כתבה מעניינת
את
פליקס מזרחי פגשתי לראשונה בתחילת 1993, במשרדי תזמורת קול ישראל בערבית, בקריה בתל אביב. פליקס היה אז כנר בתזמורת שהציבור הישראלי הכיר כ"תזמורתו של זוזו מוסא", בעיקר הודות לתוכניות הטלוויזיה של לילית נגר. בפגישתנו הראשונה פליקס הציג את עצמו כנגן בתזמורת קול ישראל בערבית מזה 33 שנים – משנת 1960. באחת מפגישותינו הוא מזמין אותי לשמוע חזרה של תזמורת קול ישראל בערבית. אני פוגשת חבורה של נגנים, כולם בשנות החמישים המאוחרות לחייהם.
הנגנים מדברים ביניהם בערבית; כל אחד מהם מדבר בהגייה המיוחדת לארץ שהגיע ממנה – עיראק, מצרים, מרוקו. החזרה נערכת באחד מחדרי קול ישראל בתל אביב; אך בחדר הזה שבמרתף אני מאבדת את התחושה הברורה היכן אני נמצאת – בתל אביב הישראלית, בבגדד, או בקהיר. מתעוררת בי מוטיבציה לנסות ולהבין את הנסיבות שבגללן הנגנים האלה, לאחר יותר מ-30 שנה בישראל, ממשיכים לחיות שפה ומוזיקה שהביאו מארצות מוצאם. נסיבות אלה והקשרן הם שמנחים את המחקר הזה ומחזירים אותי לשנות ה-50.
http://cafe-gibraltar.com/2011/06/סיפורו-של-פליקס/
שמתי לב לכמה דברים מעניינים... קודם כל, למרות שהם היו כבר כמה עשורים בארץ באותה העת, הם דיברו ביניהם בערבית ולא חשו שום צורך להתנצל על כך. אז מה לעזאזל רוצים מה"רוסים" שנמצאים בארץ הרבה פחות זמן ומדברים בשפת אמם? דבר שני, שים לב לשם שלו. פליקס. היום אחד כזה ישר היה מקוטלג כ"רוסי", ואולי אפילו עם התוספת הבלתי נמנעת "מסריח", אך בעבר זה היה שם שנשאוהו בגאון גם יוצאי פזורות אחרות, כולל ילידי ארצות ערב. בהמשך מופיע גם השם "אלברט" ועוד שמות שאינם אופייניים ממש למזרחים לפי הדימוי שיש להם כיום. דבר שלישי, שים לב לכלי שעליו הוא ניגן. הכינור. איזה דימוי יש לו כיום? כלי נגינה של אשכנזים, של נחנחנים ממושקפים כאלה, נכון? אך בעבר מזרחים רבים ניגנו עליו ולא חשבו שזו בושה כמו שחלק מבניהם ונכדיהם חושבים היום. אפשר גם להוסיף עוד כמה סעיפים, כגון זה שהם עלו מטעמים לא-ציוניים ולא-לאומיים ואף עשו כל שעל ידם כדי להשתמט מגיוס לצה"ל. אחר כך יהיו שיטענו שהעליה הרוסית של שנות ה-90 היא הראשונה שעלתה (היגרה, לטענתם) הנה מטעמים אנוכיים א-ציוניים שמקורם בשאיפה לשיפור רמת החיים.
בקיצור ידידי, נסה להבין את אלו שמקרוב באו ושיותר נוח להם לדבר בשפת אמם. כמו שלמזרחים מהדור הראשון איפשרו לדבר בערבית וכמו שעד היום, יותר מ-60 שנים אחרי העליה, הסבתות המרוקאיות עדיין מדברות ביניהן במרוקאית, ככה גם לעולים מרוסיה, קל וחומר אלו שעלו בגיל מתקדם למדי, מותר לדבר בשפתם.