זה..

[אופק דגנית]

זה..

כלכך שברירי.. שאני לא ממש יודעת איך לגעת בזה.. אז אני נוגעת בעדינות.. הכי עדין שאני יכולה..

 

[אבי האחד1]

אפשר להרחיב מעט??

הרבה לא ניתן להבין מדברייך....

 

[אופק דגנית]

הנער..

שממתי שהתחיל את שעורי הנהיגה.. כבר מתכנן תוכניות על הרכב.. "אמא..אני אתקין מערכת לאוטו".." אמא..אני אתקן את הפנס הקידמי.." "אמא..ואמא..ואמא...ואמה..בחישוב שלי עוד חודשיים וחצי יש עליי רשיון.." אז נער.. מי אני שאמנע ממך לחלום חלומות..

 

[אופק דגנית]

הנערה..

היפיפיה הפרטית שלי.. מאז שאנחנו צועדות יחד כל ערב.. מתפתחת לה מין חברות כזו... מוצאת את עצמי מספרת לה..קצת מעצמי.. והתשובות שלה.. תמיד משאירות אותי..עם תחושה..שהיא פשוט נולדה לחיים החופשיים..

 

[הולכת לקראת]

איזה כייף

חברות בין אמא לבת זה דבר מדהים ולא תמיד אנחנו שמים לב אבל מתפתחים לנו בבית אנשים מדהימים תהני ממנה

 

[אופק דגנית]

והתקופה הזו..

עם כל ההבראה הכלכלית שלי.. עם כל המגבלות הכספיים עם תביעה מזורגגת שיושבת לי על וריד המחשבה.. אכשהו.. מעבירה גם תחושה שהחורף..יביא איתו לא תשובה אחת..אלה כמה.. ועד כאן..60 שניות..מעולמה.