זה מה שיפה,

[אורי לוינסון]

זה מה שיפה,

ההפתעות, היכולת להיות מופתע, היכולת ליצר הפתעה, דברים שנפתחים מזה שמעיזים, מדברים, מנסים, הנה "משו" "אנחנו" ( קבוצת תאטרון של שלמה פלסנר ) מתמודדים עם גן ריקי,,,,, את זה כבר סיפרתי כאן , פעם,,,, ממש מתמודדים,,,, חופרים, שותתים דם, ולפעמים דם על אמת, הולכים מכות, שורטים, מגלים, פוחדים, מעבדה ביחסי אנוש, והמטרה היא התהליך, והתהליך לעולם לא נגמר גם אחרי הבכורה. אז זה מה שיהיה לנו: נוצר קשר משולש שבו יש את "אותנו" הקבוצה , מגמת תאטרון בשנקר ודוד גרוסמן, כלום משתמשים בכולם. ביום חמישי האחרון הייתה לנו פגישה בשנקר: דוד , תלמידי המגמה עם ה ( מורה? מנחה? מדריכה? פרופסור ? השד יודע איזה שם תואר לתת לה ) רקפת לוי ו"אנחנו". דוד סיפר על דרכו בכתיבה, דרכו בגן ריקי, ובעצם סיפר על עצמו, הוא אפיין את הדמויות, באופן ישיר ודרך תגובתו לבובות ובגדים שהוצגו לפניו. המעצבים דיברו בבגדים, אינטרפטציה בשפה של עיצוב לסיפור של גן ריקי. ואנחנו, הקשבנו, ראינו, הוקסמנו ואלתרנו מיד תחת עיניו הבוחנות של דוד שדמויותיו שונו עוותו התפתחו לנגד עיניו. קיבלנו כולנו ויהיה המשך שאספר גם פה יואבי של דוד בא ממקום של בדידות, נתק בתקשורת, והתנהגותו הופכת גרוטסקית עם ההתקדמות בעלילה,

 

[נטע....]

זה נפלא

היכולת ליצור מתוך כאב ומתוך חוויות אישיות שלנו. להפוך את זה ליצירה אמנותית שממחישה את הדברים בצורה כל כך חזקה.

 

[אורי לוינסון]

יומן חזרות גן ריקי 25.11.01

שוב פעם הוכח מחדש, תן למילים לעשות בך אמרה יונה וולך, תן לדברים לקרות בך, אומרים החיים. אתמול בחזרה קרה הקסם הזה. במסגרת אותו שיתוף פעולה עם שנקר – שילוב של יוצרים, שילוב של אנשים שהם מנהיגים, אנשים שנותנים את החופש לדברים לקרות. במקום שנותן השראה נוצר קסם. אנשים של שנקר הלבישו אותנו או יותר נכון לומר השתמשו בנו באופן ציני ובוטה לצרכים שלהם. במדורי הרכילות לכוסית דוגמנית קוראים קולבית. היינו קולבים. אבל היינו קולבים עם ערך מוסף ובסוף הערב כבר לא היה ברור מי השתמש במי וזה גם לא היה חשוב. הולבשנו בבגדים שנתנו לנו את החופש להיות דברים שאחרת אולי לא היינו מעזים. אתמול תלמידה של שנקר החליטה להלביש אותי כאישה,,,, מיני חולצה אוורירית יחף וככה נשלחת למרכז הבמה, תאלתר משהוא אמרו לי, תן לבגד להשפיע ( זה יכול להישמע פלצני- אבל זה לא) לקחתי רגע לקחתי שניים התעלמתי מהקהל הרגשתי את האווריריות של החצאית , את החופש שבא מהמצב את החולצה החושפנית ( שחושפת חזה שעיר , אז מה ? ) נדהמתי מתחושת החופש שבאה לי מהיותי אישה, וככה בביטחון של כוסית מערוץ האופנה צעדתי במרכז הבמה ובלי לתכנן יצא לי מונולוג על כל החופש שנלקח מימני כילד, את כל כאב הילדות הוצאתי בעודי צועד על מסלול CAT WALK בצעד מתגרה מתריס, אחר כך פרצתי בריקוד חושני לצליל המוזיקה שהגיעה מהאולם הסמוך ( תאטרון תמונע ) התחרמנתי על הקהל במבט בתנועת, בנגיעות, ריקוד שסחף את כולם ההתנתקות מתחושת הגוף הגברי קוף/שימפנזה שעיר כזה,,,,,,,,,,,,,, כבר ממזמן לא קרה לי דבר כזה תמיד אמרתי, יש בנשיות מה שאין בזכרים,,,,,,, ואיך כל זה קשור לגן ריקי, תשאלו? אלף זה קשור כי זה קשור בנו וכל דבר שאנו לומדים על עצמנו תמיד חוזר אלינו וחוזר אל התפקיד בגן ריקי. חלק מהאלתורים שעשינו בהשפעת הלבוש היה עם טקסטים מתוך גן ריקי. חלק היו מונולוגים וטקסטים אישיים שאולתרו על המקום. ולפני שהגיעו אנשי שנקר עם הבגדים עבדנו על תמונה 6, תמונה שתמציתה חילופים עדינים במעמדות בגן, קשרים חדשים שנרקמים ובגידות בקשרים קיימים ובלילה עם כל המטען הזה ומטען נזלת שסתם לי את האף הלכתי לישון. דו"ח החזרות הבא יהיה במוצאי שבת, אחרי החזרה של מוצאי שבת.

 

[יונתן לוינסון]

אני יתחיל מהסוף

איזה מעבר חד, אחרי התיאור של החוויה, חוויה חזקה כזו, אז פתאום: דו"ח החזרות הבא... זה כמו להגיד בחדשות: הושג שלום עולמי, ועכשיו לתחזית. אבל לעיקר: זה ממש מרשים, להיתנתק מהמודע המעצבן הזה, להיכנס לנעלים של מישהו אחר, או במקרה הזה, לרגליים של מישהו אחר, ולזרום. זה יפה, זה משחק, זה...תיאטרון. וגם ההשפעה שיש לשחקן על הדמות שלו, מה שגרם לך לומר מונולוג על הכאב בילדות, או על ההקבלות שאתה עושה בינך לבין יואב, החופש שמשחק מאפשר, הבמה אולי מבטלת כמה מעצורים ונותנת לגיטמציה למעשים שלא נעשים במקומות אחרים (העולם במה...), ואז דברים פשוט זורמים. קשה לי פה להימנע מלקשר משחק לפסיכולוגיה, אני בטח לא הראשון שמקשר בין השניים, ואני חושב שאצל כל שחקן השאלה הזו עולה בשלב מסויים. אני בכל זאת ימנע מלקשר בין משחק לפסיכולוגיה ואני ייתיחס לחוויה שעברת, שרק מעוררת בי יותר את הרצון לשחק גם כן בסדנת תיאטרון. ועכשיו גם אני יעשה מעבר חד. למדתי היום מילה חדשה, קולבית. אז אם אני ילך למישהי ואני יגיד לה שהיא כוסית, או שאני ילך למישהי ויגיד לה שהיא קולבית, אז באיזה מקרה אני יקבל סטירה יותר חזקה? או שזה עלול בכלל להיתדרדר למצב של ברך לאיזור החלציים? אני בכל מקרה לא יגיד כאלה דברים לבנות, ולא בגלל שאני מפחד... ואם כוסית=קולבית אז כוסון=קולב? או קולבון?

 

[אורי לוינסון]

עזוב פסיכולוגיה

זו סהכ"ל הגדרה לדיסיפלינה מקצועית מבחינתי אם אנחנו מביא את עצמנו, כלומר תוכן ריגישי אמתי אז עשינו לנו ואת שלנו וכן לא בקלות השתמשתי בשמות התואר כוסית וקולבית, אבל מה לעשות זה תיאור יפה של דבר שהרגשתי לילה טוב כוסון

 

[גינגית1.]

להעביר את התחושות והחוויות

לכתב אפילו שלא על הנייר אלא דרך המקלדת זה מעניין

 

[יונתן לוינסון]

זה קשה...

 

[אפי3]

יונתן

אני יתחיל? אני אתחיל!!! אני ייתיחס? אני אתייחס!!! אני יגיד? אגיד!!!! א"ב מינימום.... בהצלחה

 

[יונתן לוינסון]

טוב תראי...

הציון בבגרות שלי בלשון היה כמו תנוחה נפוצה ביחסי מין. ובאמת התלבטתי איך לכתוב ייתיחס, אבל באמת זה לא נכון לרשום יגיד ויתחיל? ומה לגבי התוכן של הדברים?

 

[אורי לוינסון]

מסכים שהתוכן חשוב

מהאיות וגם מהערות לומדים וגם כל אחד כותב/ת ממי שהם מה התנוחה הנפוצה ביחסי מין ?

בקרב כמה נשאלית/נשאלות נערך הסקר ? על תערבב פנטזיה עם אינפורמציה ועל תכניס מין לפורום הזה מיניות כן מיניות בהחלט רלונטית מין לא

 

[יונתן לוינסון]

תגובה

אולי לא נפוצה ביחסי מין כמו בדיבורים על יחסי מין וזה באמת לא המקום לסקר כזה. וזה 69 (הציון שלי בבגרות בלשון) זה הציון היחידי שאני זוכר בעל פה מהבגרויות. אפי3 - תודה על התיקונים, באמת לא יזיק לי ללמוד קצת עברית...