זה עתה נחתנו
לאחר המעמד הרוחני הנשגב של קבלת התורה. מעמד מלא באורות וקולות. מעמד מרגש של 'נעשה ונשמע'. ככה, בכל ההתרגשות וההמולה, מתחילה הפרשה לספר לנו על מצוות נוספות שקיבלנו בהר סיני, מעבר לעשרת הדברות. ומהי המצווה הראשונה? עבד עברי- "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם וגו´" מילא היה פותח במצוות יותר רוחניות כגון מצוות האמונה בבורא עולם, תפילין, מזוזה, נטיעת עצים בארץ - "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ" ועוד. אבל דווקא במצוות עבד עברי? מי בכלל רוצה להיזכר במילה עבד? אומרים חכמים שהקשר הישיר הוא שאחת מעשרת הדברות היא "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"- המשמעות הישירה היא, שיש רק אדון אחד לעולם, ואילו לאותו עבד שנמכר ישנם שני אדונים, הקב"ה ואדונו. אך השאלה עדיין נשאלת. אבל למה דווקא בעבד? כשאנחנו שומעים "עבד". מהי הקונוטציה הראשונית המתעוררת בנו? שיעבוד, עבודות כפיה, קולר בצוואר. אך בתורה, המשמעות של "עבד" מקבלת דימוי שונה לחלוטין. אמרו חז"ל: "מי שקנה עבד - קנה אדון לעצמו". אסור לרדות בו בפרך. יש רק כרית אחת? רק מיטה אחת? – היא של העבד. לעבד יש אישה וילדים? העבד – נמכר, אשתו וילדיו - בני חורין וחובה על האדון לזון אותם! אסור לשעבד את העבד בעבודות רס"ר ללא תכלית וללא זמן קצוב, אסור להעבידו בעבודות בזויות, אסור להעסיקו בעבודות מקצועיות בציבור (כגון להיות ספר לרבים), יש לו שעות עבודה ומנוחה. רגע, אז למה שאדם יקנה עבד? ולא רק, מדוע שאדם יכניס לביתו אדם שגנב? {שהרי בשל כך נמכר} נעצור רגע ונתבונן איך הפך אדם להיות לעבד. אדם גנב. הוא נתפס. עליו להשיב את הגניבה. ו....אין לו. מה עושה בית הדין? מוכר אותו להיות עבד. מדוע גנב האדם? כי אין לו! המצב הכלכלי הביא אותו עד פת לחם, עד גניבה. מי "אשם" בכך שהגנב גנב? ברור שנוכל לומר שאותו אדם עצמו. ברור שיש לו אחריות למעשיו- אין לך? תבקש סיוע. תרמוז. אבל, גם מהחברה בה הוא חי לא נחסכת לקיחת האחריות. היכן הייתם? למה לא שמתם לב? חברה של בני אדם שלא דואגת לחלשים! שנותנת להם להגיע למצב כזה! אם כך - מדוע לקנות אותו? כי מעבר ללקיחת אחריות, קניית העבד היא מעשה של חסד! הפרשה פותחת בחסד היהודי האמיתי, בסיפור "עבד עברי". על אף שקיימת חברה בה יהודי יכול להגיע לפת לחם עד כדי גניבה, בכל זאת, ישראל, רחמנים בני רחמנים, גומלי חסדים– לוקחים את אותו אדם לביתם למציאות לא פשוטה של "קנה עבד - קנה אדון לעצמו". מציאות של דאגה לזולת בתוך הבית. שנזכה לחיות בחברה מתוקנת בה מראש נסייע זה לזה בכל דרך!
לאחר המעמד הרוחני הנשגב של קבלת התורה. מעמד מלא באורות וקולות. מעמד מרגש של 'נעשה ונשמע'. ככה, בכל ההתרגשות וההמולה, מתחילה הפרשה לספר לנו על מצוות נוספות שקיבלנו בהר סיני, מעבר לעשרת הדברות. ומהי המצווה הראשונה? עבד עברי- "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם וגו´" מילא היה פותח במצוות יותר רוחניות כגון מצוות האמונה בבורא עולם, תפילין, מזוזה, נטיעת עצים בארץ - "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ" ועוד. אבל דווקא במצוות עבד עברי? מי בכלל רוצה להיזכר במילה עבד? אומרים חכמים שהקשר הישיר הוא שאחת מעשרת הדברות היא "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"- המשמעות הישירה היא, שיש רק אדון אחד לעולם, ואילו לאותו עבד שנמכר ישנם שני אדונים, הקב"ה ואדונו. אך השאלה עדיין נשאלת. אבל למה דווקא בעבד? כשאנחנו שומעים "עבד". מהי הקונוטציה הראשונית המתעוררת בנו? שיעבוד, עבודות כפיה, קולר בצוואר. אך בתורה, המשמעות של "עבד" מקבלת דימוי שונה לחלוטין. אמרו חז"ל: "מי שקנה עבד - קנה אדון לעצמו". אסור לרדות בו בפרך. יש רק כרית אחת? רק מיטה אחת? – היא של העבד. לעבד יש אישה וילדים? העבד – נמכר, אשתו וילדיו - בני חורין וחובה על האדון לזון אותם! אסור לשעבד את העבד בעבודות רס"ר ללא תכלית וללא זמן קצוב, אסור להעבידו בעבודות בזויות, אסור להעסיקו בעבודות מקצועיות בציבור (כגון להיות ספר לרבים), יש לו שעות עבודה ומנוחה. רגע, אז למה שאדם יקנה עבד? ולא רק, מדוע שאדם יכניס לביתו אדם שגנב? {שהרי בשל כך נמכר} נעצור רגע ונתבונן איך הפך אדם להיות לעבד. אדם גנב. הוא נתפס. עליו להשיב את הגניבה. ו....אין לו. מה עושה בית הדין? מוכר אותו להיות עבד. מדוע גנב האדם? כי אין לו! המצב הכלכלי הביא אותו עד פת לחם, עד גניבה. מי "אשם" בכך שהגנב גנב? ברור שנוכל לומר שאותו אדם עצמו. ברור שיש לו אחריות למעשיו- אין לך? תבקש סיוע. תרמוז. אבל, גם מהחברה בה הוא חי לא נחסכת לקיחת האחריות. היכן הייתם? למה לא שמתם לב? חברה של בני אדם שלא דואגת לחלשים! שנותנת להם להגיע למצב כזה! אם כך - מדוע לקנות אותו? כי מעבר ללקיחת אחריות, קניית העבד היא מעשה של חסד! הפרשה פותחת בחסד היהודי האמיתי, בסיפור "עבד עברי". על אף שקיימת חברה בה יהודי יכול להגיע לפת לחם עד כדי גניבה, בכל זאת, ישראל, רחמנים בני רחמנים, גומלי חסדים– לוקחים את אותו אדם לביתם למציאות לא פשוטה של "קנה עבד - קנה אדון לעצמו". מציאות של דאגה לזולת בתוך הבית. שנזכה לחיות בחברה מתוקנת בה מראש נסייע זה לזה בכל דרך!