black ross
New member
זה מה שעובר עלי...
... חסר אונים ...היית ממש חסר אונים שם במיטה הזו בין כל הציפצופים המזוויעים כאב לך כל כך ושיחקת אותה גיבור , תמיד היית הגיבור שלי ...עכשיו תורי להיות גיבורה חשבץי לעצמי מגיע לו קצת נחת ממני לא ? אז אפילו שרציתי לבכות את נשמתי באותה שנייה חייכתי הוא היה מבועת ממה שקורה לו ראיתי את הפחד בעיניים שלו אפילו שהוא ניסה לטשטש את זה רציתי להראות לו הנה גם אני גיבורה אז אפילו התבדחתי איתו " אבא , חני אמרה שאתה חתיך " והצלחתי החיוך נמרח לכמה שניות על פרצופו המבוהל ובאותה שנייה שהוא חייך הלב שלי הפסיק לפעום ידעתי בדיוק בנקודה הזו שזהו מכאן אין דרך חזרה יצאתי החוצה והרגשתי אותו מת בתוכי ידעתי שעכשיו כל מה שיש לי בעצם לעשות זה לחכות שהוא ימות ... וזה באמת מה שעשיתי ... עכשיו שאני חושבת על זה אני קצת מצטערת על זה שידעתי ולא ישבתי לדבר איתו לפני אבל ידעתי שזה יהרוג אותו מהר יותר ככה שאני המשכתי בשלי להיות גיבורה ושתקתי עד הרגע האחרון או יותר נכון עד ליום אחרי שהיית מחובר למכונת הנשמה ואחותי נכנסה ראשונה והיא ניסתה לקרוא לך אבל אתה לא ענית העיניים הכחולות היפות שלך היו פקוחות לרווחה היא נבהלה ושאלה את האחות בחדר אם אתה שומע אותה ראיתי את הפחד בעיניים שלה באותן שניות מהרגע בו קראה לך ועד הרגע בו היא שאלה את האחות היא הייתה בטוחה שאתה מת לה מול העיניים היא לא עמדה בזה ויצאה ואני תלויה בתוך החדר מרחפת בתוכי ומרגישה את המוות ועדיין אני גיבורה אז המשכתי "אבא יש מסיבה גדולה בחוץ ואתה אורח הכבוד תתעורר לא יפה כולם מחכים רק לך "ויצאתי עם חור במקום לב... יומיים בלי שינה הראש שלי מסתובב חייבת לזרוק את עצמי על איזה ספסל פה פתאום קול מעיר אותי ואני רצה יודעת כבר את מה שעומדים לבשר לי כולנו עמדנו שם כמו מטומטמים מחכים לקבל אישור יציאה שלך מהארץ כאילו בלי שהרופא אמר את זה זה לא קרה ואני כבר חשבתי שלא יכול להיות יותר גרוע הרגשתי איך אני נאכלת לאט לאט נרקבת אל מול כולם ואף אחד לא רואה ... אתה יודע ... ביום של הלוויה הביאו אותך הביתה ואני שלא מבינה בכל ענייני הטיקסות למיניהם לא ידעתי את זה ואחד המלווים האחרונים שלך שאל אותי " איפה אבא?" ואני לא כל כך הבנתי שאלתי ברוגז "מה?!" והוא השיב "מה אבא לא הגיע ?" לרגע חשבתי שהכל חלום והנה עוד רגע אבא שלי צריך לבוא אבל.. האיש הוסיף ואמר מיד אחרי שהוא קלט את מחשבותיי " חברת קדיש צריכים להביא את אבא לכאן כי מכאן יוצאת הלוויה " ואני חושבת לעצמי יואוו הריקבון הזה משגע אותי זה שורף ומגרד אני רוצה כבר שזה ייגמר ... אני לא מצליחה להתנער מהריקבון הזה שדבק בי מהעיניים היפות שלו איך הן היו פקוחות לרווחה אך ריקות מחיים ... אבא אני אוהבת אותך ... אתה חסר לי כל כך ... אני חולמת כבר חודש ימים חלום כזה כמעט אבסורדי אבל כל כך מתאים לך למי שהיית ... אתה עומד בתוך אולם גדול מסדר בו כיסאות ושולחנות אפילו את כדור האורות כבר תלית ואני שומעת אותך מדבר עם מישהו ואמר " עוד מעט יתחילו להגיע אורחים ואני רוצה להפתיע אותם " אני יודעת שמתישהו גם אני אהיה אורחת במסיבה הזו בנתיים ... נשארת הגיבורה של אבא . 23.10.03 י.ל. נפטר
... חסר אונים ...היית ממש חסר אונים שם במיטה הזו בין כל הציפצופים המזוויעים כאב לך כל כך ושיחקת אותה גיבור , תמיד היית הגיבור שלי ...עכשיו תורי להיות גיבורה חשבץי לעצמי מגיע לו קצת נחת ממני לא ? אז אפילו שרציתי לבכות את נשמתי באותה שנייה חייכתי הוא היה מבועת ממה שקורה לו ראיתי את הפחד בעיניים שלו אפילו שהוא ניסה לטשטש את זה רציתי להראות לו הנה גם אני גיבורה אז אפילו התבדחתי איתו " אבא , חני אמרה שאתה חתיך " והצלחתי החיוך נמרח לכמה שניות על פרצופו המבוהל ובאותה שנייה שהוא חייך הלב שלי הפסיק לפעום ידעתי בדיוק בנקודה הזו שזהו מכאן אין דרך חזרה יצאתי החוצה והרגשתי אותו מת בתוכי ידעתי שעכשיו כל מה שיש לי בעצם לעשות זה לחכות שהוא ימות ... וזה באמת מה שעשיתי ... עכשיו שאני חושבת על זה אני קצת מצטערת על זה שידעתי ולא ישבתי לדבר איתו לפני אבל ידעתי שזה יהרוג אותו מהר יותר ככה שאני המשכתי בשלי להיות גיבורה ושתקתי עד הרגע האחרון או יותר נכון עד ליום אחרי שהיית מחובר למכונת הנשמה ואחותי נכנסה ראשונה והיא ניסתה לקרוא לך אבל אתה לא ענית העיניים הכחולות היפות שלך היו פקוחות לרווחה היא נבהלה ושאלה את האחות בחדר אם אתה שומע אותה ראיתי את הפחד בעיניים שלה באותן שניות מהרגע בו קראה לך ועד הרגע בו היא שאלה את האחות היא הייתה בטוחה שאתה מת לה מול העיניים היא לא עמדה בזה ויצאה ואני תלויה בתוך החדר מרחפת בתוכי ומרגישה את המוות ועדיין אני גיבורה אז המשכתי "אבא יש מסיבה גדולה בחוץ ואתה אורח הכבוד תתעורר לא יפה כולם מחכים רק לך "ויצאתי עם חור במקום לב... יומיים בלי שינה הראש שלי מסתובב חייבת לזרוק את עצמי על איזה ספסל פה פתאום קול מעיר אותי ואני רצה יודעת כבר את מה שעומדים לבשר לי כולנו עמדנו שם כמו מטומטמים מחכים לקבל אישור יציאה שלך מהארץ כאילו בלי שהרופא אמר את זה זה לא קרה ואני כבר חשבתי שלא יכול להיות יותר גרוע הרגשתי איך אני נאכלת לאט לאט נרקבת אל מול כולם ואף אחד לא רואה ... אתה יודע ... ביום של הלוויה הביאו אותך הביתה ואני שלא מבינה בכל ענייני הטיקסות למיניהם לא ידעתי את זה ואחד המלווים האחרונים שלך שאל אותי " איפה אבא?" ואני לא כל כך הבנתי שאלתי ברוגז "מה?!" והוא השיב "מה אבא לא הגיע ?" לרגע חשבתי שהכל חלום והנה עוד רגע אבא שלי צריך לבוא אבל.. האיש הוסיף ואמר מיד אחרי שהוא קלט את מחשבותיי " חברת קדיש צריכים להביא את אבא לכאן כי מכאן יוצאת הלוויה " ואני חושבת לעצמי יואוו הריקבון הזה משגע אותי זה שורף ומגרד אני רוצה כבר שזה ייגמר ... אני לא מצליחה להתנער מהריקבון הזה שדבק בי מהעיניים היפות שלו איך הן היו פקוחות לרווחה אך ריקות מחיים ... אבא אני אוהבת אותך ... אתה חסר לי כל כך ... אני חולמת כבר חודש ימים חלום כזה כמעט אבסורדי אבל כל כך מתאים לך למי שהיית ... אתה עומד בתוך אולם גדול מסדר בו כיסאות ושולחנות אפילו את כדור האורות כבר תלית ואני שומעת אותך מדבר עם מישהו ואמר " עוד מעט יתחילו להגיע אורחים ואני רוצה להפתיע אותם " אני יודעת שמתישהו גם אני אהיה אורחת במסיבה הזו בנתיים ... נשארת הגיבורה של אבא . 23.10.03 י.ל. נפטר
)
