זה נכון ?
קצתעל הבדלים בין פיזיותרפיה למרפ"בו תלמה פינץ ו 22:56 | 28/12/07 שלום רב, הבקשתי לכתוב קצת על ההבדלים שבין אינדיקציות לפיזיותרפיה, מול האינדיקציות לריפוי בעיסוק. היות ואני פיזיותרפיסטית ועובדת מסוף שנות השמונים, ביחידות שונות, אז לי מאד ברור ההבדל, אולם לצערי הוא די היטשטש כיום וחבל.. אז זהו שאכן יש בלבול, כי במקור- פיזיותרפיסטיות עוסקות בתחום של תכנון תנועה, דיספרקסיה של הגוף, סירבול מוטורי, קושי בקואורדינציה ותיאום בין גו ועליון לגוו תחתון, למשל וכל הקשור לתיאום שרירי בכלל הגוף. שימוש בכדור עם הידיים והרגלים, קליעה למטרה, נדנוד עצמאי, קפיצה על רגל אחת, או לסירוגין, או דילוגים, מעברים במסלול מוטורי, זחילה, טיפוס בסולם או במתקנים, גלגולים, עמידות נר, ידיים וכ"ו, שרירי בטן, יציבה בעמידה, תנוחות ישיבה ושימוש בגוו, שימוש בהצלבות של גוו עליון על תחתון, רוטאציות או קיבועים בגוו, כוח שרירים של חגורת כתפיים, עקמת או אסימטריה בשימוש בגפיים, שליטת ראש, תיאום בין ידיים, יד דומיננטית במוטריקה גסה ועדינה, שיווי משקל במנחים שונים, שיווי משקל סטטי ודינמי, מעברים בין תנוחות ותנועות, ייצוב מול קיבוע, גמישות יתר, חולשת שרירים או ספסטיות, תנועות מפרקים ושימוש נכון בהם, ויסות תנועה דינמי (כמו בקבוצה במשחק כדורסל, כדורגל או משחק גופני אחר) ואפשרות לשימוש מגוון בחלקי הגוף עם או ללא אביזרי עזר 0קביים\סדים\מקלות ובשימוש בחפצים - כדור\מקלות של קריקט אן כל אביזר משחק אחר. ריפוי בעיסוק קשור יותר לתחום של מוטוריקה עדינה של גפיים עליונות- קושי בויסות כתיבה, אחיזת עיפרון, דומיננטיות של גפה, שימוש במניפולציות עדינות של קשתות הידיים- כמו שימוש בפינצטה, פלסטלינה, חרוזים בגדלים שונים, גרפומוטוריקה,וכמובן בשימוש בכישורי חיים של ADL כמו אכילה עם סכין ומזלג, רחיצה של ידיים ו\או כלים וכל הפונקציות הקשורות לתיאום בין ידיים כמו בבנייית מודלים הדורשים תכנון, הברגה של ברגים, שימוש בפטיש וכלי עבודה שונים, ועוד. התחום של ויסות תחושתי נחשב לחלק מארגז הכלים של המרפאות בעיסוק ולכן הן אלו שבונות לרוב פרוטוקול חושי, דיאטה סנסורית וכיו"ב. עוד תחום חזק בריפוי בעיסוק, שהפעם הוא משותף עם הקלינאיות, הוא כל התחום הקוגניטיבי של חשיבה, כישורים ניהוליים, המשגה, הפשטה, קביעת סדרי עדיפויות, אסטרטגיות למידה וכ"ו. גם כאן יש כלים מובנים של אבחונים, הכוללים גם התייחסות לקשב, ריכוז ויכולת התארגנות מחשבתית, וגם יכולת הצבת מטרות ללמידה. התחום המשיק עם הקלינאיות, הוא בלמידת מושגים של גודל, יחס, תקשורת, התייחסות ועוד. הבעייה היא שבגנים רבים, כמו בגני התקשורת, רצו לחסוך שעות ואז הכלילו לתוך תחומי הפעולה של המרפ"ב את התחום של מוטוריקה גסה וחבל... היו צריכים לתת לפיזיותרפיסטיות להכנס לתחום הזה ולהשאיר להן את היתר. נו, בכמה משפטים, מקווה שהבהרתי את ההבדלים. שהיו די ברורים וחבל שהיטשטשו, באדיבות משרד החינוך.. והערה, כיום אני עובדת בגנים טיפוליים שבהם יש תקנים לפיזיותרפיה. חבל שלא כך קורה בגני תקשורת, כי יש ילדים רבים שם, עם קושי בתכנון תנועה, חולשת שרירים, מוטוריקה גסה ושימוש בגוו. לעניות דעתי, קשה למרפ"ב לקחת על עצמה את התחומים התקשורתיים-קוגניטיביים-חושיים-ויסות-קשב-המשגה ולעיתים הזמן שילדים מבלים על מתקנים מוטוריים, כמו ערסלים ונדנדות, הוא זמן שהיה צרך להינתן לפזיותרפיסטיות, כדי שהמרפ"ב תוכלנה להתפנות לתחומים החשובים שלהן.
קצתעל הבדלים בין פיזיותרפיה למרפ"בו תלמה פינץ ו 22:56 | 28/12/07 שלום רב, הבקשתי לכתוב קצת על ההבדלים שבין אינדיקציות לפיזיותרפיה, מול האינדיקציות לריפוי בעיסוק. היות ואני פיזיותרפיסטית ועובדת מסוף שנות השמונים, ביחידות שונות, אז לי מאד ברור ההבדל, אולם לצערי הוא די היטשטש כיום וחבל.. אז זהו שאכן יש בלבול, כי במקור- פיזיותרפיסטיות עוסקות בתחום של תכנון תנועה, דיספרקסיה של הגוף, סירבול מוטורי, קושי בקואורדינציה ותיאום בין גו ועליון לגוו תחתון, למשל וכל הקשור לתיאום שרירי בכלל הגוף. שימוש בכדור עם הידיים והרגלים, קליעה למטרה, נדנוד עצמאי, קפיצה על רגל אחת, או לסירוגין, או דילוגים, מעברים במסלול מוטורי, זחילה, טיפוס בסולם או במתקנים, גלגולים, עמידות נר, ידיים וכ"ו, שרירי בטן, יציבה בעמידה, תנוחות ישיבה ושימוש בגוו, שימוש בהצלבות של גוו עליון על תחתון, רוטאציות או קיבועים בגוו, כוח שרירים של חגורת כתפיים, עקמת או אסימטריה בשימוש בגפיים, שליטת ראש, תיאום בין ידיים, יד דומיננטית במוטריקה גסה ועדינה, שיווי משקל במנחים שונים, שיווי משקל סטטי ודינמי, מעברים בין תנוחות ותנועות, ייצוב מול קיבוע, גמישות יתר, חולשת שרירים או ספסטיות, תנועות מפרקים ושימוש נכון בהם, ויסות תנועה דינמי (כמו בקבוצה במשחק כדורסל, כדורגל או משחק גופני אחר) ואפשרות לשימוש מגוון בחלקי הגוף עם או ללא אביזרי עזר 0קביים\סדים\מקלות ובשימוש בחפצים - כדור\מקלות של קריקט אן כל אביזר משחק אחר. ריפוי בעיסוק קשור יותר לתחום של מוטוריקה עדינה של גפיים עליונות- קושי בויסות כתיבה, אחיזת עיפרון, דומיננטיות של גפה, שימוש במניפולציות עדינות של קשתות הידיים- כמו שימוש בפינצטה, פלסטלינה, חרוזים בגדלים שונים, גרפומוטוריקה,וכמובן בשימוש בכישורי חיים של ADL כמו אכילה עם סכין ומזלג, רחיצה של ידיים ו\או כלים וכל הפונקציות הקשורות לתיאום בין ידיים כמו בבנייית מודלים הדורשים תכנון, הברגה של ברגים, שימוש בפטיש וכלי עבודה שונים, ועוד. התחום של ויסות תחושתי נחשב לחלק מארגז הכלים של המרפאות בעיסוק ולכן הן אלו שבונות לרוב פרוטוקול חושי, דיאטה סנסורית וכיו"ב. עוד תחום חזק בריפוי בעיסוק, שהפעם הוא משותף עם הקלינאיות, הוא כל התחום הקוגניטיבי של חשיבה, כישורים ניהוליים, המשגה, הפשטה, קביעת סדרי עדיפויות, אסטרטגיות למידה וכ"ו. גם כאן יש כלים מובנים של אבחונים, הכוללים גם התייחסות לקשב, ריכוז ויכולת התארגנות מחשבתית, וגם יכולת הצבת מטרות ללמידה. התחום המשיק עם הקלינאיות, הוא בלמידת מושגים של גודל, יחס, תקשורת, התייחסות ועוד. הבעייה היא שבגנים רבים, כמו בגני התקשורת, רצו לחסוך שעות ואז הכלילו לתוך תחומי הפעולה של המרפ"ב את התחום של מוטוריקה גסה וחבל... היו צריכים לתת לפיזיותרפיסטיות להכנס לתחום הזה ולהשאיר להן את היתר. נו, בכמה משפטים, מקווה שהבהרתי את ההבדלים. שהיו די ברורים וחבל שהיטשטשו, באדיבות משרד החינוך.. והערה, כיום אני עובדת בגנים טיפוליים שבהם יש תקנים לפיזיותרפיה. חבל שלא כך קורה בגני תקשורת, כי יש ילדים רבים שם, עם קושי בתכנון תנועה, חולשת שרירים, מוטוריקה גסה ושימוש בגוו. לעניות דעתי, קשה למרפ"ב לקחת על עצמה את התחומים התקשורתיים-קוגניטיביים-חושיים-ויסות-קשב-המשגה ולעיתים הזמן שילדים מבלים על מתקנים מוטוריים, כמו ערסלים ונדנדות, הוא זמן שהיה צרך להינתן לפזיותרפיסטיות, כדי שהמרפ"ב תוכלנה להתפנות לתחומים החשובים שלהן.