זה נכון שסבא מת?!

[ashlaya]

זה נכון שסבא מת?!

חייבת את עזרתכם אנחנו כנראה משפחה קצת מורכבת מורכבת מצד הסבא מסיבות שונות אין לנו קשר איתו כבר 3 שנים או יותר הילד בן הכמעט 6 זוכר אותו טוב מאוד למרות שמעולם לא נפגשו יותר מידי ברור לי שזה קשור לעובדה שחברים שלו מדברים על סבא ולו יש סבא אחד שאין איתו שום קשר זה מספר פעמים שהילד אומר לנו "נכון שסבא מת ואתם לא רוצים להגיד לי" ולילד באמת יש פחדים ממוות ברמה שהוא לא רוצה לגדול כי בסוף מתים אתמול שמעתי אותו לוחש לחבר שלו "אתה יודע שסבא שלי מת ולא מגלים - אז אל תגלה לאף אחד" אח"כ אמרתי לו ששמעתי אותו ולא פירטתי מה אז הוא ענה לי כן ....איפה סבא שלא ראיתי ושמעתי מליון שנה ולא היתה לי תשובה חוץ מלהגיד שהוא גר בארץ רחוקה יש לכם תובנות לתשובה הולמת יותר שיכולה לספק ילד בגיל הזה ?

 

[הילהל]

התובנות שלי

הי הפנו את תשומת ליבי לשאלה שלך את אולי זוכרת גם שכתבתי על זה בעבר בפורומים. אנחנו לא מדבים עם חמי כבר 4.5 שנים וקשה להאמין שאי פעם נדבר איתו. מידי פעם מתעוררת שאלה בקשר אליו ואנחנו עונים בכנות, בהתאם לגיל, תוך ניסיון לא להבהיל אותו יותר מידי (נניח - נורא מתחשק להגיד שיש לו סבא-מפלצת, אבל נמנעים). יונתן היום יודע איך קוראים לאבא של אבא. הוא יודע שהאיש הזה הוא איש מוזר שלא מחבב ילדים. שהוא לא היה אבא טוב בגלל זה וגם לא יודע להיות סבא. הוא יודע שהאיש הזה בחר לא להיות איתנו בקשר, ושזה הפסד שלו ולא שלנו. אנחנו לא מסתירים תמונות שהסב נוכח בהן מהעבר. לא מסתירים את העובדה שאין קשר מתוך בחירה של הסב ולא מתוך אילוץ כמו "ארץ רחוקה". מה גם שחמותי חיה באמת בארץ רחוקה (גרושה מחמי, חיה עם בן-זוגה בשבדיה). הוא יודע שסבתא שגרה רחוק מתקשרת, שולחת ברכות ומתנות, מגיעה לבקר כלח שנה ולפעמים אפילו מגיעים לבקר אצלה. אני חושבת שככה זה הרבה פחות מבהיל מניסיונות הסתרה.

 

[פלגיה]

אני קוראת כאן כמה בעיות

אחת היא הניתוק מסבא. אני חושבת שהילהל ענתה על זה נהדר. לנו אין ניסיון כזה, אבל אני מניחה שזה מה שהיינו עונים "יש סבא, הוא לא מעוניין בקשר איתנו". לא כדאי להסתיר עובדות עגומות. לרכך - כן, אבל לא להסתיר אותן, כי הן ממילא יעלו אל פני השטח. הנושא השני הוא האימון של הילד במה שאומרים לו, ונראה שאין לו אימון כזה, או שהאימון שלו חלקי בלבד, והוא בדימיון מנסה לערוך "השלמות" שיסדרו לו עולם שלם ומופלא שבו אין דבר כזה שקרוב משפחה מתעלם מבני המשפחה שלו מרצונו. כאן זה משהו שאתם צריכים לחשוב עליו בינכם לבין עצמכם - האם יש עוד נקודות שבהן הילד לא מאמין לכם? האם יכולה להיות לזה סיבה? ונושא שלישי הוא הפחד ממוות. העיסוק במוות ובשאלות קרובות אופייני לגיל. אצל הילד שלכם זה נראה קצת מעבר, כי הוא משליך את הפחדים כבר על עצמו ולא רוצה לגדול (הוא מכיר את פיטר פן? שם בדיוק הנושא הזה עולה בכמה וריאציות)

 

[ashlaya]

אכן קלעת מאוד !

אז ראשית לילד אין אמון רק בנושא הסבא מעבר לזה מעולם לא קרה מצב שהוא לא מאמין או לא מקבל מה שאומרים לו בנושא המוות את כ"כ צודקת! וזה גם לא משהו חדש אלה של מספר שנים הוא מכיר את פיטר פן ואוהב היה בהצגה היתה לנו לפני שנה שיחה עם הגננת בנושא והיא דיברה איתו וזה קצת עבר אבל השנה שוב חזר בעבר שאלתי פסיכולוג שלא ממש התייחס לזה ברצינות למרות שאנחנו ההורים גן מודאגים מהפחד הזה של הילד

 

[כל שנה בדצמבר]

לא הייתי דבקה בסיפור של סבא מת.

זה הרי לא נכון. אפשר לומר שאתם לא בקשר עם סבא כי.....ולחשוב על סיבה שאינה מפחידה ואינה מרתיעה. (אני לא בקשר עם אמא שלי כבר 6 שנים ומעולם לא עלה על דעתי לתת לילדים שלי לחשוב שהיא מתה)

 

[ashlaya]

לא הבנת נכון

אנחנו ממש ממש לא רוצים שבזה הוא יאמין !!! זה סיפור שהוא יצר לעצמו ואנחנו תמיד מכחישים אותו!

 

[חביביתוש]

מניסיון שלי..

אני בת 16 ומאז גיל 4 בערך נותק הקשר עם הסבא והסבתא מצד אבא, כדי לספר את האמת בהתאם לגיל, ככל שהגיל עולה כדי לעלות בפרטים על מנת שהילד יבחר בדרכו מה לעשות עם העניין. כרגע אני חושבת שיש להגיד לילד שאתם לא מדברים, נותק הקשר עקב ריב או סיכסוך ולכן הסבא בחר להתרחק או אתם. משהו פשוט שילד בגיל שלו יבין ולא יפגע מזה..

 

[vk3]

תסמכו עליו ועל האינטלגנציה שלו...

ואל תכנסו לעולם של פיות וארצות רחוקות. לדעתי כל דבר, קשה ככול שיהיה אפשר לתרגם לשפה של בן אדם בגיל/ מצב רגשי שונה. הורי גרושים מאז היותי בן שבע. גם מלפני הגירושים לא היכרתי לא את הוריו של אבי ולא את אחיו. תמיד הייתה לי דודה אחת ( אחות אמי) וסבים יחידים ( הורי אמי). לא זכור לי בדיוק איך תורגם המצב בשבילי, אבל אני זוכר שאף פעם לא הוסתרה בפניי העובדה שהם קיימים. ראיתי תמונה אחת שלהם, כדי שבכלל אדע במי מדובר והוסבר לי בעדינות שמבחירתם הקשר נותק ולי אין מה לעשות בנדון. ועם זה התבגרתי, עד שכבר יכלו לספר לי יותר פרטים, ראיתי תמונה רחבה יותר והסקתי מסקנות משלי ( אוסיף ואומר, שמאז הגירושים לא היכרתי גם את אבי במשך 10 שנים- היגרנו ארצה ואז בגיל 18 הוא הופיע והזכיר בפניי את הוריו שהתעניינו בשלומי). מצד שני אספר לך, שבמשך כול חיי הסבים שלי מצד אמי, היו יחסים מאוד קשים בין סבא רבא שלי ( אב סבתי) לבין בעלה ( סבי). עם השנים היחסים רק הוחמרו, הקשר לא נותק, אבל צומצם לכך שהם לא פגשו אחד את השני פשוט. לא שאלתי בדיוק איך אמי/ דודתי הושפעה מכך, אבל לפני כעשור קרה דבר כזה שגם אמי ודודתי ניתקו קשר עמו ( הסבא שלהן). למרות הכול, זה לא נגע בי, ידעתי על המתרחש, אבל אף פעם לא נמנעה ממני ההזדמנות להיות עם סבא רבא שלי. ולבסוף היחידים שנשארו איתו בקשר זה אני וסבתי. במילה אחת- מורכב. כול שאני יכול לאמר לך מהסיפורים הנ"ל זה שזה נורא. אם זה תלוי בכם, החזירו את הסב לחייכם או לפחות חיי הנכד. אבל אם זה הסב כזה, אז זה תלוי בו והוא מפסיד. אבל זה באמת איום ונורא שנכד/ נין לא פוגש בסבו בגלל סכסוכים. אבל מבינים את זה רק כשבאמת מישהו מת...

 

[דם דם]

כאחד שלא היה בקשר עם סבא שלו

עם סבא מצד האבא אני חייב לומר שאני פשוט גדלתי ונולדתי לתוך אותה מציאות פשוט מאוד בגיל 7-6-5 ראיתי שאני לא מכיר את אבא של אבא שלי והוסבר לי שהמשפחה לא ביחסים טובים איתו. אל תתנהגו לילד כמו אל ילד תייחסו אליו בתבונה תקדישו לו את הזמן שצריך ילד שומע ורואה דברים במבט אחר ממה שאנו רואים. אם אתם לא בקשר עם הסבא פשוט אימרו לו. זה קשה לעיכול בהתחלה אבל עוברים את זה. כמו שמישהי אמרה פה,אל תכנסו איתו לעולם של פיות וארצות רחוקות. אימרו לו את האמת.

 

[yamkachol]

שלום אשליה,

כלל ראשון - להשתדל לאמר רק את האמת. כלל שני - בהתאם לגיל. נראה לי שהייתי אומר, ש"אנחנו בתקופה שקשה לנו ביחד - ולכן לא רוצים להפגש. שכשיגדל תספרו לו. תסבירו לו" . נראה לי , משהו בסגנון הזה. בנוסף את יכולה ,אולי, להסביר לו שהיה לך קשה לספר לו , זאת התלבטת אם לספר, מה לספר. והחלטת לספר לו פשוט את האמית. ואת יכולה להוסיף ולהרגיעו. שאם משהוא במשפחה ימות, את לא תסתירו זאת ממנו. את בהחלט מבינה את מחשבותיו, שבאמת אולי טעית שלא ספרת לו קודם וגרמת לו אי ודאות לגבי סבו. כל הכבוד על עירנותך, והתיחסותך.

 

[סוכן החלומות]

ומה את מרגישה לגבי המוות?

איך את מגיבה כשהנושא הזה עולה? ולמה שקר אחד (סבא בארץ רחוקה) עדיף בעינייך על שקר אחר (סבא מת)? מנסיוני, ילדים בגיל הזה עדיין לא מודעים למשמעות העניין (אני באופן אישי הבנתי את זה רק בגיל 12) מצד שני, יש להם חושים חדים - אם הוא קלט באיזשהו שלב שהנושא הזה רגיש מבחינתך ושיש לו "רווח" מכך שהוא מנגן עליו, יתכן וזה חלק מהעניין.

 

[Gone Forever More]

ילדים רגישים לפרטים הרבה יותר ממה שנראה לנו

אני חושבת שצריך להגיד לו את האמת תוך כדי שימוש בעולם המושגים שלו. הרי בסופו של דבר הילד מרגיש שלא אומרים לו את כל האמת. הוא לוקח את זה לכיוון של מוות כי זה הפחד שלו כרגע אבל בסך הכל הוא צודק בתחושה שלו ואני חושבת שההרגשה שאתם לא סומכים עליו שהוא יבין את המצב פוגעת בו יותר משתפגע בו הידיעה שהקשר עם סבא נותק. תסני לדבר איתו דרך עולם החוויות שלו. משהו בסגנון של: "נכון שלפעמים קורה שאתה רב עם חברים שלך ואז אתה לא מדבר איתם ולא משחק איתם תקופה מסויימת עד שאתם משלימים? זה המצב שלנו עם סבא כרגע. רבנו ועדין לא השלמנו ובגלל זה סבא לא בא לבקר. הוא לא שכח אותך ועדין אוהב אותך בדיוק כמו שאתה עדין אוהב את החברים שלך גם אם אתם ברוגז ואתה כועס עליהם".

 

[כבשה כבשה]

יש לילד עוד בעיה חוץ מהסבא.

ברור שכמו שכולם אמרו, אין צורך לשקר לילד ורצוי לומר לו את האמת במילים עדינות ובשפה שהוא יבין, אחרת זה ייצור בעיה של אמון בין הילד להוריו בעתיד.אתם צריכים לשתף אותו בכל מה שעובר לכם במשפחה גם לטוב וגם לרע.בעולם לא וורוד אה? אבל בכל זאת לפי מה שרשמת עולה כי הילד מדבר יותר מידי על מוות. תסבירו לו מהר מאוד שסבא לא מת ולסבא יש זמן ואם הוא צעיר תגידו שהוא צעיר. הילד חושש לחיי סבא שלו, למה להמשיך לתת לו לחשוש?? מוות זה נושא שבאמת לא אמור להתגורר בראש של ילד בן 6. וכמו שאמרת, לילד שלך יש פחדים ממוות, עד כדי כך שהוא לא רוצה לגדול..את לא חושבת שיש פה בעיה חמורה שצריך לטפל בה מיידית?איך את יכולה לישון אחרי שהילד שלך אומר לך שהוא לא רוצה ליגדול כי בסוף מתים? זה מילים, וקו מחשבה של ילד דכאוני,כי שאיפה של ילד בד"כ היא לגדול.. לעלות לכיתה א'... יש היום הרבה בני נוער מתבגרים...את בטח מכירה טיפוסים כאלה, שרוצים למות כל הזמן. אז חס וחלילה טפו טפו טפו בגיל 6? תטפלי בילד שלך ומהר ותוציאי לו את המלה מוות מהראש! ולגבי התשובה בקשר לסבא:להגיד את האמת, בשפה יפה שהילד יבין.ואם יש איזשהו מצב להוכיח לילד שהסב חיי.. אולי גם יעזור.

 

[ashlaya]

הלאווו קצת פרופורציה

הילד שלי ממש לא רוצה למות כתבתי את זה מפורשות הילד שלי רחוק מלהיות ילד דיכאוני רחוק שנות אור פחד הוא לא רצון קצת הבנת הנקרא

 

[אור2221]

מוות זה בהחלט נושא שמעסיק ילדים בני 6

זה בדיוק הגיל בו הנושא מעסיק אותם.

 

[קרן של תקווה]

אני חושבת

שאתם יכולים לאמץ לכם "סבא " יש לכם מישהו שאתם מכירים ויכולים לסמוך עליו שיכול לתהחבר עם הילד? אחרי שסבתא שלי מתה, הייתי מתנדבת הרבה בבית זקנים מול הבית שלי ולאט לאט האנשים שם אימצו אותי, אני מניחה שאני נכדה לפחות של 20 סבתות וסבים שהילדים שלהם , בשרם ודמם לא מאפשרים לנכדים לבוא לבקר את סבתא וסבא

 

[שבויה בנדודי שינה]

היי אשליה

תראי, לדעתי כמו שכבר אמרו אתם צריכים לספר את האמת לילד בצורה עדינה. ילדים יודעים לקלוט שקרים ובגלל שהוא מרגיש שאתם מסתירים ממנו משהו הוא מבין מזה שסבא מת ואתם לא רוצים לספר לו. לי אישית אין ילדים אבל אני גדלתי בסיטואציה דומה. אביו של אבי ניתק קשר כשנולדתיולא רצה להכיר במשפחה שלי. כששאלתי סיפרו לי את האמת. אביו של אבי היה אדם קשה וקר, שתלטן, מעולם לא ידע להיות אבא. כשנולדתי ניתק קשר עם המשפחה (למיטב הבנתי בגלל שלא נתנו לו לתת לי שם של קרובת משפחה שנהרגה בדיוק שבוע לפני שנולדתי... למרות שזה היה רק תירוץ לנתק לדעתי). בגיל מסוים רציתי לראות מי הוא אביו של אבי ומתוך סקרנות אני ואחי הגדול (שהכיר אותו לפני שניתק קשר ואמר לי גם הוא שזה לא הפסד גדול) התקשרנו אליו. הוא אמר לי שאין לו בן ואין לו נכדים, הוא לא מכיר בי וניתק לי את הטלפון בפנים לא לפני שאיים שיתלונן עלי במשטרה על הטרדה (בגלל שיחת טלפון אחת! רק להוסיף שהייתי אז בת 8). עוד לפני זה השלמתי עם זה שאין לי סבא מצד אבא. אם הוא לא רוצה להכיר בנו זה הפסד שלו. מאותו יום שבה ביצענו את שיחת הטלפון לא היססתי בזה. השלמתי עם זה לחלוטין. עד היום אני לא מגדירה אותו כסבא אלא כאבא של אבא. אני לא מרגישה חוסר, אני לא מרגישה אשמה. אני יודעת שזה הפסד שלו כי סיפרו לי את האמת - דבר שאני מאוד מעריכה. לדעתי כדאי שתספרו לילד את האמת. ההסתרה בסופו של דבר פוגעת בו יותר. גם אם יהיה לו קצת קשה להבין את זה, יבוא יום והוא יודה לכם על זה שלא התייחסתם אליו כאל תינוק והסתרתם ממנו. מעבר לזה, לדעתי אתם צריכים לדבר איתו על המוות ועל הפחד שלו מהמוות. תנסו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים איך לדבר איתו ולהסביר לו על זה, תסבירו לו שמוות הוא דבר טבעי וגם שלפחד מהמוות זה טבעי ותנסו לעזור לו להתמודד עם הפחד הזה. לילה טוב.

 

[ashlaya]

../images/Emo41.gifתודה לכל המגיבים ועדכון../images/Emo41.gif

נהנתי לקרא את כולכם ואכן למדתי עוד משהו חוצמזה שקצת לפני הקריאה הקדמתי את הנעשה לאחר שקראתי את הילהל (תודה!) אתמול בערב הזדמן לי ולו להיות לבד סיפרתי לו ששמעתי את השיחה עם חבר ועכשיו שאנחנו לבד יש לי הזדמנות לספר לו סיפרתי שהבחירה לא היתה ממש שלנו לניתוק הקשר אבל כשמישהו עושה לנו לא טוב אנחנו מתרחקים ואכן הוא אישר זאת הסברתי לו שלא היה לנו טוב בקשר איתו שגם הסבא מצידו בחר להתרחק וזה בעצם עשה לכולם טוב יותר המצב הנוכחי הוא אמר שהוא כועס וגם קצת צחק במבוכה כששאלתי מה הוא מרגיש עם זה הוא אמר כועס אבל בחר שלא לדבר על הנושא

 

[פלגיה]

לגיטימי שהוא יכעס

אני חושבת שזה באמת מצב מכעיס, ובאמת עצוב שילד בגיל הזה כבר נחשף לאמיתות לא נעימות. גם הבחירה לא לדבר על זה היא לגיטימית, אם כי כדאי ליצור הרגשה שאתם מוכנים לדבר ברגע שירצה. בכל מקרה - העידכון משמח.

 

[כחלחל]

רק אמת עפ"י תפיסת הילד

כמי שחווה עם בני בן ה 4 וחצי מצב חמור אף יותר מהשאלה, אני תומך נלהב באמירת אמת בלבד. אמת בלבד בכפוף ליכולת התובנה והתפיסה של הילד. לא חובה להתעקש על כל האמת . (סבא רב עם אמא, ואבא כועס עליו כי .... וכו') אצלנו מדובר בהתאבדות של של בן בגיל 21 וחצי כשהאח הצעיר היה בן שנתיים וחצי. הילד יודע שאח שלו מת הוא גם יודע בהתאם לתפיסתו מה זה מוות, והסופיות ואי ההפיכות של המוות, הוא גם יודע שהרובה של האח ירה והוא נפצע כל כך קשה שמת מזה, מה שהוא לא יודע עדיין זה כל מה שקשור למושג ההתאבדות. במשך השנים כשיהיו לו כלים להבין גם את זה , העובדה תיחשף. מעולם לא אמרנו שהוא "בשמיים" או חולה ולא יכול לבוא או נסע לארץ רחוקה, או כל מיני סיפורי כיסוי שאולי דוחים את ההתמודדות אך רק מחמירים את הבעייה. מכירים את הסיפורים על הילד המאומץ שלא ידע על כך ויום אחד שמע שמועה או שבגיל 18 סיפרו לו ואז הוא כעס על הוריו המאמצים למה לא סיפרו לו. באותו רציונאל יש להמנע משמירת "סודות" במשפחה גם אם אינם נעימים וגם לתת לילד את המידע והכלים שיוכל בבוא העת לתרגם את העובדות כפי שיחליט.