זה עוד שם..
- פותח הנושא חיפוש ית
- פורסם בתאריך
העבר לא מטריד אותך
העבר מת ואת חיה. הוא לא יכול להטריד אותך יותר מסבא של סבא שלך ז"ל. את חיה וקיימת בהווה , בהווה הזה , הנוכחי. וכאן את מוצאת עצמך מוטרדת , בגלל מה שנראה לך כמו העבר. אבל זה אינו העבר זה ההווה , המצוקה שלך לא קשורה למה שהיה אלא למה שמתרחש. תעצרי רגע ותחשבי אילו באמת היית עכשיו בשפיץ , נוסקת מול הכוכבים. האם היה משהו שיכול היה להטריד אותך? אני לא יכול להמשיך כרגע את קו המחשבה הזה כי אני מת מעייפות. אבל מה חסר לך היום שאת בורחת אל הזכרונות הללו? דרול
העבר מת ואת חיה. הוא לא יכול להטריד אותך יותר מסבא של סבא שלך ז"ל. את חיה וקיימת בהווה , בהווה הזה , הנוכחי. וכאן את מוצאת עצמך מוטרדת , בגלל מה שנראה לך כמו העבר. אבל זה אינו העבר זה ההווה , המצוקה שלך לא קשורה למה שהיה אלא למה שמתרחש. תעצרי רגע ותחשבי אילו באמת היית עכשיו בשפיץ , נוסקת מול הכוכבים. האם היה משהו שיכול היה להטריד אותך? אני לא יכול להמשיך כרגע את קו המחשבה הזה כי אני מת מעייפות. אבל מה חסר לך היום שאת בורחת אל הזכרונות הללו? דרול
ושוב נשאלת השאלה...
איך בדיוק אמורים לחזור לשם? ואיך אפשר לתקן את מה שכבר היה? לא עדיף פשוט להשלים עם החיים ולהמשיך הלאה? לקבל את זה שלא הכל מושלם בחיים ולא הכל הולך לפי התוכניות שלנו...הרי זה בסך הכל פער בין מה שאנחנו רוצים לבין החיים כמו שהם. זאת לא סתם תאוריה או דיבורים ריקים, אלא זה באמת ככה. קרו לי בחיים מספיק דברים "לא טובים", שחלקם רודפים אותי עד היום. אז אני לא מאושר 24 שעות ביממה...אני לא בודהה, אני לא מואר וגם סביר להניח שאני אף פעם לא אהיה. אני פשוט מקבל את זה שלא הכל מושלם, ועושה מה שאני יכול לעשות במסגרת המגבלות שלי. בלי חזרות ובלי תיקונים, ועם הרבה חרטות לאורך הדרך. לפעמים אנחנו שוכחים שאנחנו רק אנושיים, ומי שמרוצה מעצמו ומכל דבר שהוא עשה אי פעם, הוא זה שלא אנושי בעיני. אייל
איך בדיוק אמורים לחזור לשם? ואיך אפשר לתקן את מה שכבר היה? לא עדיף פשוט להשלים עם החיים ולהמשיך הלאה? לקבל את זה שלא הכל מושלם בחיים ולא הכל הולך לפי התוכניות שלנו...הרי זה בסך הכל פער בין מה שאנחנו רוצים לבין החיים כמו שהם. זאת לא סתם תאוריה או דיבורים ריקים, אלא זה באמת ככה. קרו לי בחיים מספיק דברים "לא טובים", שחלקם רודפים אותי עד היום. אז אני לא מאושר 24 שעות ביממה...אני לא בודהה, אני לא מואר וגם סביר להניח שאני אף פעם לא אהיה. אני פשוט מקבל את זה שלא הכל מושלם, ועושה מה שאני יכול לעשות במסגרת המגבלות שלי. בלי חזרות ובלי תיקונים, ועם הרבה חרטות לאורך הדרך. לפעמים אנחנו שוכחים שאנחנו רק אנושיים, ומי שמרוצה מעצמו ומכל דבר שהוא עשה אי פעם, הוא זה שלא אנושי בעיני. אייל
חיפושית
דבר שנפטר ובא אל סיומו לא חוזר יותר, אלא אם כן זה חזון העצמות הייבשות שההווה שלך מפיח בהן חיים כי גם כשיש מסיבה של עצמות נוקשות בסביבה יש חיים ותחושה של קצב ושל סמבה ותחושת החיים מעבר לאדישות והקיפאון והרגילות היא עדיין הנחשקת ביותר. עונג הוא חיים וכאב מתמשך הבא לידי ביטוי בסבל הוא חיים. וכאשר אין לאדם דבר לענות בו צצים ועולים העינויים ממעמקים. וההיפך הוא הנכון,כדי לא להתמודד האדם נתון בחייו במסגרות המשחקים. המרגיעים אותו כמו אופיום להמונים אך מצד שני פוגעים ומשתקים. שאלי את עצמך אם בכלל יש לעניין פיתרון שאיננו אשלייה. עני על כך בכנות. לעיתים מצבי חיים הם כמו פארדוקס,אין להם פיתרון. בכל אופן לא פיתרון זמין משום שחסר לנו מידע והבנה. מסוכסכים כמו קשר גורדי,בלתי ניתנים להתרה ודברים עולים וצצים מהעבר מצד אחד,כאשר לא הצלחת לאזן אותם בהווה מצד אחר. וכאשר הקיום בהווה יחד עם האנרגיות שלו שוקע,העבר עולה עם האנרגיות שלו על מנת ליצור חיים מחומר מת.הזיכרון. ואם את רוצה משל אחר,ראי זאת כך,את משחקת במשחק משוך בחבל עם העבר שלך. כאשר את נעשית יותר חלשה לפרקים,הוא נעשה יותר חזק ואו אז המשמעות שנראה היה לך שהצלחת להעניק לחיים נמשכת באכזריות אחורה אל נקודה שנדמה היה לך שכבר עברת אותה ממזמן. אבל זאת היא אשלייה.זהו משחק החיים שממנו מנסים להיחלץ בני האדם. לעיתים מה שצריך זאת בסך הכל הכרה שעניין מסויים הוא מעוות שלא יוכל לתקון.הוא יצוץ ויעלה שוב ושוב והדבר היחיד שאולי ישתנה זה רק העוצמה שיש לו על נפשנו. על גבי עורינו יש ערב רב של ייצורים שאיננו יכולים לראות אולם אנו נגעלים דווקא מהזבוב שאינו הגרוע והמסוכן שבהם. איננו יכולים להעלים את הזבובים,אולם אנו יכולים ליצור סביבה שאליה יש סבירות גבוהה שהם לא יגיעו. אבל הזיכרון על הזבובים של העבר מפריע לנו כאשר אנו רואים רק זבוב אחד מסכן בהווה.הזבוב הזה עובר טרנספורמציה למפלצת בעלת אלף ראשים והוא מענה אותנו הרבה יותר מעבר למה שהוא מסוגל בכלל כשאנו לא נותנים בידיו את הכלים לעינוי. את יכולה ,כמובן,לזכות בהארה ואו אז הוא יאבד כל חשיבות ויפסיק להתקיים לחלוטין מרגע שאת תפסיקי להתקיים. לא תצטרכי עוד להתיר שום דבר ולא לדפוק מסמר ולא את הראש בקיר. דוגמאות לעניינים שצצים בחיי האנשים שוב ושוב: מיסים ממשלתיים. מיסים עירוניים. אוברדראפט. כותרות העיתונים החדשות בטלוויזיה. החדשות ברדיו. תלוש משכורת שאף פעם איננו מספיק באמת. הדאגה לעתיד.הדאגה להווה.הדאגה לילדים.הדאגה להמשכיות. האמירה של אלה שיש להם שבקרוב תהיינה גזירות חדשות ועלינו להסתפק במועט בעוד הם מחשקים לעצמם את המרובה. הדאגה של אלה שיש להם שיהיה להם יותר. הדאגה של אלה שיש להם שלא יהיה להם יותר. הקנאה באלה שאנו סבורים שיש להם.בחינה מתמדת של הדשא של השכן. הרחמים על אלה שאין להם. מעגל העוני. הפשע. השנאה. הטינה. התיעוב. האכזריות. הטירוף. הלאומיות והפטריוטיות. דיבורים בעלמא של שלום שלום וחן חן. צביעות. אנשים שעוקפים אותך מימין ואחר כך את האחר משמאל ועושים סללומים על הכביש.(זה באמת לא אשמתם שיש להם קארמה רעה) תאונות דרכים. בתי חולים. בתי קברות. שפעת. מרשמים לאקאמול. קרבות נצחיים למען השלום שלא בא וקרבנות למען השלום ברבבה. פוליטיקה בגרוש ופילוסופיה בגרוש. תנאים של אהבה ותנאים של חיבה. ציניות אכזרית של אלה השולטים בחיינו ומחלטים עבורינו מה טוב ומה רע. הדמוקרטיה לכאורה.חופש הבחירה של העבדים. האידאולוגיות. המלחמה למען העובדים. השביתות במשק. התור בבנק,התור בדואר,התור לרופא,התור בשדה התעופה. התור בכל מקום שבו יש תור. וקול התור שנשמע או לא נשמע לפרקים בעולם. האנשים שעוקפים אותך בתור. הצורך שלך לעקוף אנשים אחרים. השרב הקשה בקיץ והקור בחורף. העלים המבוהלים בסתיו. המחיר של חופש בארץ לעומת חופש בחול. החשבון שמוגש לנו על כל דבר שאנו קונים. היד הרועדת קלות לקחת את החשבון. המזגן שמתקלקל בדיוק בשיאו של החום. פקקי תנועה שאין להם סוף ואין להם התחלה. השעון המעורר. ההרגשה שאין מספיק זמן. התפשרות מתמדת על מה שיש מבלי לראות אף פעם מה שיש. הרגשה מתמדת שבעצם אין ואולי בעצם יש.יש או אין . אין או יש. לא לדעת איפה קבור הכלב. אנשים שלא מבינים אותנו ואנו לא מבינים אותם . אנשים שלא רוצים להבין אותנו ואנו לא רוצים להבין אותם. חוסר הבנה מובנית בין אנשים המובילה לתוצאות לא נעימות ומרגיזות. אנשים המרגיזים אנשים אחרים בגלל שאין הם יודעים כיצד להתמודד על סבלם. שנאה בין לאומים המובילה לרצח תינוקות. הוויכוח על ארץ ישראל השלמה וירושליים בירת ישראל הנצחית. הוויכוח על גבולות בטוחים. מטיפי המוסר ורואי השחורות והמתקשרים ושאר נביאי השקר מדור ודור. השקר. הניצול. עיוות הצדק. השאיפה לצדק. אי הידיעה מהו צדק. הצורך לעשות את הדבר הנכון. לחשוב באופן רציונלי ולזכות בביטחון ללכת על שני רגלינו ולא באמצעות הליכון. אך גם הצורך לחוות באופן ישיר ולהרגיש הטעות. הציפיות. האכזבה שלא נמלט ממנה איש. הספרים הרוחניים שמוכרים אשליות למכורים . נחישות ותעוזה אל מול נירפות והיסוסים. הרצון להספיק הכל בחיים ולהשלים פערים. הכמיהה למזלות ולאלוהות ולמעשי הניסים. למנהיגים חזקים,רבנים,שרלטנים ולוחשי לחשים. וכמובן,הדבר הכי שולי,הצורך באהבה ומערכות יחסים. ומערכות יחסים שעלו על שרטון. הפחד רב התכסיסים. כל סוג של פחד וגם פחד שאין לו שם ודמות. וגם הצורך הנואש להוכיח שיש משמעות. והייאוש הגדול כאשר מתברר אולי שבעצם אין. ואחרונה חביבה,התקווה, שהיא הומה בלב בלהבה תמידית וזהובה. ואולי לבסוף קצת שקט ואולי קצת שלווה. שלווה הצופנת את כל האמת הנצחית בחובה. ואו אז גם השתיקה ואי הרצון לדבר בנקודה שבה אין יותר גבולות, והכל חולף עובר, מאוזן כמו משקלות ולכן אין כל צורך בסידורי הביטחון דבר לא נע ולא זע הנצח על מכונו ייכון.
מוטי.
דבר שנפטר ובא אל סיומו לא חוזר יותר, אלא אם כן זה חזון העצמות הייבשות שההווה שלך מפיח בהן חיים כי גם כשיש מסיבה של עצמות נוקשות בסביבה יש חיים ותחושה של קצב ושל סמבה ותחושת החיים מעבר לאדישות והקיפאון והרגילות היא עדיין הנחשקת ביותר. עונג הוא חיים וכאב מתמשך הבא לידי ביטוי בסבל הוא חיים. וכאשר אין לאדם דבר לענות בו צצים ועולים העינויים ממעמקים. וההיפך הוא הנכון,כדי לא להתמודד האדם נתון בחייו במסגרות המשחקים. המרגיעים אותו כמו אופיום להמונים אך מצד שני פוגעים ומשתקים. שאלי את עצמך אם בכלל יש לעניין פיתרון שאיננו אשלייה. עני על כך בכנות. לעיתים מצבי חיים הם כמו פארדוקס,אין להם פיתרון. בכל אופן לא פיתרון זמין משום שחסר לנו מידע והבנה. מסוכסכים כמו קשר גורדי,בלתי ניתנים להתרה ודברים עולים וצצים מהעבר מצד אחד,כאשר לא הצלחת לאזן אותם בהווה מצד אחר. וכאשר הקיום בהווה יחד עם האנרגיות שלו שוקע,העבר עולה עם האנרגיות שלו על מנת ליצור חיים מחומר מת.הזיכרון. ואם את רוצה משל אחר,ראי זאת כך,את משחקת במשחק משוך בחבל עם העבר שלך. כאשר את נעשית יותר חלשה לפרקים,הוא נעשה יותר חזק ואו אז המשמעות שנראה היה לך שהצלחת להעניק לחיים נמשכת באכזריות אחורה אל נקודה שנדמה היה לך שכבר עברת אותה ממזמן. אבל זאת היא אשלייה.זהו משחק החיים שממנו מנסים להיחלץ בני האדם. לעיתים מה שצריך זאת בסך הכל הכרה שעניין מסויים הוא מעוות שלא יוכל לתקון.הוא יצוץ ויעלה שוב ושוב והדבר היחיד שאולי ישתנה זה רק העוצמה שיש לו על נפשנו. על גבי עורינו יש ערב רב של ייצורים שאיננו יכולים לראות אולם אנו נגעלים דווקא מהזבוב שאינו הגרוע והמסוכן שבהם. איננו יכולים להעלים את הזבובים,אולם אנו יכולים ליצור סביבה שאליה יש סבירות גבוהה שהם לא יגיעו. אבל הזיכרון על הזבובים של העבר מפריע לנו כאשר אנו רואים רק זבוב אחד מסכן בהווה.הזבוב הזה עובר טרנספורמציה למפלצת בעלת אלף ראשים והוא מענה אותנו הרבה יותר מעבר למה שהוא מסוגל בכלל כשאנו לא נותנים בידיו את הכלים לעינוי. את יכולה ,כמובן,לזכות בהארה ואו אז הוא יאבד כל חשיבות ויפסיק להתקיים לחלוטין מרגע שאת תפסיקי להתקיים. לא תצטרכי עוד להתיר שום דבר ולא לדפוק מסמר ולא את הראש בקיר. דוגמאות לעניינים שצצים בחיי האנשים שוב ושוב: מיסים ממשלתיים. מיסים עירוניים. אוברדראפט. כותרות העיתונים החדשות בטלוויזיה. החדשות ברדיו. תלוש משכורת שאף פעם איננו מספיק באמת. הדאגה לעתיד.הדאגה להווה.הדאגה לילדים.הדאגה להמשכיות. האמירה של אלה שיש להם שבקרוב תהיינה גזירות חדשות ועלינו להסתפק במועט בעוד הם מחשקים לעצמם את המרובה. הדאגה של אלה שיש להם שיהיה להם יותר. הדאגה של אלה שיש להם שלא יהיה להם יותר. הקנאה באלה שאנו סבורים שיש להם.בחינה מתמדת של הדשא של השכן. הרחמים על אלה שאין להם. מעגל העוני. הפשע. השנאה. הטינה. התיעוב. האכזריות. הטירוף. הלאומיות והפטריוטיות. דיבורים בעלמא של שלום שלום וחן חן. צביעות. אנשים שעוקפים אותך מימין ואחר כך את האחר משמאל ועושים סללומים על הכביש.(זה באמת לא אשמתם שיש להם קארמה רעה) תאונות דרכים. בתי חולים. בתי קברות. שפעת. מרשמים לאקאמול. קרבות נצחיים למען השלום שלא בא וקרבנות למען השלום ברבבה. פוליטיקה בגרוש ופילוסופיה בגרוש. תנאים של אהבה ותנאים של חיבה. ציניות אכזרית של אלה השולטים בחיינו ומחלטים עבורינו מה טוב ומה רע. הדמוקרטיה לכאורה.חופש הבחירה של העבדים. האידאולוגיות. המלחמה למען העובדים. השביתות במשק. התור בבנק,התור בדואר,התור לרופא,התור בשדה התעופה. התור בכל מקום שבו יש תור. וקול התור שנשמע או לא נשמע לפרקים בעולם. האנשים שעוקפים אותך בתור. הצורך שלך לעקוף אנשים אחרים. השרב הקשה בקיץ והקור בחורף. העלים המבוהלים בסתיו. המחיר של חופש בארץ לעומת חופש בחול. החשבון שמוגש לנו על כל דבר שאנו קונים. היד הרועדת קלות לקחת את החשבון. המזגן שמתקלקל בדיוק בשיאו של החום. פקקי תנועה שאין להם סוף ואין להם התחלה. השעון המעורר. ההרגשה שאין מספיק זמן. התפשרות מתמדת על מה שיש מבלי לראות אף פעם מה שיש. הרגשה מתמדת שבעצם אין ואולי בעצם יש.יש או אין . אין או יש. לא לדעת איפה קבור הכלב. אנשים שלא מבינים אותנו ואנו לא מבינים אותם . אנשים שלא רוצים להבין אותנו ואנו לא רוצים להבין אותם. חוסר הבנה מובנית בין אנשים המובילה לתוצאות לא נעימות ומרגיזות. אנשים המרגיזים אנשים אחרים בגלל שאין הם יודעים כיצד להתמודד על סבלם. שנאה בין לאומים המובילה לרצח תינוקות. הוויכוח על ארץ ישראל השלמה וירושליים בירת ישראל הנצחית. הוויכוח על גבולות בטוחים. מטיפי המוסר ורואי השחורות והמתקשרים ושאר נביאי השקר מדור ודור. השקר. הניצול. עיוות הצדק. השאיפה לצדק. אי הידיעה מהו צדק. הצורך לעשות את הדבר הנכון. לחשוב באופן רציונלי ולזכות בביטחון ללכת על שני רגלינו ולא באמצעות הליכון. אך גם הצורך לחוות באופן ישיר ולהרגיש הטעות. הציפיות. האכזבה שלא נמלט ממנה איש. הספרים הרוחניים שמוכרים אשליות למכורים . נחישות ותעוזה אל מול נירפות והיסוסים. הרצון להספיק הכל בחיים ולהשלים פערים. הכמיהה למזלות ולאלוהות ולמעשי הניסים. למנהיגים חזקים,רבנים,שרלטנים ולוחשי לחשים. וכמובן,הדבר הכי שולי,הצורך באהבה ומערכות יחסים. ומערכות יחסים שעלו על שרטון. הפחד רב התכסיסים. כל סוג של פחד וגם פחד שאין לו שם ודמות. וגם הצורך הנואש להוכיח שיש משמעות. והייאוש הגדול כאשר מתברר אולי שבעצם אין. ואחרונה חביבה,התקווה, שהיא הומה בלב בלהבה תמידית וזהובה. ואולי לבסוף קצת שקט ואולי קצת שלווה. שלווה הצופנת את כל האמת הנצחית בחובה. ואו אז גם השתיקה ואי הרצון לדבר בנקודה שבה אין יותר גבולות, והכל חולף עובר, מאוזן כמו משקלות ולכן אין כל צורך בסידורי הביטחון דבר לא נע ולא זע הנצח על מכונו ייכון.
מוטי.Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.