Status Apilepticus
New member
זה ממש סיפור עצוב....
דוד לוי, תלמיד חטיבה בעירוני י"ד בתל אביב, התמוטט במסדרון בית הספר כשהתלונן בפני מורה "כואב לי בחזה", נשלח לשתות תה באותה שעה לא היתה אחות בחטיבה בית הספר לא דיווח להורים על מצב הילד בסוף יום הלימודים, נשלח לבדו הביתה ואז התמוטט שוב חודש וחצי נלחם על חייו - ונפטר ההורים, עליזה ומוטי: "אף אחד כבר לא יחזיר לנו אותו, אבל מי שצריך לשלם את המחיר - שישלם" גילה קול, מנהלת החטיבה: "יש 40 ילדים שבאים כל רגע ואומרים 'אני לא מרגיש טוב'. פעלנו לפי הנהלים" מאת: דפנה ישועה צילומי רפרודוקציה: רונן מחלב יום שני השבוע היה אמור להיות יום חג בבית משפחת לוי בשכונת רמות צהלה בתל אביב. זה היום בו האב הגאה מוטי (מרדכי) לוי היה אמור ללוות את בנו, דוד בן ה-13, לבית הכנסת, כדי שיניח תפילין בפעם הראשונה, לפני שהוא עולה לתורה. בעוד שבועיים, באולם אידיאו בתל אביב, היו אמורים כל בני המשפחה, המכרים והחברים בכיתה לחגוג לו בר מצוה. אבל במקום כל זה, התעורר מוטי בבוקר יום שני, הדליק נר זיכרון - ואמר קדיש. דוד לוי נפטר לפני כשבועיים, לאחר שנלחם על חייו במשך חודש וחצי. רק מאוחר יותר נודע להוריו כי ביום שבו פונה במצב קשה לבית החולים, הוא התמוטט במסדרון בית הספר בו למד, חטיבת הביניים של תיכון עירוני י"ד בתל אביב. כשהתלונן כי אינו חש בטוב, נשלח לשתות כוס תה בחדר המורים. בשום שלב בית הספר לא דיווח להורים על תלונת בנם. ובסוף הלימודים, דוד נשלח הביתה לבד. למרות כל זאת, מנהלת החטיבה מתעקשת: "פעלנו על פי הנהלים". התמוטטות במסדרון "תרגיש את הדופק שלי" דוד לוי התעורר בבוקר ה-18 במרס לעוד יום לימודים רגיל בחטיבת הביניים של עירוני י"ד. הוא אכל את ארוחת הבוקר שלו, משח את שיערו בג'ל בתסרוקת אופנתית, נתן נשיקה לאמו, ונסע יחד עם אביו מוטי וחבר לבית הספר. מוטי: "זה היה בוקר רגיל. הוא הרגיש מצוין, וכמו תמיד סיפר בדיחות באוטו". לקראת סוף היום, בהפסקה לפני שיעור מדעים, הוא החליק על סקייטבורד במסדרון ליד הכיתות, כששלושה מחבריו צפו בו. על מה שאירע מספר יגאל (כל שמות התלמידים בכתבה בדויים - ד.י), חברו לכיתה: "דוד עשה סיבוב על הסקייטבורד, ופתאום - כאילו נבל במקום, וקרס על הרצפה". בעוד דוד שוכב על הרצפה, התאספה סביבו חבורת ילדים סקרנים. על פי עדות הילדים, דוד התלונן על דופק לב מואץ. ירון, אחד הילדים שנכח במקום: "הוא אמר לי 'תרגיש את הדופק שלי, כמה הוא חזק'. היה לו דופק כל כך חזק שכמעט קרע את החולצה". רועי, חבר אחר, מספר: "הוא נפל כמו מני לוי, לא חטף מכה מהרצפה, אלא כאילו הכל בסלואו מושן. הוא אמר לי 'תראה תראה, הדופק שלי". חבריו של דוד מעידים כי הוא שם את היד על חזהו, התלונן כי כואב לו ובכה. לאחר מספר דקות, דוד קם בכוחות עצמו, וחברו רועי תפס יוזמה ולקח אותו למחנך. רועי: "הלכנו למחנך שלנו, ואמרנו לו שהוא לא מרגיש טוב. הוא אמר לו שישתה תה וינוח, ושאם הוא לא מרגיש טוב, שיגש אליו שוב אחר כך". ההורים עליזה ומוטי מדליקים נר זכרון צילום: רונן מחלב דוד נכנס לחדר המורים, שם קיבל כוס תה. אחת המורות שנכחה במקום סיפרה להוריו כי ראתה אותו, ולא הבחינה בשום דבר חריג. דוד לא עבר שום בדיקה רפואית. בבית הספר נמצאת אחות יומיים בלבד בשבוע עד השעה 12.00. באותו יום לא היו שירותי אחות. הוא סיים לשתות את התה וחזר לכיתה. על פי דברי חבריו לכיתה, בשיעור הבא, שיעור מדעים, פניו של דוד היו חיוורים והוא היה שקט. אסף, חברו לכיתה, מספר: "הוא נשען על הקיר וכמעט לא דיבר. זה לא התאים לו. פתאום הוא ישב נורא בשקט, ורק נשען על הקיר". יאיר, שנכח גם הוא בכיתה, מספר: "אני זוכר שהוא נשם בכבדות. הוא אמר לי שהוא לא מרגיש טוב. לא חשבתי שזה כל כך רציני. הוא היה שקט בשיעור מהרגיל. כשאמר לי שהוא מרגיש לא טוב, המורה התעצבן עליו שהוא מדבר והעיר לו 'אתה לא רציני'. צחקתי איתו ורשמתי לו משהו על השולחן. דוד אמר לי 'תעזוב אותי, אני לא מרגיש טוב". בין חיים למוות: "דוד, אם אתה שומע, תמצמץ" לדברי הנהלת בית הספר, מחנך הכיתה לא דיווח על תלונתו של דוד. ב-14.30, כשעה לאחר שהתמוטט במסדרון, הסתיים יום הלימודים. דוד, כמו שאר חבריו, יצא לעבר שער בית הספר. אחת מבנות כיתתו שמה לב שהוא נראה חלש. יאיר: "אחת מהתלמידות בכיתה שמה לב שהוא לא נראה טוב, והציעה לו לנסוע איתה עם אמה הביתה". דוד סירב ויצא למסלול הרגיל של קילומטר וחצי הביתה. "דוד היה רגיל לחזור את המרחק הזה", אומר אביו מוטי. "לא היו לו בעיות. הוא היה ילד בריא מאוד, שחיין, ספורטאי בלחימה משולבת ושיחק כדורגל. בשנת 96' אפילו עבר בדיקה קרדיולוגית שמצאה אותו כשיר לספורט". לאחר מספר דקות של גלישה על הסקייטבורד בחום הכבד הוא הגיע לביתו. את מה שקרה מאותו הרגע מתארת אחותו, קרן: "הוא עלה למעלה, ואיך שהוא נכנס הוא זרק את התיק על הרצפה וביקש מים. פתאום הוא התחיל להתעוות ולהשמיע קולות מוזרים. לא הבנו מה קורה וקראנו לאמא".
דוד לוי, תלמיד חטיבה בעירוני י"ד בתל אביב, התמוטט במסדרון בית הספר כשהתלונן בפני מורה "כואב לי בחזה", נשלח לשתות תה באותה שעה לא היתה אחות בחטיבה בית הספר לא דיווח להורים על מצב הילד בסוף יום הלימודים, נשלח לבדו הביתה ואז התמוטט שוב חודש וחצי נלחם על חייו - ונפטר ההורים, עליזה ומוטי: "אף אחד כבר לא יחזיר לנו אותו, אבל מי שצריך לשלם את המחיר - שישלם" גילה קול, מנהלת החטיבה: "יש 40 ילדים שבאים כל רגע ואומרים 'אני לא מרגיש טוב'. פעלנו לפי הנהלים" מאת: דפנה ישועה צילומי רפרודוקציה: רונן מחלב יום שני השבוע היה אמור להיות יום חג בבית משפחת לוי בשכונת רמות צהלה בתל אביב. זה היום בו האב הגאה מוטי (מרדכי) לוי היה אמור ללוות את בנו, דוד בן ה-13, לבית הכנסת, כדי שיניח תפילין בפעם הראשונה, לפני שהוא עולה לתורה. בעוד שבועיים, באולם אידיאו בתל אביב, היו אמורים כל בני המשפחה, המכרים והחברים בכיתה לחגוג לו בר מצוה. אבל במקום כל זה, התעורר מוטי בבוקר יום שני, הדליק נר זיכרון - ואמר קדיש. דוד לוי נפטר לפני כשבועיים, לאחר שנלחם על חייו במשך חודש וחצי. רק מאוחר יותר נודע להוריו כי ביום שבו פונה במצב קשה לבית החולים, הוא התמוטט במסדרון בית הספר בו למד, חטיבת הביניים של תיכון עירוני י"ד בתל אביב. כשהתלונן כי אינו חש בטוב, נשלח לשתות כוס תה בחדר המורים. בשום שלב בית הספר לא דיווח להורים על תלונת בנם. ובסוף הלימודים, דוד נשלח הביתה לבד. למרות כל זאת, מנהלת החטיבה מתעקשת: "פעלנו על פי הנהלים". התמוטטות במסדרון "תרגיש את הדופק שלי" דוד לוי התעורר בבוקר ה-18 במרס לעוד יום לימודים רגיל בחטיבת הביניים של עירוני י"ד. הוא אכל את ארוחת הבוקר שלו, משח את שיערו בג'ל בתסרוקת אופנתית, נתן נשיקה לאמו, ונסע יחד עם אביו מוטי וחבר לבית הספר. מוטי: "זה היה בוקר רגיל. הוא הרגיש מצוין, וכמו תמיד סיפר בדיחות באוטו". לקראת סוף היום, בהפסקה לפני שיעור מדעים, הוא החליק על סקייטבורד במסדרון ליד הכיתות, כששלושה מחבריו צפו בו. על מה שאירע מספר יגאל (כל שמות התלמידים בכתבה בדויים - ד.י), חברו לכיתה: "דוד עשה סיבוב על הסקייטבורד, ופתאום - כאילו נבל במקום, וקרס על הרצפה". בעוד דוד שוכב על הרצפה, התאספה סביבו חבורת ילדים סקרנים. על פי עדות הילדים, דוד התלונן על דופק לב מואץ. ירון, אחד הילדים שנכח במקום: "הוא אמר לי 'תרגיש את הדופק שלי, כמה הוא חזק'. היה לו דופק כל כך חזק שכמעט קרע את החולצה". רועי, חבר אחר, מספר: "הוא נפל כמו מני לוי, לא חטף מכה מהרצפה, אלא כאילו הכל בסלואו מושן. הוא אמר לי 'תראה תראה, הדופק שלי". חבריו של דוד מעידים כי הוא שם את היד על חזהו, התלונן כי כואב לו ובכה. לאחר מספר דקות, דוד קם בכוחות עצמו, וחברו רועי תפס יוזמה ולקח אותו למחנך. רועי: "הלכנו למחנך שלנו, ואמרנו לו שהוא לא מרגיש טוב. הוא אמר לו שישתה תה וינוח, ושאם הוא לא מרגיש טוב, שיגש אליו שוב אחר כך". ההורים עליזה ומוטי מדליקים נר זכרון צילום: רונן מחלב דוד נכנס לחדר המורים, שם קיבל כוס תה. אחת המורות שנכחה במקום סיפרה להוריו כי ראתה אותו, ולא הבחינה בשום דבר חריג. דוד לא עבר שום בדיקה רפואית. בבית הספר נמצאת אחות יומיים בלבד בשבוע עד השעה 12.00. באותו יום לא היו שירותי אחות. הוא סיים לשתות את התה וחזר לכיתה. על פי דברי חבריו לכיתה, בשיעור הבא, שיעור מדעים, פניו של דוד היו חיוורים והוא היה שקט. אסף, חברו לכיתה, מספר: "הוא נשען על הקיר וכמעט לא דיבר. זה לא התאים לו. פתאום הוא ישב נורא בשקט, ורק נשען על הקיר". יאיר, שנכח גם הוא בכיתה, מספר: "אני זוכר שהוא נשם בכבדות. הוא אמר לי שהוא לא מרגיש טוב. לא חשבתי שזה כל כך רציני. הוא היה שקט בשיעור מהרגיל. כשאמר לי שהוא מרגיש לא טוב, המורה התעצבן עליו שהוא מדבר והעיר לו 'אתה לא רציני'. צחקתי איתו ורשמתי לו משהו על השולחן. דוד אמר לי 'תעזוב אותי, אני לא מרגיש טוב". בין חיים למוות: "דוד, אם אתה שומע, תמצמץ" לדברי הנהלת בית הספר, מחנך הכיתה לא דיווח על תלונתו של דוד. ב-14.30, כשעה לאחר שהתמוטט במסדרון, הסתיים יום הלימודים. דוד, כמו שאר חבריו, יצא לעבר שער בית הספר. אחת מבנות כיתתו שמה לב שהוא נראה חלש. יאיר: "אחת מהתלמידות בכיתה שמה לב שהוא לא נראה טוב, והציעה לו לנסוע איתה עם אמה הביתה". דוד סירב ויצא למסלול הרגיל של קילומטר וחצי הביתה. "דוד היה רגיל לחזור את המרחק הזה", אומר אביו מוטי. "לא היו לו בעיות. הוא היה ילד בריא מאוד, שחיין, ספורטאי בלחימה משולבת ושיחק כדורגל. בשנת 96' אפילו עבר בדיקה קרדיולוגית שמצאה אותו כשיר לספורט". לאחר מספר דקות של גלישה על הסקייטבורד בחום הכבד הוא הגיע לביתו. את מה שקרה מאותו הרגע מתארת אחותו, קרן: "הוא עלה למעלה, ואיך שהוא נכנס הוא זרק את התיק על הרצפה וביקש מים. פתאום הוא התחיל להתעוות ולהשמיע קולות מוזרים. לא הבנו מה קורה וקראנו לאמא".
