זוגיות חדשה
התאבלנו על הפרידה האחרונה, שרדנו אותה,
איפשרנו לעצמנו זמן ללבד ואפילו נהננו ממנו.
אך זהו, הגיע הזמן לאחות את השברים ולצאת לדרך חדשה,
דרך זוגית, מלאת תקוות וחלומות לזוגיות חמה ואוהבת.
אנו מגששות, חברות מרגישות שאנו שוב פניות (רגשית),
וההתחלות זורמות... הודעה, שיחה, תמונה... עד האחת
שזה מרגיש נחמד, החיבור נעים, השיחות קולחות...
פגישה ועוד פגישה... והקשר מתחיל להיות הדוק יותר ויותר.
ואז מגיעות ההתקלויות- התכונות שמתנגשות האחת בשניה.
מנסות ככה, מנסות אחרת... מקוות שהפעם הבאה תהיה טובה יותר.
שתצלחו את הויכוח הבא- אחרת. אך זה לא קורה
דפוסים מושרשים עומדים איתנים ומסרבים להרפות.
ואז מגיעה ההחלטה- זה כנראה לא זה.
והקשר מתנתק.
אך הצד השני לא מרפה.
עוקב, בודק, מנסה לגעת עוד ועוד בחייך.
דרך איתותים כאלה ואחרים, דרך אנשים שנכנסים לחייך...
וזה מבהיל. וזה מרתיע.
איך אתן בתוך הסיטואציה הזו?
האם אנו צריכות לברך על ההזדמנויות שקיבלנו, ולהבין כשזה נגמר, שאין עתיד לקשר?
או שאולי צריך ללכת עם התחושות "עד הסוף"?
ואולי זה נחמד ורומנטי שמישהי "אוהבת" ככה? האם זו אכן אהבה (אחרי כ"כ מעט זמן)?
ובכלל... איך מזהים? בעיקר אצל א/נשים שמעדיפים להכיר בעצמם ולתת הזדמנות לאדם שמולנו בלי דעות קדומות?
התאבלנו על הפרידה האחרונה, שרדנו אותה,
איפשרנו לעצמנו זמן ללבד ואפילו נהננו ממנו.
אך זהו, הגיע הזמן לאחות את השברים ולצאת לדרך חדשה,
דרך זוגית, מלאת תקוות וחלומות לזוגיות חמה ואוהבת.
אנו מגששות, חברות מרגישות שאנו שוב פניות (רגשית),
וההתחלות זורמות... הודעה, שיחה, תמונה... עד האחת
שזה מרגיש נחמד, החיבור נעים, השיחות קולחות...
פגישה ועוד פגישה... והקשר מתחיל להיות הדוק יותר ויותר.
ואז מגיעות ההתקלויות- התכונות שמתנגשות האחת בשניה.
מנסות ככה, מנסות אחרת... מקוות שהפעם הבאה תהיה טובה יותר.
שתצלחו את הויכוח הבא- אחרת. אך זה לא קורה
דפוסים מושרשים עומדים איתנים ומסרבים להרפות.
ואז מגיעה ההחלטה- זה כנראה לא זה.
והקשר מתנתק.
אך הצד השני לא מרפה.
עוקב, בודק, מנסה לגעת עוד ועוד בחייך.
דרך איתותים כאלה ואחרים, דרך אנשים שנכנסים לחייך...
וזה מבהיל. וזה מרתיע.
איך אתן בתוך הסיטואציה הזו?
האם אנו צריכות לברך על ההזדמנויות שקיבלנו, ולהבין כשזה נגמר, שאין עתיד לקשר?
או שאולי צריך ללכת עם התחושות "עד הסוף"?
ואולי זה נחמד ורומנטי שמישהי "אוהבת" ככה? האם זו אכן אהבה (אחרי כ"כ מעט זמן)?
ובכלל... איך מזהים? בעיקר אצל א/נשים שמעדיפים להכיר בעצמם ולתת הזדמנות לאדם שמולנו בלי דעות קדומות?
