טריניטי האחת
New member
זוגיות במשבר ...
שלום לכולם. אני ובעלי יחד פחות או יותר 12 שנים... (מאז היותי בת 19). נישאנו לפני 6 שנים ויש לנו תינוק בן כשנה וחצי. תקופת ההריון היתה עבורנו תקופת פריחה ושגשוג מבחינת הזוגיות, אם כי גם לפניו ולאורך כל הדרך קיימנו זוגיות טובה ויציבה, עם הרבה כבוד הדדי ואהבה. מאז שנולד ילדנו - העניינים נמצאים מרבית הזמן בירידה תלולה. יש המון מריבות וחילוקי דעות, על מגוון נושאים. דומה כי משהו בכבוד ההדדי - נפגם. משהו מן החמימות - כאילו אבד . אתמול היתה לי יומולדת. את המתנה ממנו - קיבלתי כבר מס' ימים קודם. אבל ביום ההולדת עצמו - כלום ! לא פרח, לא מילה טובה. שום התייחסות. אז הוא שלח לי שיר בפלאפון. ממש וואו !! עבד אתמול עד מאוחר יחסית, כך שגם את ההזמנה למסעדה - ביטלתי. מה אני אגיד לכם, יום ההולדת הכי מחורבן שהיה לי עד היום. אין לי מילים לתאר את תחושת האכזבה והמועקה שאני מסתובבת איתה. כאילו שכל הרע שעובר עלינו כזוג בתקופה האחרונה - הכל עולה. כאילו כבר אין כמעט משהו טוב ביחסים האלה. ואולי באמת אין ! מצד אחד, אני אוהבת את האדם, ביסודו. מעריכה אותו מאוד כאדם . מצד שני, כל כך הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת (לעצמי) - די ! אני לא רוצה להמשיך עוד. אופרטיבית, קשה לי לחשוב על פרידה. יש לי ילד שאני מוכנה לתת את הנשמה כדי שיהיה לו הכי טוב שרק אפשר. ואני יודעת שהכי טוב עבורו זה לחיות גם עם אבא שלו. אני מרגישה שאני נמצאת במבוי סתום. הצעתי טיפול זוגי - הוא לא מעוניין, וגם לא ברור לו מה הצורך בכך בכלל. אני יודעת שאין פתרונות קסם... אבל הרגשתי צורך לשתף אנשים נוספים שיכולים אולי להבין ...
שלום לכולם. אני ובעלי יחד פחות או יותר 12 שנים... (מאז היותי בת 19). נישאנו לפני 6 שנים ויש לנו תינוק בן כשנה וחצי. תקופת ההריון היתה עבורנו תקופת פריחה ושגשוג מבחינת הזוגיות, אם כי גם לפניו ולאורך כל הדרך קיימנו זוגיות טובה ויציבה, עם הרבה כבוד הדדי ואהבה. מאז שנולד ילדנו - העניינים נמצאים מרבית הזמן בירידה תלולה. יש המון מריבות וחילוקי דעות, על מגוון נושאים. דומה כי משהו בכבוד ההדדי - נפגם. משהו מן החמימות - כאילו אבד . אתמול היתה לי יומולדת. את המתנה ממנו - קיבלתי כבר מס' ימים קודם. אבל ביום ההולדת עצמו - כלום ! לא פרח, לא מילה טובה. שום התייחסות. אז הוא שלח לי שיר בפלאפון. ממש וואו !! עבד אתמול עד מאוחר יחסית, כך שגם את ההזמנה למסעדה - ביטלתי. מה אני אגיד לכם, יום ההולדת הכי מחורבן שהיה לי עד היום. אין לי מילים לתאר את תחושת האכזבה והמועקה שאני מסתובבת איתה. כאילו שכל הרע שעובר עלינו כזוג בתקופה האחרונה - הכל עולה. כאילו כבר אין כמעט משהו טוב ביחסים האלה. ואולי באמת אין ! מצד אחד, אני אוהבת את האדם, ביסודו. מעריכה אותו מאוד כאדם . מצד שני, כל כך הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת (לעצמי) - די ! אני לא רוצה להמשיך עוד. אופרטיבית, קשה לי לחשוב על פרידה. יש לי ילד שאני מוכנה לתת את הנשמה כדי שיהיה לו הכי טוב שרק אפשר. ואני יודעת שהכי טוב עבורו זה לחיות גם עם אבא שלו. אני מרגישה שאני נמצאת במבוי סתום. הצעתי טיפול זוגי - הוא לא מעוניין, וגם לא ברור לו מה הצורך בכך בכלל. אני יודעת שאין פתרונות קסם... אבל הרגשתי צורך לשתף אנשים נוספים שיכולים אולי להבין ...