סתם משתמשת
New member
זה נגמר
..אז היא עזבה אותי שוב בפעם המי יודע כמה!! הכרנו לפני חמש שנים בגינה שירדנו עם הילדים, זה התחיל מסתם לדבר, והגיע לזה שהיא היתה הבנאדם הראשון שיכולתי לספר לה מה אני,מי אני ,עם הזמן רציתי אותה אהבתי אותה יותר אבל ידעתי שאין סיכוי היא לא קשורה לעולם שלי, למה שאני. שנתיים אחרי שהכרנו התחתנתי שוב ואז הגיע הבום שלי,היא התחילה לזרוק משפטים כמו: זהו התחתנת אני כבר לא קיימת את לא אוהבת אותי מה שלא היה נכון הנישואים שלי לא שינו כלום בחברות שלנו,משפטים שחזרו על עצמם והיו נשמעים לי פתאום מוזרים שהיא תגיד.החלטתי שאני חייבת להבין מה קורה ולתפוס אותה לשיחה. זו היתה שאלה פשוטה: יש משהו שאת רוצה להגיד לי? ואז הכל יצא. אחרי כמה דק' של התאוששות נישקתי אותה וזה היה ואוו שנים אתה רוצה לעשות את זה ואז זה מגיע. הייתי מאושרת. ואז התחילו "הצרות" היה לה קשה לקבל את עצמה, זה תסכל אותה שהיא רוצה את זה שטוב לה איך שנגעתי בה.שבעלה לא היה נוגע בה ככה. כל פעם שהיא עזבה זה היה רק מהקושי שלה כל פעם שהיא עזבה זה נהיה קושי שלי היא טיפוס שקשה לו היא צרכה להתרחק להיות עם עצמה ואני ההפך לדבר לא למשוך ולפתור את זה.זה השפיע עליי ברמות של חוסר תפקוד עם זה בבית עם זה בעבודה עם זה הילדים עצבנות, חוסר סבלנות עצבות,כלכלך אהבתי אותה הבנתי אותה קיבלתי אותה שמתי את עצמי בצד את הקשיים שלי בצד .אם אתה אוהב אתה אוהב עד הסוף,אם אתה חבר אתה חבר עד הסוף והיא היתה גם אהובה שלי וקודם כל החברה שלי. לאחר מספר חודשים התגרשתי לא יכולתי להמשיך ככה "אי אפשר לאהוב שני אנשים לתת לשני אנשים" לא אני. עשיתי בחירה. שהיתה לא מובנת לסובבים אותי. בפעם האחרונה שהיא עזבה זו היתה הפעם הראשונה שהלכתי בדרך שלה בלי להתקשר בלי אסמסים בלי לשכנע אותה, שקט קחי זמן תתמודדי עם עצמך ואז דברי איתי הפעם הראשונה שהראש עבד ולא הלב. אחרי שבוע הגיעו ההודעות ממנה שקשה לה שהיא כל יום חיכתה שאתקשר בודקת אסמסים שהיא אוהבת כלכך ולא יודעת מה לעשות.שהיא יודעת שהיא כזו בלי קשר אליי וכו' הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי גם לדרוש ולהגיד דברים שאני רוצה כי גם אני פה היו שלושה חודשים מדהימים הרגשתי בטוחה בלי פחד שזה יחזור.היא החליטה. שבת אחת שהם היו פה היתה לנו שיחה שבה הקשבתי לה כחברה שלה דיברנו עליה ועל בעלה על היחסים האישיים בניהם ואמרתי את דעתי רק כחברה שלה. היא הבינה שזה לא נורמלי מה שקורה בניהם או לא קורה.ואז היא נסגרה שוב היתהצרכה שקט לעצמה התרחקה והתחושות בטן שלי לא היו טובות ששאלתי אותה היא אמרה שהכל בסדר רק קצת קשה לה הרפתי. אחרי שבוע כבר לא יכלתי יותר ושאלתי שוב היא אמרה שאולי נקח הפסקה שהיא לא יכולה להתמודד עם הכל עכשיו שהיא יושבת בטיפול שם וחושבת עליי שהיא לא באמת יכולה לשנות אם אני נמצאת ככה בחיים שלה. שיהיה לי יותר טוב. שאלתי אותה אם היא בטוחה והיא אמרה שכן ואם זה יעזור שהיא תגיד שהיא אוהבת. וסגרתי לא שכנעתי לא התחננתי וגם לא בכיתי. ביומיים הראשונים הייתי בסדר אולי לא קלטתי ביום השלישי נפלתי מין התשה נפשית,רק לרצות לישון ככה לא חושבים המוזר הוא שאין לי את הצורך להתקשר אליה או לסמס או לשכנע אבל באיזה שהוא מקום מחכה לפעמים לשמוע אותה עברו שלושה שבועות ולא כלום אתמול התחלתי לחשוב מה זה אומר? מה לא מזיז לה היא לא מתגעגעת לא קשה לה? אני יודעת שהיא אוהבת אותי אבל גם יודעת שהיא מהאנשים שעובדים עם הראש קודם,לא כמוני עם הלב אבל עדיין מה זה אומר???? והקושי שלי עכשיו שהתחלתי לכעוס וההבנה שלי לקושי שלה מתחילה להעלם. פעם היא שאלה אותי מה זו אהבה בשבילי: אמרתי שאהבה זה משהו שנוצר לאורך זמן,זו בחירה,מתבטאת בנתינה מתמשכת ולא מותנת,אכפתיות,אחריות היכולת לאהוב כמו ואפילו יותר מכמה שאוהבת את עצמי שזה המקום הנכון עם כל הקשיים, כן וזה גם רגש שיכול לגרום לך להתנתק ולא להתעסק בדברים אחרים הרצון להיות שלמה עם.. ב.. קבלה מלאה געגועים,דאגה לך והרצון בטובתך. אני לא בנאדם שטוב בלקבל מחמאות או להעיד על עצמו אתה מגיע לגיל שאתה מבין שזה בסדר להגיד על עצמך קצת דברים טובים וזה אני, זה אני שאני אוהבת אבל באותו זמן אתה מגיע גם לגיל שאתה מתחיל לחשוב שזה מיותר,שלא טוב להיות ככה כי אתה תמיד נפגע שאולי מערכת יחסים בנויה על תן וקח.
..אז היא עזבה אותי שוב בפעם המי יודע כמה!! הכרנו לפני חמש שנים בגינה שירדנו עם הילדים, זה התחיל מסתם לדבר, והגיע לזה שהיא היתה הבנאדם הראשון שיכולתי לספר לה מה אני,מי אני ,עם הזמן רציתי אותה אהבתי אותה יותר אבל ידעתי שאין סיכוי היא לא קשורה לעולם שלי, למה שאני. שנתיים אחרי שהכרנו התחתנתי שוב ואז הגיע הבום שלי,היא התחילה לזרוק משפטים כמו: זהו התחתנת אני כבר לא קיימת את לא אוהבת אותי מה שלא היה נכון הנישואים שלי לא שינו כלום בחברות שלנו,משפטים שחזרו על עצמם והיו נשמעים לי פתאום מוזרים שהיא תגיד.החלטתי שאני חייבת להבין מה קורה ולתפוס אותה לשיחה. זו היתה שאלה פשוטה: יש משהו שאת רוצה להגיד לי? ואז הכל יצא. אחרי כמה דק' של התאוששות נישקתי אותה וזה היה ואוו שנים אתה רוצה לעשות את זה ואז זה מגיע. הייתי מאושרת. ואז התחילו "הצרות" היה לה קשה לקבל את עצמה, זה תסכל אותה שהיא רוצה את זה שטוב לה איך שנגעתי בה.שבעלה לא היה נוגע בה ככה. כל פעם שהיא עזבה זה היה רק מהקושי שלה כל פעם שהיא עזבה זה נהיה קושי שלי היא טיפוס שקשה לו היא צרכה להתרחק להיות עם עצמה ואני ההפך לדבר לא למשוך ולפתור את זה.זה השפיע עליי ברמות של חוסר תפקוד עם זה בבית עם זה בעבודה עם זה הילדים עצבנות, חוסר סבלנות עצבות,כלכלך אהבתי אותה הבנתי אותה קיבלתי אותה שמתי את עצמי בצד את הקשיים שלי בצד .אם אתה אוהב אתה אוהב עד הסוף,אם אתה חבר אתה חבר עד הסוף והיא היתה גם אהובה שלי וקודם כל החברה שלי. לאחר מספר חודשים התגרשתי לא יכולתי להמשיך ככה "אי אפשר לאהוב שני אנשים לתת לשני אנשים" לא אני. עשיתי בחירה. שהיתה לא מובנת לסובבים אותי. בפעם האחרונה שהיא עזבה זו היתה הפעם הראשונה שהלכתי בדרך שלה בלי להתקשר בלי אסמסים בלי לשכנע אותה, שקט קחי זמן תתמודדי עם עצמך ואז דברי איתי הפעם הראשונה שהראש עבד ולא הלב. אחרי שבוע הגיעו ההודעות ממנה שקשה לה שהיא כל יום חיכתה שאתקשר בודקת אסמסים שהיא אוהבת כלכך ולא יודעת מה לעשות.שהיא יודעת שהיא כזו בלי קשר אליי וכו' הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי גם לדרוש ולהגיד דברים שאני רוצה כי גם אני פה היו שלושה חודשים מדהימים הרגשתי בטוחה בלי פחד שזה יחזור.היא החליטה. שבת אחת שהם היו פה היתה לנו שיחה שבה הקשבתי לה כחברה שלה דיברנו עליה ועל בעלה על היחסים האישיים בניהם ואמרתי את דעתי רק כחברה שלה. היא הבינה שזה לא נורמלי מה שקורה בניהם או לא קורה.ואז היא נסגרה שוב היתהצרכה שקט לעצמה התרחקה והתחושות בטן שלי לא היו טובות ששאלתי אותה היא אמרה שהכל בסדר רק קצת קשה לה הרפתי. אחרי שבוע כבר לא יכלתי יותר ושאלתי שוב היא אמרה שאולי נקח הפסקה שהיא לא יכולה להתמודד עם הכל עכשיו שהיא יושבת בטיפול שם וחושבת עליי שהיא לא באמת יכולה לשנות אם אני נמצאת ככה בחיים שלה. שיהיה לי יותר טוב. שאלתי אותה אם היא בטוחה והיא אמרה שכן ואם זה יעזור שהיא תגיד שהיא אוהבת. וסגרתי לא שכנעתי לא התחננתי וגם לא בכיתי. ביומיים הראשונים הייתי בסדר אולי לא קלטתי ביום השלישי נפלתי מין התשה נפשית,רק לרצות לישון ככה לא חושבים המוזר הוא שאין לי את הצורך להתקשר אליה או לסמס או לשכנע אבל באיזה שהוא מקום מחכה לפעמים לשמוע אותה עברו שלושה שבועות ולא כלום אתמול התחלתי לחשוב מה זה אומר? מה לא מזיז לה היא לא מתגעגעת לא קשה לה? אני יודעת שהיא אוהבת אותי אבל גם יודעת שהיא מהאנשים שעובדים עם הראש קודם,לא כמוני עם הלב אבל עדיין מה זה אומר???? והקושי שלי עכשיו שהתחלתי לכעוס וההבנה שלי לקושי שלה מתחילה להעלם. פעם היא שאלה אותי מה זו אהבה בשבילי: אמרתי שאהבה זה משהו שנוצר לאורך זמן,זו בחירה,מתבטאת בנתינה מתמשכת ולא מותנת,אכפתיות,אחריות היכולת לאהוב כמו ואפילו יותר מכמה שאוהבת את עצמי שזה המקום הנכון עם כל הקשיים, כן וזה גם רגש שיכול לגרום לך להתנתק ולא להתעסק בדברים אחרים הרצון להיות שלמה עם.. ב.. קבלה מלאה געגועים,דאגה לך והרצון בטובתך. אני לא בנאדם שטוב בלקבל מחמאות או להעיד על עצמו אתה מגיע לגיל שאתה מבין שזה בסדר להגיד על עצמך קצת דברים טובים וזה אני, זה אני שאני אוהבת אבל באותו זמן אתה מגיע גם לגיל שאתה מתחיל לחשוב שזה מיותר,שלא טוב להיות ככה כי אתה תמיד נפגע שאולי מערכת יחסים בנויה על תן וקח.