אם מסתכלים על הרמה של נירוונה לאורך כל הזמן בו הם היו קיימים,בליץ´ זה דיסק לא מתאים,וגרוע. בנאדם מתחיל לשמוע את נירוונה בגלל החומר שהתחיל בנוורמיינד, לא בגלל בליץ´, וברגע שהוא שומע את בליץ´,הוא לא יודע מאיפה זה נפל עליו.
אני שמעתי קודם כל נוורמינד ואחרי זה בליץ´,ולדעתי בליץ´ יותר טוב מנוורמינד. שאני מדבר על סאונד אני לא מתכוון לאיכות והכל (וכן,ידעתי שהוא הופק בסכום קטן מאד) אני מתכוון למוזיקה,שהיא שונה מהמוזיקה הרגילה של נירוונה,זה משהו אחר
החלפת סגנון (ותסכים איתי שזאת באמת הייתה החלפת סיגנון) הייתה החלטה טובה. ועובדה שהם לא חזרו ל"איכות" שאיפיינה אותם בבליץ´. אחרי נוורמיינד הם לא שינו סגנון,כי הם ראו שהוא יצא מושלם. בכל אופן,זאת רק דעתי...
סוריי-לא מצאתי משהו נורמלי יותר לכתוב בנושא. בליץ´ מבחינת הסאונד שלו באמת שונה מהאחרים. אבל גם IN UTRO שונה מ נוורמיינד. ואם נתחשב בעובדה שבליץ´ זה הדיסק הראשון שלהם בתקציב של 500 דולר ובלי דייב הוא דיסק טוב. בהתחלה נורא אהבתי אותו, היום קצת פחות. GIIIVE ME BECK MY ALCOHOL!
סגנון, רק איכות ההפקה השתנתה, אם תקשיב טוב תשים לב שמה שהשתנה בעיקר זה איכות הסאונד ואיך שהוא עוצב, למשל כשהכפילו את הקול של קורט ועוד כל מיני דברים כאלה, זאת הסיבה שהכל שונה
אולי זה גם בגלל ההקלטה,אבל כל הסגנון של הנגינה היה שונה... בכל דיסק אני חושב שנירוונה קצת התקדמו מבחינת הסאונד שלהם. בבליץ´ הנגינה הייתה יותר כבדה,בעקבות ההשפעה מאותה תקופה, בנוורמינד הם התחילו להיות מושפעים יותר מהפאנק והגיטרות נהיו יותר חורקות ומהירות,ובאין יוטרו הם כבר לקחו הכל הכי קיצוני והגיטרות הפכו להיות עוד יותר חורקות ו"מלוכלכות" .ככה לפחות אני רואה את זה.