זה מוזר כזה........

ronen1981

New member
זה מוזר כזה........

השבוע אחד התלמידים שאני מלמד שאל בן כמה אני ,עניתי 23 ובעודי עונה זאת למרות שזו האמת התקשתי להאמין לעצמי. כאילו מה כבר הגעתי (באוגוסט) לגיל 23 ואו איך הזמן טס...רק אתמול אחותי הגדולה היתה בת 23 ואני היתי עתודאי צעיר בן 18 שסיים תיכון שחשב שגיל 23 זה גיל מבוגר כל כך של מישהו אחרי צבא שלומד כבר שנה שנתיים. וכאילו שלא די בכך בצבא בשל הנסיבות אני טוראי מה שרק מבלבל אותי במיוחד כשיש בני 20-21שמסיבה לא ברורה מרשים לעצמם לקרא לי צעיר. (סאמק מי אתם ומה עשיתם בחיים מעבר ללשהות בצבא שאתם תופסים תחת) ועכשיו שאני שוב לבד וה23 מהדהד לי בראש אני בלחץ האם אני צריך להתחיל לחשוב על למצוא מישהי לחתונה או שיש לי עוד זמן ואם יש לי עוד זמן אז כמה?........
 

ronen1981

New member
נכתב שבוע שעבר.........

איך התגברתי (יחסית) תוך יממה וחצי בצורה טובה כל כך מהפרידה מחברתי זה חצי שנה רונן של לפני קצת יותר מיומיים לא היה מבין,אולי בעצם כן. כשאמרה לי שאנחנו צריכים לדבר כשהיתה עם תיק קטן ולא גדול כזה המועיד שהיא באה לישון אצלי לסוף שבוע הלב צנח לי עד לריצפה ,לא היתה צריכה לומר כלום שכן אני כבר הבנתי את אופי השיחה שהולכת להתקיים ואני בראשי רק אומר לא לא לא אל תעשי את זה בבבבבבבבקקקקקקקקקקקקקשששששששששהההההההההההה. השיחה התקימה לא אכנס לפרטיה (שחשובים ביותר באמת להבנת התמונה) למעט שלמחרת נאלצתי לחזור אליה עם תשובה שמשמעותה בעצם פרידה או שאני נותן לה חודש להיות עם משפחתה ואז נחזור לצאת לבחון אם מתאימים (וזאת תאמינו או לא אחרי חצי שנה שאנחנו יוצאים,לך תבין). כשצלצלתי אליה לא ידעתי מה לענות הלב רצה להגיד שאחכה חודש חודשים כמה שצריך (הרי כבר חיכיתי בעבר חודש ,וכל הזמן אני חיכיתי לה שבועים בשביל לראות אותה יומים הודות ליציאות על הפנים שלה בשל תפקידה בצבא.) הראש לעומת זאת הבין שאמנם המהלך והמצב שנוצר אמנם לא היה רצוי בתחילה אבל הלב מה לעשות מעולם לא היה טוב בראיה צלולה של המצב ומכחיש דברים שהראש פה ושם הבחין ועד שבאה השיחה בחר בלשתוק ולא לספר זאת ללב,הראש אמר שכנראה ואכן אולי עדיף שניפרד ולמרות שאוהב אני אותה היא לא זאת שבישבילי ושמגיע לי יותר,מישהי שתאהוב אותי יותר ושתגרום לי לדעת ולחוש בזאת ללא ספק . וכך מה שהתחיל בבלינדייט בבית קפה הסתיים למעשה חצי שנה מאוחר יותר באותו בית הקפה. כמה שבכיתי בשישי לאחר אותה השיחה עימה במשך מעל לשעתיים,ואח"כ עוד איזה שעתיים פלוס שחשבתי על הכל עד שנרדמתי באיזה ארבע וחצי בלילה (או בוקר תלוי איך מסתכלים על זה) ,כל דבר שהבחנתי בו אבל בחרתי להעלים ממנו עיין,ועל כל דבר שצריך אני לשאול בשיחה שלי עימה לפני שאחליט מה אני בוחר. מזלי שידידה הכי טובה שלי באה אלי והתנחלה אצלי לעודד אותי. וכך צלצלתי עם נטיה של אולי כן לתת הזדמנות אבל אני רוצה תשובות לכמה דברים מתרידים שאמרה באותה שיחה ,וכך לראשונה מזה זמן היתה לנו תקשורת כמו שצריכה להיות שבו היא משתפת במה שהיא חושבת לטוב ולרע וכך מהשיחה עצמה הגיעה בצורה הדדית המסקנה המתבקשת שהשינויים המתבקשים לא יקרו בקשר הזה ושמה לעשות שהיא ואני בשלבים שונים בחיים אני עבורה הקשר הרציני הראשון ,היא עדיין צעירה (18.5) וצריכה עוד ללמוד על זוגיות וקשרים ולהתבגר קצת . ואני כבר עברתי את השלבים האלו ומגיע לי הרבה יותר ממה שהיא החזירה לי בתמורה למה שהשקעתי . נפרדנו,ואני מבין עכשיו שהיא הכניסה "אותנו" למעשה לקשר שרק אני באמת נכנסתי אליו והיא לא היתה בשלה לו ,כן קסם לה הרעיון להיות עם בחור מבוגר יותר משכיל ונאה שמושך אותה אבל המחויבות והאנרגיות שצריך לקיים לא היתה בשלה להם,ויותר מזה לפתוח את הלב כפי שמתבקש . אמנם אמרה שאהבה אותי אבל אני חושב שהיא עדיין לא הכירה אהבה אמיתית מהי . ולכן טוב שהסתיים כעת ולא מאוחר יותר שכן ,עכשיו אני מבין שזה לא היה זה.
 

ronen1981

New member
ובנימה אופטימית.

שכן מאולם לא היתי פסימי באופיי,וגם שם הפורום לא מזדהה אני רק אומר שאני התחלתי כבר לאט להגשים את החלמות שלי ומקווה שאני שאצליח לממשם עד תום.
 

Koshka 1

New member
../images/Emo8.gif

אתה לא חייב ישר להתחתן..... בשביל להתחתן צריכים להיות מוכנים נפשית ופיזית
 

ronen1981

New member
ברור .

ברור שאני לא מתכוון להתחתן היום אבל לא אתנגד להכיר היום את זו שאתחתן איתה "מחר".
 
למעלה