זוגיות זה פאסה

[רמזורית]

זוגיות זה פאסה

לדעתי מוסד הנישואים כפי שהוא נתפס בעיני רוב האוכלוסיה- חסר סיכוי. לשני אנשים יש כימיה, אולי אהבה, אבל ברגע שזה נכנס לשגרה ולחובות וילדים, הכל נשחק ונעלם, וכדי שזה לא יתפוצץ, צריך שני אנשים בוגרים שמוכנים להכיר בבעיה, להיות כנים גם אם זה לא נעים, ולתחזק את העסק כל הזמן. אבל בינינו, כמעט במאה אחוז מן המקרים, יש אולי אחד מבני הזוג שמסוגל לעשות מאמץ.ולכן הרוב מתגרשים, או ממשיכים למות במסווה של חיים. אני אגב נשואה, ולא מפרקת את החבילה כי יודעת שמה שיש לי זה מה יש. בחוץ לא מחכה אף נסיך. אז ממשיכים הלאה, מורידים ציפיות, ונהנים ללקט פירורים קטנים של הנאה ושמחה מפה ושם. לא ככה?

 

[ליLו]

על אילו פרורים את מדברת?????

 

[מפלצת0]

פירורים לדוגמה:

חיוך אחד בחודש חיבוק (גם אם הוא חושב על אחרת) נוכחות של עוד מישהו בבית יש למי להכין קפה וכיוצא באלו.

 

[barak007]

רמזורית....למה רק אור אדום ??

דעתך -במקומה עומדת. אבל מפה ועד תקיעת מסמרות כוללות ,נראה לי מרחק רב. "...הכל נשחק ונעלם" לא מדויק.נעלמים הפרפרים ,וגם הריגוש כבר לא מה שהיה אבל עדיין לא הכל נעלם (אגב,ועם מצטיידים בפנסים גדולים מאוד) יש כאלה במשביר,אפשר גם לחפש מחדש (וגם למצוא). "...ולכן הרוב מתגרשים,או ממשיכים למות במסווה של חיים" אם כיסית 100% מהאופציות,לא הבנתי באיזה חלק הכללת את עצמך ? את מתה ??? ( מתים לא אוספים פירורים עד כמה שידוע לי) את גרושה ? לא. הנקודה המרכזית בדברייך נכונה,קיימת שחיקה ( קטנה/גדולה) וחלקנו אכן מתקשה/לא יודע/לא רוצה להתמודד איתה. אבל מצד שני חלקנו כן מודע לה ומנסה כמיטב יכולתו לשנות וחלקנו האחר שרוצה ולא יודע איך פונה לגורם חיצוני לעזרה וחלקנו שיודע ולא רוצה,...מתגרש (ואין בזה לחוות דעה חיובית/שלילית על המהלך) וחלקנו שיודע ..ולא החליט...אוסף לו פירורים קטנים על הדרך. ושתהיה גם לך וגם לנו שנה שקטה וטובה.

 

[omizu]

אין לי מושג אם זה פאסה או לא אבל

מרוב פירורים אני כל הזמן במצב זחילה.........

 

[הרה48]

למות במסוווה של חיים, זו בחירה

זה נכון ובמיוחד אחרי שנים רבות של ביחד, מה שצריך הוא "לרענן" תארי לך וזה היה מקובל ומובן שכאשר לשני בני הזוג כבר לא טוב ביחד או מספיק שלאחד מהם נשבר מכל העסק, פשוט קמים ומחפשים מחדש, בדיוק כפי שעשינו בתחילת דרכינו. מוסד הנישואין הוא משהו לא נורמאלי בצורה שהוא לובש עכשיו, כולם אומרים אבל נשארים מקובעים, כיוון שכך חונכנו. אם היה מקובל ומובן שרוב האנשים אחרי כמה שנים מתגרשים ,אז באופן אוטומטי היה מצב של נישואים וגירושים בכמה מחזורים בחייו של כל אחד מאיתנו ולכולנו היה ברור שזה מצב נכון יותר, אם רק היינו משנים את אופן החשיבה שלנו ולצאת מהמקובעות, אם רק המסר היה שזה יותר נורמאלי מאשר להתחתן פעם אחת לכל החיים, אם רק לא היו מלמדים אותנו לפחד. אם רק היינו יותר אותנטיים עם עצמנו, כולנו, אם רק היינו מקשיבים לרחשי הבטן, שהיא כל כך חכמה ויודעת יותר ממה שהשכל יכול להבין. אני אמנם עדיין נשואה "טוב" ביחס להרבה זוגות אחרים בחרתי בחיים, בחרתי להתגבר על הפחדים המשעבדים את רובם, בחרתי להתמודד מול כל הסיכונים, שלהם אני מודעת, בחרתי במחשבה החיובית שאני כן אמצא רק עוד אדם אחד שיחשוב כמוני, לא צריכה יותר.

 

[seeyou]

רשיון נהיגה זמני!../images/Emo73.gif

נכון,המסגרת "חונקת" את הפרט! חייבים לחשוב אחרת! להתחתן פעם אחת לכל החיים???? אפשר לאמץ את שיטת משרד התחבורה!!! נשואים לשנתיים!!תקופת המבחן!! בפרק הזמן הזה לא לעשות ילדים!!!ללכת פעם בשבוע ליועצים משפחה-מין...חיים במשותף...גידול(עתידי) של ילדים...התמודדות עם תנאי "לחץ" במשפחה לאחר שנתיים ,עוברים "טסט" ומקבלים רשיון ל-5 שנים ! ברשיון יהיו "תנאי" הזוגיות המתאימים לתקופה מודרנית,כולל "עסקת" מאהב-פילגש,....תשלומים לפירוק מוקדם(קנסות)...הכול ידוע מראש!!

 

[אושו זן טארוט]

זוגיות זה פאסה

רמזורית - כל מה שאמרת זה אמת

 

[אמא של בנות]

אולי כדאי לדאוג שהפרורים יהיו

גדולים ויונחו על השולחן?? לנסות למרות ההרגל והשגרה לגוון ולשפר את הזוגיות?? יש דברים שאפשר לעשות, לא חבל ללקט רק פרורים?? בסוף גם כואב הגב וגם לא שבעים...

 

[yosi43210]

על מה את מדברת בכלל?

לא ככה. בכלל לא ככה. יש קשיים. יש משברים. אני האחרון שאכחיש זאת. אבל.. כשאני מסתכל בפניה של האישה שאתי (כבר יותר מ-23 שנה) אני נעטף בתחושת חמימות רכה ומלטפת של ההיכרות עם כל קמט בפניה. זה עושה אותה יפה בעיני מכל מלכת יופי. אני מביט בעיניה ורואה עומק ונשמה שאין בכל "חתיכה" צעירה שעוברת מולי ברחוב או אפילו עובדת איתי באותו אולם. אני מודה שיש נשואים/נשואות ש "ממשיכים למות במסווה של חיים" - אלו הן הנשים המוכות פיזית ו/או נפשית, שבוחרות לא לברוח - ולפעמים גם גברים מוכים (לרוב נפשית, לא פיזית). אבל אני מאמין שאין זה הרוב. את צודקת - בחוץ לא מחכה אף נסיך. אבל זה בגלל חוכמתך, לא בגלל שאת "ממשיכה למות במסווה של חיים". את יודעת ומכירה היטב את התחושות שתיארתי למעלה. אמון מוחלט באדם הכל כך מוכר שבחר לחלוק איתך את חייך. את צודקת - "ברגע שזה נכנס לשגרה ולחובות וילדים, הכל נשחק ונעלם", אבל משהו אחר תופס את מקום "ההכל" הזה. המשהו האחר הזה הוא חלק מתהליך ההתבגרות וכן - גם ההזדקנות. זה משהו טוב, משלים וממלא שמכין אותנו לקראת הסוף הבלתי נמנע... שווה לחיות, לא? יוסי

 

[maof]

רמזורית יקרה...........

לפי דעתי את טועה.....ובגדול...... זוגיות כמו כל דבר בחיים צריך לטפח ולהחיות כל פעם מחדש...... השיגרה והמובן מאליו הידיעה שבן/ת הזוג תמיד יהיו כאן בכל מצב ולא משנה מה נעשה.......לפי דעתי זאת טעות הרצון לשמר הרצון להיות יחד כשהוא בא משני אנשים הסיכוי להצלחה גדול ...... היתפשרות על פרורים זו דרך לחיות חיים כפולים....... וכל הזמן לפזול לעבר הדשא של השכן...ולחיות באשליה ןללקט פרורים תנסי למצוא את החוסרים בבית ולתקן אותם וכן אני יודע שלטנגו צריך שני אנשים הכל שאלה של רצון......... מעוף

 

[רמזורית]

לרקוד טנגו לבד

זה מה שקורה לי, ועוד הרבה גברים ונשים אחרים. הבן זוג לא מוכן לרקוד, או מעדיף סלואו צמוד עם מישהי אחרת... מה שמדהים אותי, יש לי כושר ביטוי בכלל לא רע, אבל תמיד בויכוח בינינו אני מוצאת את עצמי ללא מילים... ותמיד את כל הביקורת שיש לי כלפיו, הוא מפנה אלי. בסוף אני אשמה בכל, וצריכה לבנות הכל מחדש.

 

[maof]

הדברים שאת אומרת.......

באים מכאב שנימצא עמוק בפנים חוסר היכולת להגיב יכול להיות גם מחוסר רצון להמשיך וויכוח ומריבה ובמצבים מסוימים יכול להיות הדבר הנכון עדיף במצבים מסוימים להוציא את הרוח מהמפרשים ולמצוא את הזמן הנכון לדבר על דברים כואבים קבלת האשמה על עצמך אני לא חושב שזה דבר נכון גם שדעות חלוקות ואין הסכמה לא אומר הדבר שצד אחד אשם יותר והצד השני הוא הסובל והמקופח הביקורת נובעת לפעמים מחוסר הערכה כלפיך....... אולי מתוך נקודת מוצא של........מה היא כבר יכולה לעשות??? אולי תעמדי על דעתך !!! ואם אתם לא מסוגלים לדבר יחד ..... תיגשו ליועץ/ת לנשואים ואז הדברים כן יבואו על פיתרונם וכן תימצאו את הדרך לדבר........ הבניה צריכה להיות ביחד וברצון משותף...... ואם אין רצון משותף אז המסקנה שחבל על כל יום שעובר..... מעוף

 

[קרן אייל]

צודקת 100 אחוזים ועוד אחוז....

נישואין אינם כבר מה שהיה מקובל לפני 30 ו40 ו50 שנה. שחרור האשה והשליטה שלה על גופה גבה את המחיר של חופש הבחירה. ואם הסטטיסטיקה המקומית מראה על 2 מכל 3 מתגרשים הרי יש סיבה לכך. לא סתם בני זוג עוזבים אחד את השני. רוצים עוד, מאמינים ליותר, לבלתי אפשרי לפעמים אבל התקווה קימת. ראו את הסיסמה שלי למטה.... מדברת בעד עצמה......

 

[seeyou]

צודקת!../images/Emo140.gif

גם אני בדעה "שהמסגרת" חייבת להשתנות... מצד אחד מדברים על אהבה-חופש-שוויון מיני-.... מצד שני "כבלי" המסגרת שהם היו טובים עד לפני כ:50-60 שנה... האם החיים בשיטת קומונות היא עדיפה? או השיטה של תרבות " מוסו" שבטיבט? אד אז.."ממשיכים הלאה, מורידים ציפיות, ונהנים ללקט פירורים קטנים של הנאה ושמחה מפה ושם"