זה קורה שוב

[הבלש חסר הבית]

אז זהו, שלא

בתור העיר הנצחית, טאנלורן נשארת כל הזמן. גם טאלב קארנה ניסה לתקוף אותה (בעזרת אנשי הלטאה מפיו, אותם זימן באמצעות אביזר של העם האבוד שמצא אי שם ביער טרוס), וגם נארג'אן אל הקבצנים תקף אותה בעזרת תושבי נאדסוקור (עיר הקבצנים), ובשני המקרים היה מדובר במתיחה של המאזן הקוסמי עד לקצה גבול המותר, ושניהם נכשלו. כשסוף העולם הגיע, טאנלורן הייתה המקום היחיד שנשאר והמשיך למחזור הזמן הבא - עם ברוט מלאמשאר עומד בכניסה ומחזיק גרזן ביד אחת ואלה בשניה, כדי להכניס ניצולים ולגרש תורפים.

 

[l o r e]

אז זהו שכן

אמנם העיר שורדת לנצח, אבל הלוחמים שמגנים עליה לא תמיד נשארים חיים אחרי ההגנה הזו. קרא את תיאורי הקרבות השונים שוב. על שני הקרבות אחראי טלב קארנה, ובשניהם זומנו יצורי תוהו, שחיסלו רבים ממגני העיר. בשתי הפעמים אלריק הציל את העיר. כנגד הקבצנים ע"י זימון אויביהם של הלוחמות שזימן קארנה, ובפעם השנייה ע"י הבאת הציוד הדרוש מהמגדל הנעלם, כדי לגרש את הלוחמים המוזרים שקארנה הביא מעולם אחר.

 

[הבלש חסר הבית]

לא הבנת אותי

חבר'ה מטאנלורן בהחלט נהרגים פה ושם, אבל ב*סוף העולם* כולם מתו - חוץ ממי שמצא את טאנלורן ונמצא בה בעת חורבן העולם, וזכה לשרוד ולהגיע למחזור הזמן הבא.

 

[l o r e]

הבנתיך

אכן הסאגה של הוקמון מסתיימת בכך שהוא מגיע בסוף העולם אל טאנלורן, שם מתאחדים כל האספקטים של הגיבורים הנצחיים עם כל האספקטים של האהובות וכמובן של המלווים. קורע לב ממש קראת גם את הספר הראשון של הסאגה "The Eternal Champion"?

 

[הבלש חסר הבית]

יצא לי לקרוא רק חלק מהם

חלקים נכבדים מהסאגה של אלריק, וקצת מכורום. אישית, אני לא מת על הכתיבה של מורקוק - יש לו רעיונות מעולים, אבל הוא מתעצל לממש אותם, כמדומה.

 

[l o r e]

בעייתי איתו היא...

שהוא בדרך כלל נסחף לרמות כאלה, שהגיבור צריך עזרה חיצונית די רצינית כדי לצאת מהם. האמת שהסדרות הכי טובות שלו הן אלה שיש בהן הכי פחות קסם, כמו הטרילוגיה השנייה של קורום, הוקמון ו-The Dancers at the End of Time, שמספר על האנשים הכל יכולים שחיים בסוף הזמנים, ועל הימים שבאו אח"כ.

 

[הבלש חסר הבית]

התחושה שלי

תמיד כשיוצא לי לקרוא משהו של מורקוק, יש לי את ההרגשה שבאמצע הכתיבה צפרו לו החבר'ה מלמטה כדי שיבוא לראות משחק, והוא נאלץ לסיים מהר.

 

[l o r e]

זו בעיה של רוב כותבי הפנטזיה הכבדה

הם מסתבכים כל כך בעלילה של עצמם, שכשמגיע סוף הסיפור הם נאלצים לזנק עם פיתרון קסם. זה לא תמיד ככה אצלו, אבל בהחלט במקרה של אלריק, יש לא מעט סיפורים קצרים שהחברה לא רק צפרו אלא גם עלו לדפוק בדלת.

 

[הבלש חסר הבית]

לא רק הפנטזיה הייתה כבדה

אל תשכח שסיפורי אלריק התחילו בשנות השישים, בהן גם סמי ההזייה היו כבדים מאוד - זה יכול להסביר כל מיני דברים.

 

[The Evil Rabbit]

[אנחה]

שוב מקרה קיצוני של אנשים קיצוניים שפוגע בתדמית של כלל שחקני התפקידים.

 

[panters]

אבל זה קורה בכל תחום

לא צריך להרגיש נחיתות או עליונות בגלל זה בכל תחום כמעט יש איזשהו מקרה קיצוני לכאן או לכאן שמעודד או הורס את אותו התחום... הנה זה המקרה הקיצוני (שלא קשור בכלל למשחקי תפקידים אלא לטמטום של אנשים) שהורס לנו

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

מי היה שאמר..

אין כזה דבר פרסום שלילי ? תדמית שלילית ? תדמית חיובית ? מעטים האנשים שבכלל יודעים במה מדובר , אם זה לפחות יעורר סקרנות כלשהי אז יצאנו נשכרים. מעבר לערך הברירה הטבעית שבמקרה הנל. (כמובן שאני לא מדבר על ההורים , מותם הוא טרגי ומצער עד מאד).

 

[L e s t a t]

היו משחקי שח שהסתיימו ככה

 

[JuffoWup]

כן, רבות היו הדקירות במועדון

השח באשקלון, אני זוכר את האימה שחבר המועדון היו מטילים על ספורטאי בית ספרנו, במיוחד הכדורגלנים!

 

[הבלש חסר הבית]

שח היה משחק מסוכן

בהודו למשל נהגו להמר על פרקים באצבעות, והמשחק נאסר על ידי הכנסייה בתקופה מסוימת. עוד על שח, אצל הסנרק: משחק המלכים

 

[רמץ]

המממ... כפילות ההודעות בפורומים...

עכשיו אני מרגיש כאילו נטשתי את הפורום של תפוז לטובת העמותה... אני לא יכול לחזור על כל הודעה פעמיים Damn it! חייב להיות לזה פתרון!

 

[l o r e]

שים לינק

 

[DDN]

אבל באמת נטשת את תפוז לטובת העמותה

בוגד שפל מוטאנט קומוניסט אוהב כחול!