תמיכה ריגשית בזוגיות
תמיכה ריגשית בזוגיות למערכת יחסים יש תפקיד של סופג זעזועים מפני חוויות החיים. כשאיננו זוכים בקידום שחפצנו בו, אהובינו הם אלו שלוקחים אותנו לערב רגוע ושליו ואומרים לי איזה טעות עשתה החברה. אם מישהו במשפחתנו חולה -אח/אחות, אבא/אמא, או חיית המחמד שלנו כבר אינה בחיים, אהובינו הם אלו שמנחמים אותנו שכל זה יעבור. אך מה קורה שכל זה אינו כך, או כשהמציאות היא הפוכה כיצד זה מרגיש שאנו איננו חשים בנוח במחיצת אהובינו והתמיכה שלה אנו זקוקים מגיעה מבחוץ אינטימיות פירושה שבני זוגנו מכירים את רגישותינו ואת פגיעותינו ומשופעים מהן. רגישויות אלה עלולים להרגיז אותם ולהביאם למצב בו הם יאבדו את סבלנותם. לדוגמא: אתם מפחדים לטוס, ובני/בנות זוגכם/ן שותפים לפחד שלכם ומנסים/מנסות להרגיעכם בכל פעם שאתם טסים ביחד. פעם אחת הם פלטו:מדוע אתם לא מתבגרים על זה. יש פעמיים שבתנאים הגיונים זה ייתקבל על הדעת - בני זוגנו עובר עליהם שבוע עמוס ולא קל, והם מתפקדים עם שארית הכוחות שלהם. תגובה מעין זו אינה סוג של בעיה, ואינה צריכה להווה מקור לדאגה. אך כאשר זה מתחיל להשתלט על היחסים שלנו שלכם, זו כבר בעיה מורכבת ורצינית יותר. ישנם הרבה מאפיינים הנוצרים במערכות יחסים זוגיות שבה אחד הצדדים נהפך לבלתי מרוצה ומאבד את סיפוקו מבני זוגו. אז אותה מערכת יחסים הופכת לזירה שבה מתעמטת בתמיכה ההדדית ומתחילות המריבות. הצד התוקף לא תמיד רואה את הבעיה ומסרב ללכת לעזרה טיפולית, ובאותה מידה גם אינו רוצה לאבד את הקשר הזוגי. לעיתים הוא יעדיף להישאר במקום ה"צודק". לצד המותקף אפשר להניח כי הוא סובל מבעיות בדיומי העצמי, והוא ימשיך לסבול יחס שכזה לאורך שנים. לביקורת - שהיא אינה בונה לעולם יש לעיתים צידוק במציאות. לדוגמא: צד אחד נזקק לעידוד רב וחיזוקים, בעוד שלצד השני כבר אין כוח, נמאס לו והוא עייף מן הצורך לספק את הסחורה. אז הוא תוקף את בן זוגו על שנוא כזה "נשי", "רכרוכי" ותמיד מזכיר לבן זוגו את הצורך ואת הרצון הבלתי פוסק לתשומת לב שנדרש ממנו. ובכל זאת, זה לעולם לא יצדיק הפיכת הצד החלש ליעד הכאה. איש אינו צריך לשאת מידה כה גדולה של ביקורתיות ותוקפנות מילולית, ואל משנה כמה הוא "גרוע". יחס כזה טומן בחובו ניצול ריגשי, פוגם בדימוי העצמי, ומהווה אנטיתזה לכל מה שאנו מצפים מבן הזוג. מה מבין הדברים מייצג את מערתכ היחסים שלכם אינך מקווה לקבל חיזוק מבן זוגך בהיותך נזקק לזה ריגשית, אתה מעדיף להחביא את רגשותייך ולשתוק. מוסכם עליו שמשהו בך "דפוק" ואתה כושל שוב ושוב. הטעויות שהוא עושה לעולם אינן חמורות כשלך. הוא לעולם לא היה עושה את זה על פי תפיסתו, רוב הבעיות במערכת היחסים הן בעיותייך שלך. ביקורת מתרכזת בך, לא בהתנהגותך, יש משהו בך לקוי באופן מובנה. אתה מעוניין ליטול סיכון מסויים כדי לשפר את עמדתך שלך. (לדוגמא" לחפש עבודה חדשה) והוא - לא שהוא מביע אי הסכמה, הוא פשוט מדכא ומשפיל אותך על שום החלטתך. נדמה שהוא כלל לא קשוב אליך ולרגשותייך. הוא אינו יוצא שום מגע פיזי (מלבד זה המיני) כאשר אתה זקוק לו. אתה בוכה, הוא ממשיך לצפות בטלויזיה הוא אינו מעריך את יתרונותייך ואת ההבטים החזקים באופייך. הוא אדיש להם, או שאומר שאין בהם כל ייחוד. אתה מספר לו על הישג שלך בעבודה והוא מגיב, "טוב, זו העבודה שלך". כשקורה משהוא איום ונורא אתה לא חושב להתקשר קודם אליו, אולי בכלל לא תתקשר. אתה חש מותקף בלי הרף. הוא מעליב אותך בנוכחות אנשים. הוא לא מקיים הבטחתו לך בעניין שחשוב לך עד מאוד. הוא היה אמור להצטרף אליך לביקור אצל אמך, והחליט לבסוף לוותר על כך. הוא עייף. "מה הבעיה" הוא שואל. אני יודע שהדברים שנרשמו כאן יכולים להישמע מאוד פסיימים, אך במערכות יחסים אכן קורים אותם הדברים, כמובן שלא בכל מערכות היחסים. האם הייתם בסיטואציה שאחד או יותר מהדברים הרשומים פקדו את מערכות היחסים שלכם כיצד הגבתם האם אתם הייתם בצד המתקיף במערכת יחסים שהייתה לכם, האם זה הגיע ממקום של התגוננות או מקמום של פחד מאחל לכולנו מערכות יחסים בריאות מלאות הדדיות ואהבה מלאה. באהבה גדולה יוסף
