זה מעבר לזה
אני לא מרגישה מוגבלת רק במישור הצבאי , זה התפשט בי , גדל בתוכי דיכאון גדול מדיי
אני לא מתפקדת כמו בן אדם , וברור לי שהדרך היחידה לצאת מזה היא פשוט להכניס את עצמי לפרופורציה : זה הרי לא באמת כ"כ קשה ולא באמת צריך להיות כ"כ חמור , אני רק צריכה להתנתק ממני , לתפקד , להפסיק להיות עצבנית כ"כ , פשוט להעביר 9 חודשים ואחר כך לשכוח מהכל , הבעיה היא שזה החיים שלי , נדמה לי שאין לי יותר כוח בגדול לכל החיים האלה שלי , עם או בלי צבא , וזה בא והולך כרגע אין לי כוח , באמת אין בי כלום, שום רצון לכלום . ונחזור לעיניני צה"ל ,עד לא מזמן שירתתי בבסיס סגור ובאמת הצלחתי לתחמן את כל המערכת פחות או יותר לפי הדרישות שלי ,אבל לא יכולתי להמשיך במסגרת סגורה השתגעתי , שיקול הדעת שלי ניפגם , לא הבחנתי בין חשוב ללא חשוב , ועשיתי טעות אחת קריטית בשיקול הדעת המסכן שלי שלאחריה שברתי מה שניקרא את כל המסגרת הצבאית-מחשבתית שנבנתה לי בראש , נשברתי גם אני והלכתי הביתה תרתי משמע , בקיצור אני מתחילה עכשיו את צעדי הראשונים בבסיס פתוח - היום הודעתי לאמא שאני כן אסיים 9 חודשים מכיוון שזה על גבול הטיפשות לצאת בשלב כ"כ מתקדם - אני לא מבינה איך אמרתי לה את זה עכשיו , נתתי לה גם נימוקים נכונים כ"כ, בוגרים כ"כ , כאילו לא הייתי אני לכמה דקות ... האמת היא שאני לא מסוגלת לתפקד על בסיס יומיומי , לא בצבא ולא באזרחות , אני באמת לא נראה לי כשירה לחיים האלה . ברור לי שהבעיה שלי היא מעבר מעבר מעבר לצבא - נמאס לי .
אני לא מרגישה מוגבלת רק במישור הצבאי , זה התפשט בי , גדל בתוכי דיכאון גדול מדיי
