שישמים אחרים טריגר
שלום לך
אני כל כך מבינה את המצוקה שלך! אני זוכרת את עצמי בתקופות הבלתי נגמרות האלה של החיים שלי. אין
לי הרבה מילים מנחמות להגיד לך, רק שכשתטפלי במצב הטראומטי שלך זה בהדרגה ייעלם, בהדרגה זה כבר לא יתפוס מקום בחיים שלך ובשינה שלך. כיום המילה "אונס" כבר לא מטלטלת אותי כמו פעם. כן , זה תמיד יהיה נושא רגיש, אבל זה כבר לא מנהל יותר את החיים שלי. זו יכולה להיות גם המציאות שלך! התרופות זה רק כמו תחבושת, הן לא מרפאות את הפצע. את צריכה טיפול יסודי ועמוק במצב שלך.
אני לא חושבת שיש טעם לנסות לחפור זה רק כואב. אם האינפורמציה צריכה להגיע היא תבוא אפילו כשלא תצפי לה. היה לי "חור" ענק בזיכרון לגבי הילדות המוקדמת שלי, ופעם ראיתי סרט תעודה על אימהות גרושות שהאבא מתעלל מינית בילדה ולא מאמינים לאימא כי חושבים שהיא אומרת את זה רק כדי למנוע קשר בין האבא לילדה. אז היה שם סיפור אחד של אימא לילדה בת שנתיים וחצי! שהילדה חזרה מביקור אצל האבא וסיפרה שכואב לה בלמטה , ואז האימא לקחה מצלמת ווידאו וצילמה את הילדה , תוך כדי שהיא שואלת את הילדה שתספר לה יותר. לא רואים את הפנים של הילדה אבל רואים את הגוף ושומעים את הקול. ולמה אני מספרת לך את זה? כי במשך שבוע אחרי הסרט הזה לא יכולתי להירגע ולא הבנתי למה. רק הבנתי שזה קשור לילדה הזאת. שברתי את הראש לנסות להבין מה יש מאחורי זה. אחרי תקופה די ארוכה היו לי חלומות מוזרים שהבאתי לפסיכיאטרית שלי. היא הסבירה לי שהם מדברים על משהו שעברתי בגיל המוקדם. הנחתי את זה בצד. יום אחד, במסגרת טיפולי שיאצו מידיד קרוב שלי (המטפל גבר היחיד שהירשתי לו להתקרב אליי) ביקש ממני רשות לעבוד על נקודה חדשה שעובדת על ההיבט הריגשי ו...פתאום תוך כדי טיפול היה לי גל של זיכרונות מגיל 3-4, פתאום כל ה"חור" הזה התמלא. אז מה שאני מנסה להגיד זה שלא צריך לנסות לשלוף את האינפורמציה בכוח. היא תבוא לבד כשהנפש שלך תהיה מוכנה לזה. בינתיים את צריכה טיפול בנושא הזה פשוט בשביל שזה יירגע.
אפשר לחיות במציאות של בלי סיוטים בלתי נגמרים, אבל את זקוקה לעזרה! זה לא משהו להתמודד איתו לבד.
אם את רוצה אני אשמח להיות איתך במסרים
לבשה.,
