המנעות
(זה נראה לך הגיוני שכולנו נקום מוקדם בבוקר בשביל להכין את הילדים וללכת לעבודה? כי לקום מוקדם בבוקר, למשל, זה דבר שלפחות שליש מהמבוגרים לא אוהבים). ולגבי המנעות: 'לא אוהבים' זה דבר אחד. המנעות לרוב נגרמת מדברים אחרים: הגורם המרכזי זה קושי חברתי, או פחד מהמסגרת. (ז"א, לא עלינו, ילד שמתעללים בו, ילד מאוד רגיש שנעלב בקלות ואינו מסוגל לספוג התיחסויות מהילדים והמורים, ילד שהמורה נתפסת בעיניו כמאיימת, או ילדים שחווים כשלון גדול אל מול צורך להצליח תמיד או נטיה פרפקציוניסטית). לכן אני חושבת שצריך להפריד בין 'לא אוהבים' לבין נמנעים. להרבה אנשים קשה עם זה שכשהולכים לעבודה צריך כל יום ללכת, וכד', ועדיין רובינו מצליחים להחזיק במקום עבודה. ואנשים שאינם מסוגלים להחזיק במקום עבודה (שהם עצמם עוזבים כל פעם), יש להם, לעיתים קרובות, קושי משלהם. רוב הילדים ש'לא אוהבים' את ביה"ס, עדיין ירצו להגיע לביה"ס בשביל החברה. אגב, אני אישית, אהבתי את ביה"ס. ובכל זאת, היו ימים שלא רציתי ללכת בבוקר, וברחתי מביה"ס .. ובכל זאת, ילד קטן לרוב לא 'בורח', ואם כן זה בהחלט סימן לקושי. לכן, במקרה הזה, לא הייתי כל כך מערבבת בין הדיונים. מלבד העניין שילד עם קושי עשוי כן למצוא פתרון במסגרת אחרת שיותר קשובה לו ולצרכיו. וכן, אני חושבת שיש צורך בדיון אחר בו, אפשר לדון על איך עושים את ה'מוסדות' יותר מסבירי פנים לילדים שלנו. או אם יש אלטרנטיבה אחרת, ואיך היא.
(זה נראה לך הגיוני שכולנו נקום מוקדם בבוקר בשביל להכין את הילדים וללכת לעבודה? כי לקום מוקדם בבוקר, למשל, זה דבר שלפחות שליש מהמבוגרים לא אוהבים). ולגבי המנעות: 'לא אוהבים' זה דבר אחד. המנעות לרוב נגרמת מדברים אחרים: הגורם המרכזי זה קושי חברתי, או פחד מהמסגרת. (ז"א, לא עלינו, ילד שמתעללים בו, ילד מאוד רגיש שנעלב בקלות ואינו מסוגל לספוג התיחסויות מהילדים והמורים, ילד שהמורה נתפסת בעיניו כמאיימת, או ילדים שחווים כשלון גדול אל מול צורך להצליח תמיד או נטיה פרפקציוניסטית). לכן אני חושבת שצריך להפריד בין 'לא אוהבים' לבין נמנעים. להרבה אנשים קשה עם זה שכשהולכים לעבודה צריך כל יום ללכת, וכד', ועדיין רובינו מצליחים להחזיק במקום עבודה. ואנשים שאינם מסוגלים להחזיק במקום עבודה (שהם עצמם עוזבים כל פעם), יש להם, לעיתים קרובות, קושי משלהם. רוב הילדים ש'לא אוהבים' את ביה"ס, עדיין ירצו להגיע לביה"ס בשביל החברה. אגב, אני אישית, אהבתי את ביה"ס. ובכל זאת, היו ימים שלא רציתי ללכת בבוקר, וברחתי מביה"ס .. ובכל זאת, ילד קטן לרוב לא 'בורח', ואם כן זה בהחלט סימן לקושי. לכן, במקרה הזה, לא הייתי כל כך מערבבת בין הדיונים. מלבד העניין שילד עם קושי עשוי כן למצוא פתרון במסגרת אחרת שיותר קשובה לו ולצרכיו. וכן, אני חושבת שיש צורך בדיון אחר בו, אפשר לדון על איך עושים את ה'מוסדות' יותר מסבירי פנים לילדים שלנו. או אם יש אלטרנטיבה אחרת, ואיך היא.