זוגיות במשבר

ונוס4

New member
זוגיות במשבר

אני נמצאת במשבר זוגיות כבר 3 שנים שבמהלכו ניסיתי עם בןזוגי לחיים לצאת מהמצב הקיים... אך הוא בשלו אמרתי לו שהפעם אני לוקחת את עניין הגרושים ברצינות למרות הקושי שצפוי משום שאני לא לבד ,יש לי שני זעטוטים האם אני צריכה לתת עוד צ´אנס,ולהשלים עם המצב הקיים ושהוא לא ישתנה.. או לקחת את הסיכון להתגרש עם כל ההשלכות שכרוכות בכך.. מה שעומד לנגד עיניי הוא טובת הילדים ובאיזה מקום קשה לי להתגרש ממנו כי הוא לבד בעולם.. אני אובדת עצות.. אשמח לקבל תשובות
 
נראה שיש לך 3 ילדים

זאת לפי המשפט האחרון שלך לגבי בן זוגך. ספרי קצת מה רע לך בזוגיות, מה ניסיתם יחד ולמה דוקא גירושים הינם האלטרנטיבה לדעתך.
 

ונוס4

New member
ארחיב קצת..

נראה שאתה צודק.. כי אני לא מרגישה שאני בזוגיות הכל בא מהכיוון שלי, הוא לא יוזם, ולא מנסה להביא לשינוי.. אני מרגישה שהוא חסום ריגשית, לא מראה אהבה לא נותן תשומת לב המצב שלנו כרגע לא קל, הוא איבד את מקום עבודתו ואני עזבתי את מקום עבודתי כי המשבר בזוגיות השפיעה עליי עד שלא הייתי מתפקדת בעבודה.. אני חייבת לציין שהמצב בזוגיות היה גרוע עוד לפני שאיבדנו את מקום עבודתנו. ניסיתי לשקם את היחסים בכל מיני דרכים, שיחות, שינויים אבל שום דבר לא בא מהכיוון שלו.. הוא אפטי למצב למרות שהכל קורס סביבנו. למה הגירושים הם האלטרנטיבה? כי אחרי כל הזמן שלנו ביחד לא נראה לי שהוא ישתנה והפתרון היחיד הוא או לקבל אותו כמו שהוא ולחיות חיים ריקניים ומתסכלים או להתגרש ולקוות שאוכל לפתוח דף חדש בעתיד... תודה על התגובה שלך
 
חיים ריקניים ומתסכלים....

אל תחכי שחייך יתמלאו ויתעוררו רק מצד בן זוגך (כל בן זוג). תיסכול וריקנות צריכים להתמלא על ידיך, לא על ידי מישהו אחר (בן זוג או כל אדם אחר). את תולה את האושר שלך בבן זוגך ומעמידה בפניו רף שאם הוא לא יעבור אותו, את היא זו שתהיי אומללה. זה נראה לך הגיוני? אני לא מתייחס בהכרח לבן זוגך הנוכחי אלא לכל בן זוג שתמצאי את עצמך איתו. את יכולה לקבל את בן זוגך כפי שהוא מבלי שזה ירוקן את חייך מתוכן ועניין. את היא זו שצריכה לצקת את התוכן והעניין לחייך כי את אחראית לאושר שלך, לא אף אדם אחר. (ברור לי שבן זוג מעניין, מאתגר וכייפי מעלה את רמת התוכן והעניין בחיים אבל הוא לא האחראי לקיומם של אלו בחייך אלא את). הקושי הכלכלי והאישי בהיוכם שניכם מחוסרי עבודה כעת הינו ברור ומקשה גם על יציאה מהאפתיות (שמהווה בריחה/הגנה מסויימת מהמצב). יתכן שהרצון שלך להתגרש כעת גם הוא מהווה איזושהי בריחה לאשליה ולא מתבסס על חוסר התאמה ויכולת זוגית אמיתית. תתחילי להתמקד בהעשרת וביציקת תוכן לחייך בכוחות עצמך. כשתרגישי סיפוק מחייך ומעצמך תוכלי גם להתמקד בעניינים כמו עבודה ושיקום הזוגיות (או פירוקה)
 

נתן ז

New member
היגיון חולני

איש המערות כותב: "את תולה את האושר שלך בבן זוגך ומעמידה בפניו רף שאם הוא לא יעבור אותו, את היא זו שתהיי אומללה. זה נראה לך הגיוני?" בואי אשאל את אותה השאלה, רק קצת יותר בספיציפיות: הבה נניח את המצב "הנדיר" שבו את דורשת מבן-זוגך לא לבגוד בך ולא לשכב עם נשים אחרות. בכך ומעמידה בפניו רף שאם הוא לא יעבור אותו, את היא זו שתהיי אומללה. זה נראה לך הגיוני? אל תקשיבי לשטויות של איש המערות. בני אדם נורמלים אמורים להרגיש כאב ו/או כעס כשבן או בת הזוג שלהם לא מספקים את צרכיהם, לפי אלו שהן הבנות מוקדמות (מוצדקות או לא מוצדקות). איזה קישקוש זה לומר ש "את היא זו שצריכה לצקת את התוכן והעניין לחייך כי את אחראית לאושר שלך, לא אף אדם אחר". אם כך, למה ליצור קשר זוגי בכלל? הרי אם את ורק את מסוגלת לעשות את עצמך מאושרת, למה את צריכה מישהו אחר? אבל עובדה היא שכל בני האדם הנורמלים בוחרים חיי זוגיות. יש לי הרגשה שאיש המערות מאוד מאושר בנישואים שלו - ואישתו בדיוק ההיפך מזה. הא? איך האינטואיציה שלי?
 
נתן שלום. כמה מילים אישיות

נראה משום מה שהחלטת להכנס לאיזושהי התנגחות אישית איתי. אולי בגלל שהבעת דעה שחלק מהדעות כאן הינו חארטה ועניתי לך שאתה מוזמן למצוא מקום מתאים יותר אם אתה מעוניין בכך. לי אין עניין בהתנגחות אישית בך. אפשר להתווכח על דעות גם מבלי לבטלן כשטויות או חארטה. היותי מאושר או לא בנישואי והיותה של אשתי מאושרת או לא בהם, אינם מוסיפים או גורעים מערכם של הדברים שאני אומר. מי שאני מגיב לו נבון מספיק כדי לשפוט בעצמו אם דברי מתאימים לו או לא (הדגש הינו על "מתאימים לו"). אם כבר נגעת בי אישית, הרי ברור שלא הייתי מגיע לפורום כמשתתף אם לא היתה לי בעיה ואילולא חיפשתי מסגרת לתמיכה וייעוץ. אני יכול להעיד שהעזתי ליצור כמה שינויים בגישתי לחיים בתקופה בה אני כותב כאן, שינויים שבסך הכל הביאו אותי למקום טוב מזה בו הייתי קודם. כתוצאה מכך אני יכול לבטא את עצמי אחרת בזוגיות וליצור אולי שינוי חיובי בדינמיקה הזוגית שלי. התהליך האישי שלי לא הסתיים עדיין ולכן אני עדיין נמצא כאן. אמרת שעובדה היא שכל האנשים הנורמליים (בהדגשה) בוחרים בזוגיות. אכן נכון. אבל גם אנשים שסובלים ממשבר בזוגיות הינם נורמליים וגם אם יבחרו בפתרונות כאלו ואחרים להקל על עצמם עדיין ישארו נורמליים. גם המתגרשים הינם נורמליים. אתה תוקף האמירה "את היא זו שצריכה לצקת את התוכן והעניין לחייך כי את אחראית לאושר שלך, לא אף אדם אחר". תקפת אמירה דומה גם בהזדמנות קודמת לגבי הודעה אחרת. אני בהחלט עומד מאחורי אמירה זו. זו לא אמירה שאומרת "אל תרגישי כאב" אלא אמירה שמעודדת לקחת אחריות וליטול את היוזמה לידיים גם לנוכח הכאב. אני מחזיר את אותה אמירה אליך, בהמלצה חמה שתבדוק עם עצמך איך אתה יכול ליצור שינוי חיובי בחייך. לא אתפלא אם אתה תוקף את האמירה מפני שקשה לך להתמודד עם מימוש המושג "אחריות אישית". הרי בסך הכל, גם אם תהיה על אי בודד, מעצמך לא תוכל להיפטר. ואחרון חביב: אני מבקש שתקפיד בלשונך ולא תשתלח אישית באנשים תוך ביטול דבריהם או דעתם. אילו היית מתבטא כך כלפי אחר יתכן שהייתי מוחק את ההודעה. מכיוון שמדובר בי אני בוחר להגיב כאן בגלוי, אפילו לא במסר.
 

ונוס4

New member
עבור נתן ז+איש המערות

צרות ודעות יש לכולם. חבריה לא להתנגח יש אמת בכול מילה הניסיון האישי של חיינו מלווה אותנו במודע ולא במודע. אך מכולם השכלתי שכן גם חיי לימדו אותי דברים רבים והדבר שמשפיע על שיקול דעתי כרגע זה הערכים אני רוצה להאמין שעם הזמן הרצון יוביל אותי לדרך הנכונה אני אישית מכירה אנשים שהקריבו את חלומם למען מטרה מסוימת אך האם אני יהיה בניהם?
 

ונוס4

New member
זוגיות במשבר

תודה על תגובתך,אם כי אני חושבת שלתוכן והעניין אני צריכה שותף הרצונות שלי הם רק שלי, כך אני מרגישה. יתכן שהסיפוק בחיי יוביל אותי לפנטזיות שבי הפחד מהלא נודע הוא שמונע ממני להחיות את הרצונות שבי. בנתיים אני חייה לי מיום ליום(השיר של ריטה) ועדיין המחשבות מתרוצצות להן.
 

שחיף

New member
תשובה מנשוי

המתיני עוד מס´ שנים מועט מפני שכעת ילדייך עוד קטנים ויהי לך קשה מאוד במצבך הנוכחי לפרנס אותם בייחוד אם בעלך אינו עובד ולא יהיה לו לשלם לך מזונות. כמו כן מי ירצה ליצור קשר עם אישה גרושה עם תינוקות, אם היו ילדים בני מעל גיל 11 אז לא נורא. חשבי מעט גם עליהם ואל תהיא אנוכית שחושבת רק על עצמך. אני לא אומר שלא תתגרשי אלא חכי עוד זמן עד שתמצאי עבודה וילדייך יהיו יותר גדולים ואז לכולם יהיה קל יותר יחסית למצבך היום.
 
הרשה לי לחלוק עליך

"חשבי מעט גם עליהם ואל תהיא אנוכית שחושבת רק על עצמך" שונאת את התשובה הזאת... כשהילדים רואים ומרגישים את המתח בזוגיות, המריבות וכו´ הילדים גודלים בסביבה לא בריאה, והדברים משפיעים בדרך זו או אחרת עליהם לרעה. לגבי שאר הדברים, זה שיקולים אישיים שלה. ואולי תהיה לה עזרה ממשפחה, חברים, למה להתקע בתוך נישואים שכל ההרגשה שלה מהם הוא תסכול מתמשך שמשפיע עליה לרעה מבחינה נפשית ואולי העתיד אכן טומן משהו אחר, היא צריכה לחשוב על כל העולם סביבה רק לא על עצמה? אמא מתוסכלת=ילדים מתוסכלים=משפחה מתוסכלת אפשר ורצוי לשבור את השרשרת הזאת אם לא על ידי נסיון לשפר את הזוגיות אאז כן גירושים זה בהחלט אופציה.
 
אל תטעי ותחשבי....

שהבן זוג הבא מחכה לך בפינה... אהבה שניה קשה יותר למצוא.... אנחנו הופכות לבררניות מאוד, לא מתפשרות... כל דבר קטן מפריע לנו... בפרט שאנו כבר היינו בסרט הזה... יש לנו ילדים <אין שעון ביולוגי מתקתק>... אם את מחליטה להתגרש, תעשי את זה מהסיבות הנכונות <עד כמה שאפשר> אם בן זוגך במקום להקל - מקשה <זו סיבה נכונה בעיניי> אל תרחמי על מי שצריך לתמוך ולעזור לך <בכל אופן לא מהסיבות הנ"ל> - מי יודע כמה הוא משחק ב"ריגשי" שלך. את הרגשות שלך..... תשמרי לדברים חיוביים.. אהבה..נתינה..חום..ילדים.. ולא לרחמים <מי שאת מרחמת עליו - תתרמי לו כמה שקלים/כמה שעות ותשקיטי את מצפונך>. את צודקת זה לא קל... לא לך.. לא לילדים (חשוב מאוד מאוד לידע את הגננות/מורים ולהעזר בעזרה מקצועית צמודה..) לא מבחינה כלכלית.. האמיני לי שהרבה יותר קל לחיות לבד ובעוני מאשר כביכול "יחד" ובעושר עשי הכל בכדי להיות מאושרת ונאהבת על ידי עצמך.. אז תוכלי לתת מעצמך באהבה לילדים שלך <כשטוב לך - טוב להם> אח"כ... אלוהים גדול.
 
למעלה