זה נורמלי?
שלום, אני בת 23 וכשנה יש לי חבר בן 28. הוא גר עם שותף, שהוא חברו הטוב ביותר, ואני גרה עדיין עם ההורים. לאחרונה הוא וחברו עברו לדירה חדשה, לאחר שהסתיים להם החוזה בדירה אחרת. המעבר היה לי קצת קשה כי דמיינתי אותנו דווקא עוברים ביחד, אבל זה עבר תוך יומיים כי כלכלית זה לא הצעד הנכון לעשות בשבילי (גרה בת"א ומתחילה ללמוד באוק'). הבעיה היא כזאת: חברו הטוב, השותף שלו, התחיל לצאת עם האקסית של חבר שלי. שרק לפני שנה הם היו ביחד, וכל הקשר שלי ושלו התחיל קצת עקום בגלל שהיא הייתה בתמונה. אני חושבת שמטבע הדברים שלא אוהב את האקסית של חבר שלי, אבל בטח שלא ארצה שנהיה כולנו ביחד תחת קורת גג אחת. אני ישנה אצלו הרבה ומבלה אצלו ועכשיו זה נראה לי מעט חולני כל המצב הזה. בנוסף, אני חושבת שהחבר הזה הוא לא באמת חבר, לא יוצאים עם חברים לשעבר של חברים שלך, במיוחד שגרים איתך! חבר שלי אומר שהוא מקבל את זה, וחשוב לו האושר של החבר שלו. לפני חודש וחצי כשהסיפור החל, הוא אמר לי שהוא מבין את הבעייתיות שלי וגם שלו בסיפור ושהוא יעזוב את הדירה. מאז הפסקתי לשאול ולהציק אבל אני מרגישה נורא להגיע לדירה. כל הזמן מקווה שהשותף לא יהיה בבית, כשהוא לא בבית אני יודעת שהוא "אצלה". אחרי כמה שבועות שאני לא אומרת כלום למרות שזה נורא מציק לי, נשברתי אתמול ואמרתי שנמאס לי לבוא לשם, שאני מרגישה מאוד לא בנוח ונורא רציתי לדעת בליבי מה עם ההחלטה לעזוב את הדירה. כמובן שה"שאננות" שלי וזה שלא דיברתי על זה כמה זמן קצת החלישו אצל חבר שלי את הלחץ בחיפוש הדירה, אבל כשהוא ראה אותי אתמול וש"הזכרתי" לו אז הוא אמר שהוא מנסה לחפש פיתרון, כי הוא לא רוצה לעבור לבד-יקר, או עם שותפים שהוא לא מכיר. אני לא לוחצת עליו אבל סתם רציתי לשמוע דעה מבחוץ: -איך כל עוד הוא גר שם אני אמורה להסתדר עם זה? אנחנו נפגשים הרבה בבית, ואצלי אי אפשר הרבה להיות. ההורים שלי בבית וזה פשוט לא נוח לשנינו. אני בכלל לא רוצה להסתדר עם זה, יודעת שזו גישה ילדותית אבל מרגישה שאין לי את המקום שתמיד היה לי שם. -אני היחידה שחושבת שזה מעשה שלא ייעשה? תודה,
שלום, אני בת 23 וכשנה יש לי חבר בן 28. הוא גר עם שותף, שהוא חברו הטוב ביותר, ואני גרה עדיין עם ההורים. לאחרונה הוא וחברו עברו לדירה חדשה, לאחר שהסתיים להם החוזה בדירה אחרת. המעבר היה לי קצת קשה כי דמיינתי אותנו דווקא עוברים ביחד, אבל זה עבר תוך יומיים כי כלכלית זה לא הצעד הנכון לעשות בשבילי (גרה בת"א ומתחילה ללמוד באוק'). הבעיה היא כזאת: חברו הטוב, השותף שלו, התחיל לצאת עם האקסית של חבר שלי. שרק לפני שנה הם היו ביחד, וכל הקשר שלי ושלו התחיל קצת עקום בגלל שהיא הייתה בתמונה. אני חושבת שמטבע הדברים שלא אוהב את האקסית של חבר שלי, אבל בטח שלא ארצה שנהיה כולנו ביחד תחת קורת גג אחת. אני ישנה אצלו הרבה ומבלה אצלו ועכשיו זה נראה לי מעט חולני כל המצב הזה. בנוסף, אני חושבת שהחבר הזה הוא לא באמת חבר, לא יוצאים עם חברים לשעבר של חברים שלך, במיוחד שגרים איתך! חבר שלי אומר שהוא מקבל את זה, וחשוב לו האושר של החבר שלו. לפני חודש וחצי כשהסיפור החל, הוא אמר לי שהוא מבין את הבעייתיות שלי וגם שלו בסיפור ושהוא יעזוב את הדירה. מאז הפסקתי לשאול ולהציק אבל אני מרגישה נורא להגיע לדירה. כל הזמן מקווה שהשותף לא יהיה בבית, כשהוא לא בבית אני יודעת שהוא "אצלה". אחרי כמה שבועות שאני לא אומרת כלום למרות שזה נורא מציק לי, נשברתי אתמול ואמרתי שנמאס לי לבוא לשם, שאני מרגישה מאוד לא בנוח ונורא רציתי לדעת בליבי מה עם ההחלטה לעזוב את הדירה. כמובן שה"שאננות" שלי וזה שלא דיברתי על זה כמה זמן קצת החלישו אצל חבר שלי את הלחץ בחיפוש הדירה, אבל כשהוא ראה אותי אתמול וש"הזכרתי" לו אז הוא אמר שהוא מנסה לחפש פיתרון, כי הוא לא רוצה לעבור לבד-יקר, או עם שותפים שהוא לא מכיר. אני לא לוחצת עליו אבל סתם רציתי לשמוע דעה מבחוץ: -איך כל עוד הוא גר שם אני אמורה להסתדר עם זה? אנחנו נפגשים הרבה בבית, ואצלי אי אפשר הרבה להיות. ההורים שלי בבית וזה פשוט לא נוח לשנינו. אני בכלל לא רוצה להסתדר עם זה, יודעת שזו גישה ילדותית אבל מרגישה שאין לי את המקום שתמיד היה לי שם. -אני היחידה שחושבת שזה מעשה שלא ייעשה? תודה,
