן אדם נאור ומתקדם.. ועד לפני כמה ימים כך חשבתי, אבל פתאום הכל השתנה..
אנחנו עוברים לגור ביחד. ולחבר שלי אין כסף. הוא משלם מזונות מאוד גבוהים ומה שנשאר לו מהמשכורת שלו זה קצת פחות מ- 2,500 ש"ח..
מה שאומר שכל כלכלת הבית תיפול עליי!
אנחנו מאוד אוהבים, אבל את העניין הכספי אני לא מסוגלת להעלות בפניו מפאת בושה.. לא רוצה להעליב אותו ולהעמיד אותו במצב משפיל שכזה שכולו סביב כסף..
הרי זה לא שהוא בטלן.. חלילה, ההפך הוא הנכון.. הוא עובד קשה ועובד המון (12-17 שעות כל יום!) ומרוויח משכורת גבוהה מאוד! אבל רובה הכמעט מוחלט הולכת לגרושתו והילדים.
ועם כל ההבנה הזאת, אני לא רוצה לחיות בלחץ מתמיד לגבי כסף.. להיות המפרנס העיקרי.. ואפשר להגיד שכמעט יחיד..
לא רוצה לעשות שיקולים האם להחליף את מכונת הכביסה עכשיו (כי היא עושה יותר רעש מאשר מכבסת) או עוד חצי שנה, כי עכשיו אני צריכה טיפול שיניים בדחיפות..
המצב הוא לא כזה שנחייה ברחוב.. אבל הוא לגמרי יביא אותי למקום בו אני מחשבת כל שקל.. כי הדירה שאנחנו עוברים אליה היא קצת יותר גדולה מזאת שהייתה לי והעלות בגין שכירות גבוהה יותר.. והכל עלי..
העניין הנוסף הוא שהוא לא רוצה שהילדים שלו ירגישו בחוסר כלשהו.. אז הכסף שלו שנשאר לו מהמשכורת "מתבזבז" על הילדים ופינוקים בשבילם.. (מתנות, טילים בשבת וכו'..)
מצב קשה..
מצד אחד זכיתי בבן זוג שהוא החבר הכי טוב שלי,
מצד שני לקחתי מישהו שהוא תפרן למרות שעובד קשה מאוד..
לחיות בקושי כלכלי אך עם חברות אמיתית?
מה עושים?
היי,
כבר כמה ימים שאני לא רגועה יש לי לחץ בחזה ואני כמעט בוכה. אני (31) ובן זוגי (35) זה כבר שנה, עוברים לגור ביחד.
הבחור הוא הגבר הכי מדהים שיש. הוא מתוק, הוא דואג, הוא מפרגן. כל מה שייחלתי לעצמי אי פעם.. הכל שם, פרט לדבר אחד קטנטן..
אז מה הבעיה אתם שואלים??
הבחור הוא גרוש + 3.עם עצם עניין קיום הילדים (בגילאים: 4,6,8) אני איכשהו מתבגרת. אני לא אישה מרשעת ולא שונאת ילדים, אבל אני מודה שזה לא פשוט.
אבל גם לא זאת הבעיה.
הבעיה היא אחרת,אני מאוד רוצה לחשוב על עצמי כבן אדם נאור ומתקדם.. ועד לפני כמה ימים כך חשבתי, אבל פתאום הכל השתנה..
אנחנו עוברים לגור ביחד. ולחבר שלי אין כסף. הוא משלם מזונות מאוד גבוהים ומה שנשאר לו מהמשכורת שלו זה קצת פחות מ- 2,500 ש"ח..
מה שאומר שכל כלכלת הבית תיפול עליי!
אנחנו מאוד אוהבים, אבל את העניין הכספי אני לא מסוגלת להעלות בפניו מפאת בושה.. לא רוצה להעליב אותו ולהעמיד אותו במצב משפיל שכזה שכולו סביב כסף..
הרי זה לא שהוא בטלן.. חלילה, ההפך הוא הנכון.. הוא עובד קשה ועובד המון (12-17 שעות כל יום!) ומרוויח משכורת גבוהה מאוד! אבל רובה הכמעט מוחלט הולכת לגרושתו והילדים.
ועם כל ההבנה הזאת, אני לא רוצה לחיות בלחץ מתמיד לגבי כסף.. להיות המפרנס העיקרי.. ואפשר להגיד שכמעט יחיד..
לא רוצה לעשות שיקולים האם להחליף את מכונת הכביסה עכשיו (כי היא עושה יותר רעש מאשר מכבסת) או עוד חצי שנה, כי עכשיו אני צריכה טיפול שיניים בדחיפות..
המצב הוא לא כזה שנחייה ברחוב.. אבל הוא לגמרי יביא אותי למקום בו אני מחשבת כל שקל.. כי הדירה שאנחנו עוברים אליה היא קצת יותר גדולה מזאת שהייתה לי והעלות בגין שכירות גבוהה יותר.. והכל עלי..
העניין הנוסף הוא שהוא לא רוצה שהילדים שלו ירגישו בחוסר כלשהו.. אז הכסף שלו שנשאר לו מהמשכורת "מתבזבז" על הילדים ופינוקים בשבילם.. (מתנות, טילים בשבת וכו'..)
מצב קשה..
מצד אחד זכיתי בבן זוג שהוא החבר הכי טוב שלי,
מצד שני לקחתי מישהו שהוא תפרן למרות שעובד קשה מאוד..
לחיות בקושי כלכלי אך עם חברות אמיתית?
מה עושים?