זה קרה שוב..
או יותר נכון - כמעט.. אני לא מבינה!!! אלוהים למה?! מה, אני מזמינה את זה?!
כן כן.. כמעט קרה שוב.. ככה זה ידידים.. למרות שאתה אומר את המילה הכי חזקה בעולם - לא - בשבילהם זה עוד סתם מילה בלקסיקון.. אבל כנראה שבלקסיקון שלהם המילה לא נמצאת שם.. עם ידידים כאלה מי צריך אויבים?? הייתי בהלם.. שזה קרה עוד הפעם ואני לא מבינה למה אתם בטח חושבים שאני.. אני.. לא יודעת איך לתאר.. ``מזמינה את זה`` ``מוכרת את עצמי`` ידעתי.. בטח כולם חושבים את ככה.. אבל אני חושבת שפשוט יש לי משהו מבפנים שלא עוזב.. משהו שכל פעם תופס אותי מחדש.. זה קרה לפני שנה וחצי וזה קרה גם לפני יומיים.. ביום שבת.. את הלילה הזה אני לא אשכח.. קפאתי.. ורק מילמלתי שוב ושוב לא.. לא.. ושוב פעם לא.. וכמובן, זה לא עזר. מזל שזה לא הדרדר.. לפחות על זה אני יכולה להודות לאלוהים.. רגע, בעצם על מה אני מדברת? אלוהים?! נראה לי שכבר הפסקתי להאמין בו.. הדבר היחידי שעוד נתן לי תחושה להאחז בו חזק.. הדבר שקשר אותי למציאות הקשה שאני חייה בה.. הוא אלוהים.. למרות שהוא דמות בלתי נתפסת וניתנת לתיאור על פי מחשבותיו של כל איש.. גם אותו.. איבדתי. כן! גם אותו! אותו ואת התקווה, האמונה.. והנפש איבדתי את עצמי אני נגררת לעולם שכולו תועבה.. מחוללת אני נפשי מחוללת לא יכולה להסתכל על עצמי במראה.. חושבת מה עובר בראש לאותם אנשים.. לא מצליחה להבין נסיכת הפורום כבר לא אהיה.. גם לא הייתי.. טמאה אין לי מילים פשוט טמאה
מצטערת שאכזבתי.. שוב
או יותר נכון - כמעט.. אני לא מבינה!!! אלוהים למה?! מה, אני מזמינה את זה?!