זה מה שיוצא אחרי דיכאון

[שרון אימאן]

זה מה שיוצא אחרי דיכאון

"אני לא אוהב אותך יותר" זה מה שצעקת לי כשהלכתי. עזבתי בלי להגיד שלום.שכחתי את הדרך אליך. שכחתי את פעימות לבך. אתה יכול לשרוף את כול השירים שלי ואת כול המכתבים שכתבתי לך.בכול זאת השתנתי כבר. לא מבטיח לך שאני יבכה. פשוט למרות כול הריקנות בלב אני יודע שלא נהיה ביחד אף פעם. ממליץ לך לברוח ממני עד שלא נהיה מאוחר מדי. נגמרו ימיני ,נגמרו חלומות משותפים. צריך להסתכל הלאה אבל דמעות מפריעות.אתה אוהב את השפתיים שלי, מלטף את פני, עם מגע שלך שורף את ידי.אני מצידי נגמלתי מריח שלך. רק עכשיו אני מבין שחיים זה תנועה כמו דם שזורם בליבי אני ממשיך לחיות. הייתי מופתע לגלות שיש חיים אחריך. אתה הופך להיות אויב שלי. אני כותב שירים ואתה קורא סיפורים. אני הולך למועדונים ואתה מעדיף לבלות בבית.המצב הזה תמיד יישאר ככה כי תל אביב היא קטנה בשביל שנינו. למרות הכול אני מסתובב ברחובות כמו מלאך כחול ללא מוצא. נשמתי נקרעת ואהבה עדיין לא מגיעה. שתיקה מרחמת עלי ואני מחייך לה בחזרה. עיניי עייפות מדמעות. הן שכחו מהתשוקה, יש בהן ירח מלא. זהב בודד בליבי זועק לעזרה.כנפיי נשברות מהרוח ואני רק רוצה כמו נוצה לעוף עם רוח. חבל שאי אפשר לברוח מעצמך ולבנות לעצמך חלומות חדשים.חבל... תהיה מאושר. ואני מקווה שיום אחד גם אני יהיה...

 

[צעיף לבן]

שרון

קראתי את הקטע שלך ותוך כדי שקראתי חשבתי על כמה דברים, קודם כל אני חושבת שהיה קל יותר לקרוא אם היית מסדר זאת אחרת, ולא כמסה אחת. אולי בצורת בתים כי גם התוכן שרשמת בנוי מבנייה עצמית שלך מתוך החוויות שלך. ודבר שני, כשקראתי הרגשתי כאילו כל כמה משפטים מישהו אחר כותב ולא אתה. זאת אומרת משפט אחד שלך ומשפט אחר לא. אולי של מה שהיית רוצה. אני לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה, הזכיר לי קצת כתיבה אסיוציאטיבית. ודבר אחרון,

 

[שרון אימאן]

תודה על הביקורת

תודה רבה על הביקורת אקח לתשומת לבי ומבטיח להשתפר בפעם הבא

 

[צעיף לבן]

לא לא

לא אמרתי את זה בקטע רע, באמת שלא. רק מה שהרגשתי כשקראתי. אתה בסדר גמור.

 

[שרון אימאן]

קיבלתי את זה כביקורת בונה ../images/Emo13.gif

 

[צעיף לבן]

אז אם כך..